דמיון בלתי נשכח - מתוך 'הנישואין של עדן ושאול'

הייתי בבית הדפוס בשאול וראיתי שיטה בה ידע מועבר מדור לדור.

בהיכל הראשון היה איש-דרקון, מנקה את הזבל מפיה של מערה; בפנים מספר דרקונים היו מרוקנים את המערה.

בהכיל השני היה צפע מתפתל סביב האבנים והמערה, ואחרים מאדירים אותו בכסף, זהב ואבנים יקרות.

בהיכל השלישי היה נשר עם כנפיים ונוצות מאוויר; הוא גרם לפנים המערה להיות נצחי; סביב היו מספר אנשים דמויי נשר, אשר בנו ארמונות בצוקים הכבירים.

בהיכל הרביעי היו אריות של אש ושלהבת רועמים סביב וממוססים את המתכות לנוזלים חיים.

בהיכל החמישי היו צורות ללא שם, שיצקו את המתכת אל המרחב.

שם הן התקבלו על-ידי אנשים אשר שכנו בהיכל השישי, וקיבלו צורה של ספרים וסודרו בספריות.

הנפילים אשר יצקו עולם זה לתוך קיומו החושני, ועתה נראים כחיים בו בשלשלאות, הם בעצם הגורם לחיים בו ומקור לכל פעילות. אך השלשלאות הן ערמתם של מוחות חלשים ומאולפים, אשר כוח בידם להתנגד לאנרגיה בהתאם לפתגם "החלש באומץ חזק בערמומיותו".

מכאן שחלק אחד של ההוויה הוא הפורה, והשני המעקל; עבור המעקל נראה שהיוצר נמצא בשלשלאותיו; אך אין זה כך. הוא רק לוקח חלקים מהקיום; מדמיין שהם כולו.

אך הפורה חדל להיות פורה אלא אם כן המעקל, כים, יקבל את שיירי עינוגיו.

יהיו מי שיאמרו: "האין אלוהים הוא הפורה ואיש מלבדו?"

אני אומר, "אלוהים רק פועל ומתקיים בישויות קיימות או בני אדם."

שני מעמדות אלו של בני האדם הם תמיד נמצאים נוכחים על הארץ, ולנצח יהיו אויבים; מי שינסה לפייס בניהם שואף להחריב את הקיום.

הדת היא ניסיון לפייס בין השניים.

הערה – ישוע הצלוב לא ביקש לאחד אלא להפריד בניהם, כפי שנאמר במשל הכבשה והעיזים; באומרו: "באתי אליכם לא עם שלום, אלא עם חרב."

המשיח, או השטן, או המפתה, נחשב בעבר אחד מהכוחות העתיקים שהם האנרגיות שלנו.