צד ב', חלק שלישי - היחס המטאפורי, מתוך 'אל מול שפות התהום'

לתחילת הספר

אחרי שהצגנו בפרק הקודם את 'תורת הפירמידות', המספקת לנו כלים לניתוח מבנה של מושגים לא שלמים ופרטת לפנינו את מקורות התוכן השונים של המושגים, עתה אנו עוברים לצד השני הגשר והפעם אנו מציגים ניתוח של יחס ייחודי בשפה שלנו - היחס המטאפורי.

בפרק הנוגע לדימיון דיברנו על היקש המשל של הרמב"ם וטענו שזהו היקש שנועד להעביר מידע ולא לתאר יחס של זהות לוגית. הפעם ברצוני, באמצעות היחס המטאפורי לתאר מדוע זה שישנו קושי בהבנה לוגית של מטאפורות.

בשביל להבין נקודה זו עלינו קודם כל להגיד מה הוא יחס הזהות הלוגי. מאז פארמנידס הוגדרה המחשבה הלוגית כמבוססת על יחס הזהות - "מה שהוא הוא" והיעדר הסתירה - "לא ייתכן היות לא הווים". אחרי אריסטו נהוג לתאר את שני העקרונות האלה כ"A=A" (זהות לוגית) ו"A לא= B ו-לאB" (סתירה לוגית). בשפה פשוטה ניתן לומר שההיגיון הבריא מתבסס על כך שבהכרח מי שהוא יוסי הוא יוסי, ושלא יכול להיות שיוסי הוא אדם ולא אדם בו זמנית.

אבל, הרבה פעמים בשפה אנו נתקלים בביטויים כמו זה: "יוסי הוא נחש". כיצד עלינו להבין ביטוי כזה? 

הבה נניח לצורך העניין שיוסי הוא איש מכירות של מוצרי יוקרה ממנו אני מתכוון לרכוש מוצר. אני משתף את רצוני זה עם חבר שלי המכיר את יוסי והוא משיב לי "יוסי הוא נחש".

אם אנו מבינים את המשפט הזה כזהות לוגית, הרי שחברי אמר לי שיוסי הוא זוחל חסר רגליים המשיל את עורו. בהנחה שאיש המכירות המדובר הוא אכן בן אדם, הרי שמשפט הזה הוא שקרי. אם אני מבין את המשפט כך עלי לומר לחברי "לא נכון הוא בן אנוש" ובזאת לסיים את הדיון. אך לא כך הוא הדבר - חבר שלי ניסה להעביר לי מידע ובניסיוני להבין את המידע הזה כמשפט זהות איבדתי את המידע הזה.

דרך נוספת להבין את המשפט הזה היא שחברי אמר משפט שהוא חסר משמעות שכן אם יוסי הוא אדם והוא לא אדם בו זמנית, הרי שעל פי ההיגיון המשפט הנ"ל משולל משמעות כמו שאומר שעכשיו יורד גשם ולא יורד גשם באותו זמן ובאותו מקום. גישה זו אומציה לדוגמה על ידי הפוזיטיביזסטים הלוגיים בראשית המאה ה-20.

אבל, אם לרגע "נרד מהעץ הפילוסופי" ונדבר על האירוע המתואר הרי ברור שחברי ניסה להזהיר אותי מפני יוסי.

אם נפנה לפירמידה של המושג "נחש" אנו יכולים למצוא שימושים רבים ושונים למושג, מבחינת ההיסטוריה של המושג אפשר להזכיר את סיפור "גן העדן" אשר בעקבותו, ובעקבות סיפורים אחרים, למושג ישנו מטען אתי ולא רק זואולוגי. 

חברי ביקש לומר שיוסי הוא נחש. הוא ידע למה הוא מתכוון כשהוא אמר זאת והואציפה שגם אני אבין למה הוא מתכוון. אם אני אבטל את המשפט שלו כשקרי או כחסר משמעות, אאבד את התוכן של המשפט וכך אאבד גם את ההזהרה שחברי מבקש להעביר לי. לפני שנוכל לפתור את הקושי הזה, כמה מילים על מטאפורות.

המושג מטאפורה, מקורו בשפה היוונית משילוב המילים "להעביר-דרך" או, במילים אחרות, מטאפורה היא העברה. אריסטו בספרו "הרטוריקה" מגדיר מטאפורה כהעברה של מושג מסוג אחד לסוג אחר שאינו שלו. עם זאת אריסטו התייחס למטאפורות בהקשר הפואטי שלהם ובכוח הרטורי שלהם אבל לא במטען הלוגי הייחודי שהמטאפורות מחזיקות. על מנת להסביר נקודה זו הבה נחזור לדוגמא שהעלינו:

"יוסי הוא נחש" על מנת שהוא יהיה בעל תוכן אמיתי ועם זאת מטאפורי על יוסי להיות בו זמנית נחש ולא-נחש, עליו להיות נחש שאינו נחש, או נחש לא נחשי. אם נפנה שוב לפירמידה של הנחש נראה שהיא מכילה הרבה שימושים של המושג נחש כלפי לא-נחשים, המפשט בדוגמא שלנו הוא שימוש כזה. אין כאן כוונה להגיד שישנם בעולם שני סוגים של המושג נחש, מטאפורי וליטרלי שכן אז היה עלינו לטעון שלכל מושג ישנם שתי משמעויות, שכן כל מושג יכול להיות מטאפורה. הקושי כאן נובע מכך שעל מנת שמטאפורה תיהייה מטאפורה, תנאי מקדים לכך היא שהיא תכיל סתירה פנימית.

במילים אחרות: "A הוא B" הוא משפט מטאפורי אם ורק אם "A הוא B ולא-B". מכאן אנו מבינים שיש סתירות בשפה, שהשפה שבה אנו משתמשים והמושגים בהם אנו משתמשים מכילים דבר ושלילתו. וזה משום שהפירמידה של כל מושג היא רחבה מספיק כדי להכיל בין השימושים המרכיבים אותה גם את שלילת המושג.
מסיבה זו תמיד היה ללוגיקנים קושי לקבל את השימוש במטאפורות. מטאפורות הינן יצוריים לשוניים א-לוגיים, הם לא "לא לוגיים" כלומר מחוץ לאפשרות הדיון הלוגי שכן ההגדרה של מטאפורה יכולה להיות מוכלת בתוך השפה הלוגית, אך הם א-לוגיים שכן קיומם חותר תחת החוקים הבסיסיים של הלוגיקה.

מה מרחש כאשר מושג מוצב ביחס מטאפורי למושג אחר? הרי זה כאילו אנו מביטים במושג דרך המנסרה של  המושג האחר. היחס הזה הינו תמיד מרחוק, תמיד עקיף. עם זאת, ישנם דברים אותם ניתן לראות אך ורק דרך המבט המטאפורי. 

אם חברי היה אומר לי "יוסי הוא גנב", או "יוסי הוא רמאי" הייתי מבין דבר אחר מאשר התמונה הממארת בדמיוני כאשר אני שומע את הביטוי "יוסי הוא נחש". כל ביטוי מטאפורי מייצר תמונה שלא ניתנת לצימצום למשפט של זהות או תכונה, בלי להיות מסורבל במיוחד.