איירה: טל כהן |
סיפורים רבים מסופרים על חיילים גיבורים שהצילו את חבריהם; אבל הסיפור
הזה הוא היחיד שאני מכיר על חייל פשוט אחד שהציל את העולם כולו.
בשנת 1962, העולם עצר את נשימתו
כאשר שתי המעצמות החזקות ביותר באותה תקופה – ברית המועצות וארצות הברית – כמעט והחלו
להילחם זו בזו. הסיבה לחרדה הגדולה הייתה ששתי המעצמות החזיקו בנשק יום הדין – פצצת
האטום הנוראה – פצצה חזקה עד כדי כך שהיא יכולה להפוך עיר שלמה לחורבות תוך שניות ספורות.
הוויכוח בין שתי המעצמות לא היה על אדמה או על חיי אדם, אלא ויכוח
על הסיבה האמתית שמביאה אנשים לצאת למלחמה: הם התווכחו על רעיונות.
ארצות הברית האמינה שצריך לתת לאנשים לנהוג בכסף שלהם בחופשיות,
שלכל אחד מגיעה הזכות לנסות להיות עשיר. לעומת זאת, ברית המועצות האמינה שהמדינה היא
זו שצריכה לנהל את הכסף, ובדרך זו לדאוג לכך שאף אחד לא יהיה עני עד כדי כך שלא יהיה
לו אוכל או קורת גג.
באותו זמן נדמה היה שהעולם כולו נחלק לאלה שמאמינים כך ולאלה שמאמינים
אחרת, והיה חשש גדול שמדינות העולם ייגררו פעם נוספת למלחמה כוללת.
ארצות הברית חששה מאוד ממתקפה של ברית המועצות, והעמידה טילים בטורקיה
שהיו מכוונים כל הזמן אל גבולותיה של רוסיה. ברית המועצות חששה גם היא מארצות הברית,
ובתגובה העמידה טילים על האי קובה, שהיו מכוונים כל הזמן על ארצות הברית.
למרבה המזל, אף אחת מהמעצמות לא הייתה טיפשה מספיק כדי לפתוח במלחמה.
בינתיים שתי המעצמות רק התכוננו.
לבסוף חְרוּשְצֶ'ב, ראש הממשלה של ברית המועצות, החליט שהוא יוציא
את הטילים שלו מקובה אם נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קֶנֶדִי, יהיה מוכן להוציא את הטילים
שלו מטורקיה. רגע לפני שנחתם הסכם שימנע מלחמה כוללת, הגיעה אל חרושצ'ב הודעה מדאיגה:
ארצות הברית מתכוננת לתקוף את קובה!
במקביל, נשיא ארצות הברית קיבל גם הוא הודעה מדאיגה ביותר: ברית
המועצות מתכוננת למלחמה! שניהם לא ידעו ששתי ההודעות האלה כלל לא היו נכונות.
באותה שעה כבר אי אפשר היה לשנות דבר: בגלל מצב החירום, השליטה על
הצבא יצאה מידיהם של הנשיאים ועברה לידיהם של המפקדים בשטח.
צי של ארבע צוללות רוסיות, שכל אחת מהן הכילה טילים חמושים בפצצות
אטום, נע בשקט לכיוון קובה. במקביל, ספינת מלחמה אמריקנית שהגנה על גבול קובה מפני
כניסת צוללת הטילה פצצות למעמקי הים, במטרה להזהיר צוללות שלא להתקרב. אבל ספינת המלחמה
האמריקנית לא ידעה שבדיוק מתחתיה הייתה צוללת רוסית, ושאחת מפצצות האזהרה שלה התפוצצה
לא רחוק מהצוללת.
הפיצוץ זעזע את הצוללת ברעד אדיר. כל האורות כבו ואורות החירום האדומים
נדלקו במסדרונותיה. מערכות המיזוג וסינון האוויר של הצוללת הפסיקו לעבוד. הטמפרטורה
בתוכה החלה לעלות, והאוויר החל להיות מחניק.
החיילים בצוללת התקשו לנשום, הם החלו להשתעל וחלק מהם התעלפו. כך
זה נמשך במשך ארבע שעות, שנדמו כמו נצח. ואז הרעיד את הצוללת פיצוץ נוסף.
מפקד הצוללת ניסה לשווא להתקשר למישהו מהפקדה שידווח לו אם בחוץ
כבר פרצה המלחמה, אבל גם מערכות הרדיו הפסיקו לפעול.
איירה: טל כהן |
עתה, אפילו מפקד הצוללת פחד. הוא לא חשש לחייו ואפילו לא לחיי חייליו
– הוא חשש שהמלחמה כבר התחילה, והוא וחייליו ימותו כאן בחשיכה בבושת פנים מבלי לקחת
חלק בקרב.
המפקד פנה אל הקצינים שלו ופקד עליהם לשגר את טילי הטורפדו האטומיים
לכיוון ספינות האויב. אחד הקצינים ניגש למלאכה; אבל למרבה המזל, על הספינה היה
מפקד נוסף – וסילי ארכיפוב. הוא היה מפקד הכוח שליווה את המבצע, ודרגתו הייתה
גבוהה מזו של קברניט הצוללת. עם זאת, כל חייל בצי הימי יודע שעל הסיפון אין לערער
על מילתו של הקרבניט. למרות זאת, ובניגוד לנוהל המקובל, ארכיפוב החליט לנצל את
סמכותו ואמר את המילה היחידה שאסור להגיד לקברניט: "לא!"
וסילי ארכיפוב הושיב את מפקד הצוללת על כיסא והחל להרגיע אותו. הוא
הסביר לו שאמנם קיים סיכוי שהמלחמה החלה, אבל קיים גם סיכוי שלא. אם המלחמה הגדולה
לא החלה והם ישגרו את הטיל, אז בעצם הם יהיו האחראים לפרוץ המלחמה הנוראה ביותר שהעולם
ידע.
מפקד הצוללת נרגע; הוא ביטל את הפקודה הקודמת שלו לתקוף – והתעלף.
אחרי שהסכנה חלפה וכל החיילים שבו הביתה בשלום, הושג סוף סוף הסכם
בין ארצות הברית וברית המועצות: אלה הוציאו את הטילים שלהם מטורקיה ואלה הוציאו את
הטילים שלהם מקובה.
לאחר מכן, העולם גילה שלכל מדינה היו יותר ממאה טילים אטומיים מוכנים
לשיגור. כמות כזאת הייתה עלולה לא רק להשמיד מדינות שלמות, אלא את העולם כולו.
עד היום, העולם זוכר את משבר הטילים בקובה; אבל מעטים בלבד מכירים
את השם וסילי ארכיפוב – הקצין הרוסי שסירב פקודה והציל את העולם.
איורים: טל כהן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה