5. מיסה
האולם ע"ש סולז'ניצין
הקדוש היה מלא עד אפס מקום. מאה וחמישים השורות הפנימיות הכילו את שמנתה וסולייתה
של האקדמיה החדשה. למרות שהם יכלו בקלות להיות נוכחים במליאה בדרכים דיגיטליות
ולמרות שעד הרגע שבו נסגרו הדלתות מאחוריהם, הם יכלו למכור את הכיסא שלהם בסכומים
מגוחכים, לא היה בניהם אחד שהיה מוכן לוותר על הזכות להגיד "אני הייתי
שם".
היציע מאחוריהם הכיל למעלה
מאלפיים יועצים, עוזרי הוראה, תלמידים מצטיינים, לבורנטים, מזכירות ואפילו מספר לא
קטן של מסתננים ברי מזל שהצליחו להשחיל את עצמם לתוך נחיל הנכנסים ברגע פתיחת
השערים לאולם. כולם עמדו על קצות האצבעות כולם נדחקו בניסיון נואש להשתחל עוד קצת
פנימה, לצמצם אפילו במעט את המרחק בניהם ובין המעקה של היציע.
לאחר שהגורל והנחישות של כל אדם
ואדם קבעו את מקומם, הם נאלמו דום, כל אחד מהם מחזיק את ראשו בזווית שתאפשר לו
לראות את הבימה. הם היו יכולים, כמובן, לפתוח את חלון השידור ולראות את האירוע
מכמה זוויות טובות בהרבה מהזווית המרוחקת והאחת שבה הם עמדו, אבל לראות את זה על
מסך הם יכלו גם בבית, כאן הם רצו להיות, על כל החוסר נוחות שבדבר.
המסך שהתפרש מאחוריהם הקיף את
כל האליפסה והתנשא לגובה של חמישים מטרים עד לתקרת האולם. בימים רגילים הוא היה
מתפצל לריבועים שונים ובהם הפרצופים של כל אלו שלא יכלו להיות נוכחים במליאה,
באירועים מיוחדים הריבועים התחלפו במשושים קטנים אשר בנו כוורת אינסופית של פרצופים,
אך עכשיו, הוא נכנס לתמונת המצב הגבוהה ביותר שלו; הוא לא הציג פרצופים כלל וכלל אלא,
במקומם, הוא הציג את מפת העולם. ובתוך המפה מעין רקיע של כוכבים לבנים אשר מייצגים
את הצופים השונים. כל הערים הגדולות בהקו בלבן ומסביב לכל עיר הילה בהירה ציירה את
קווי הפריפריה, ובין הערים הגדולות מאות הקהילות השונות שהתפרסו על הגלובוס צבעו
בגוונים של צהוב וכתום את האזורים המיושבים על המפה. בין הערים אפילו התעלות
המגנטיות שחיברו את הערים בהקו, כעורקים לבנים המתפצלים לוורידים צהובים אשר
מתפצלים, כל אחד בתורו, לנימים כתומים של סקרנות אנושית.
היושבים על הבמה לא יכלו שלא
לחוש שעכשיו, ברגע זה, כל העיניים של העולם מכוונות אליהם.
על הבימה הוצבה שורה של כיסאות
אשר בקצה הימני שלה ניצב הפודיום הבודד של הנואם, על הכיסאות ישבו, בסדר הנאומים,
מהאחרון לראשון; שלי מריה צמרבן, ראש משלחת האלפיניסטים שמצאה את התגלית; פרופסור
וורנון ז'ילברט, הרופא הראשי של הפרויקט; ראש המחלקה לקריוגנטיקה, הפרופסור המכובד
ועטור הפרסים, הרבּ פראנץ, נציג המקיף, רב-פקד יצחק בן-אסיה; נציגת המחלקה למגפות
ומחלות, גוון רוברה אורסוּל; נציג הוועד העירוני, אדם מקדאג; הממונה על אבטחת
נכסים עירוניים, הוגו גיבלט הוולשי; הפרופסור קלארק ארתורייאן דיקן מחלקת השיקום
הגנטי; מנהל האוניברסיטה המארחת, מר קינדרד ר. פיל.
מאחורי הפודיום ניצבה דמותו
השמנמנה והגאה של ההיסטוריון והפילוסוף הנכבד, ראש האסכולה האתונאית השלישית ויוזם
הפרויקט, רובר ה. אנסון.
במרכז הבימה, עטוף בסדין לבן
גדול ושלושה מטרים רבועים של קרח, ישב דניאל.
Kyrie Eleison
פרופסור אנסון חיכה שדממה יחסית
תשרור בקהל ואחר-כך, מתרגש, הוא החל לדבר.
"צהריים טובים לכולם, אני
יודע שכולם כאן מתרגשים, כולל אני, אז אולי פשוט במקום לבזבז את הזמן במילים
מיותרות, פשוט נתחיל.
"בעבר היו אומרים
"אדוננו רחם עלינו" ומכוונים את האמירה הזו למקום בלתי נראה בשמיים, או
לדמות של סמכות זו או אחרת, בין אם זה מלך, כומר או שוטר. היום, מי היה יכול
לדמיין מצב עניינים שבו הוא היה בכלל הוגה את המשפט "אדון רחם עלינו"?
זה לא שאין צורך ברחמים בעולם הזה, כולנו יודעים כמה חסר ולכמה אנשים, וכולנו
מכירים ביכולות ובאחריות שלנו, אלה שיכולים לעשות דבר מה בנידון. מה חשובה היא
התכונה הזאת הקרויה רחמים. אבל עכשיו, הודות למקיף, אין עוד צורך באותו ה"אדון"
הבלתי נראה שנמצא מעלינו, אותה דמות ערטילאית שממנה מבקשים רחמים. עכשיו חיינו
ועתידנו תלויים אך ורק בנו. אנו הקוראים לרחמים ואנו הם השומעים את הקריאה.
"אינני מדבר על אלוהים,
כמובן, אינני גס כל-כך עד כדי לשפוט את אמונתם של אחרים ואינני בוטה כה עד כדי
לשתף זרים באמונתי שלי. אינני מדבר גם על הנהלה ומנהיגות, הרי גם את אלה איננו
צריכים יותר שכן אנו אדונינו. אני מתכוון לבלתי נראות, לאותו תנאי הסתרה שליווה את
האנושות במשך כל כך הרבה זמן, הסתרה של ידע כמו גם הסתרה של פעולות, עבודת הניהול
אינה מתרחש עוד, כבעבר, בחדרי חדרים, מתחת לשולחן או מאחורי גב האזרחים, אלא לעיני
כל. הודות למקיף, אין יותר מעטפות אנונימיות המחליפות ידיים מזיעות מסודיות וחשש,
אין יותר משכורות עתק על גבם של עבדי משכורת, הודות למקיף השקיפות והנראות הן
התכונות המלוות את עולמנו וכולנו יכולים להיות גאים בכך שהיום אין יותר 'מתחת
לשולחן'.
"אם הייתי מספר לכם, לפני
שלושים שנה, שבמאה ה-22 אנו נחייה בעולם בו, למרות שאין שוטרים, הפשע מזערי וכל
פושע נתפש לא הייתם מאמינים לי. אם הייתי מספר לכם שכולנו נדע בדיוק כמה כסף כל
אדם בחברה שלנו מקבל, הייתם קוראים לי משוגע. אם הייתי מספר לכם שבמאה ה-22 לא
תהיינה עוד רדיפות על רקע דתי או גזעי או לאומני, שהתרומה וההשקעה והצדקה והתמיכה
יהיו חלק בלתי נפרד מהשכר של כולנו, הייתם אומרים לי וודאי שאני מספר לכם סיפור
בדיוני שאין לו ולו דבר שקשור לעולם האמיתי.
"ואכן איש לא האמין, בשנים
הראשונות של המקיף, כשהתחלנו להציב את המשדרים והמצלמות, שההשפעה של כל המלאכה הזו
תהיה כה משמעותית. כולנו חששנו בהתחלה שהאנשים ישתמשו בזה לניצול, לסחיטה,
ולמציצנות בזויה, אבל, הודות למקיף, הרוח האנושית התעלתה על דמותה הקדמונית, וחשפה
את פניה האמתיות עם כל הטוּב והכנות שהפחד ותאוות הבצע הצליחו להסתיר.
"איכות החיים הממוצעת
השתפרה אלפי מונים אך חיינו כאן הינם עדיין רחוקים מלהיות מושלמים; עמוק בתוך
חברתנו הטרור העשרימיסטי מתארגן שוב, מבקש לשבור את השגרה השלווה של התושבים
הטובים שלנו. עם כל התקדמויותינו בתחומי הביולוגיה, הטכנולוגיה והפסיכו-פילוסופיה
עדיין איננו מצליחים לבודד את אותו הנגיף הנורא אשר ממוטט את המערכת השיפוטית של
כל-כך הרבה מילדינו המסכנים. עם זאת, כולי תקווה שכל זה ישתנה בקרוב.
"לידי כאן, מאחורי מעטה של
קרח נמצא אדם שיכול לשפוך אור על הבעיה הזו. כפי שכולכם יודעים, על פי בדיקות
ראשוניות של לבושו וחפציו מדובר שאדם שקפא אי שם במאה ה-19, זמן רב לפני התפרצות
המחלה העשרימיסטית, אנו מקווים שנוכל למצוא בגופו גרסה מוקדמת יותר, פשוטה יותר של
הנגיף, לפני שהוא עבר את המוטציות הרבות והשונות שלו שבגללן איננו מצליחים לזהותו
עוד.
"עכשיו, אחרי שצעיף המאיה הדמוני
הוסר מעל עינינו, אני גאה לומר שגם אני הופתעתי מהמתנה האחרונה הזו שהמקיף הביא לנו.
לשם הפרוטוקול והסדר הטוב אחזור על מה שוודאי ידוע לכל: לפני מספר חודשים נשלחה
משלחת מטעם המקיף במימונם ובברכתם של אנשים טובים מכל העולם, להתקין מערכות מקיף
מסביב להר המון-בלאן אשר ברפובליקה האירופאית החופשית. המטרות של המשלחת היו רבות;
ליצור אוסף של נופים חדשים לתמונות בביתנו, ליצור תשתיות לטיולים ווירטואליים
חדשים, ולאסוף מידע גיאולוגי חדש על האזור בעזרת הקולטנים החדשים שלנו.
"במהלך אחד מהימים
הראשונים למשלחת, אחד הקולטנים החל להוציא מידות לא סדירות של מליחות ודחיסות בתוך
הקרח מתחתיו, האנשים שלנו במקיף מיהרו להודיע זאת למשלחת שעדיין הייתה באזור ואלה
החלו מיד בחפירות מאומצות באזור המסומן ולהוציא ממנו את מה שאני לא יכול שלא
להתייחס אליו כסוג של משיח אשר אליו אנו יכולים לפנות בהשאלה ולומר "משיח רחם
עלינו".
"לפני שנתחיל בנאומים
המצפים לנו, אני גאה להזמין את מקהלת הילדים של בית הספר היסודי למדעי האמנות לשיר
לפנינו את המנון המקיף"
במילים אלו פרופסור אנסון פינה
את מקומו מאחורי הפודיום וליווה במחיאות כפיים את מקהלת הילדים שעלו כולם בגלימות
לבנות עם סמל כיתתם בוהק בגון ארגמן ותכלת. ראשית היה זה קולו המלאכי של ילד אחד,
אך במהרה הצטרפו אליו חבריו למקהלה.
Gloria
"הללו את המקיף ואת כל
פירותיו!
הללו את הנגלה ואת החשוף,
הללו את האמת השקופה של העולם,
הללו את המקיף ואת כל פירותיו
"מה שהיה כסוי וסודי
הוא היום גלוי וידוע,
מה שהיה דומה כשקרי
הוא היום אמתי וקבוע,
מי שחשב להסתיר סודותיו,
לחמוס ולגנוב בחשכת הלילה
הוא היום מודה בחטאיו
ומהלל את המקיף, הללויה
הללו את המקיף המאפשר לכולם
לעקוב ולשמור על משפחותינו,
הללו את המקיף המאפשר לכולם
לראות את כל השקעותינו.
לראות את הכסף שכל איש מוסר
לשירותיו של עובד או למוצריו של
מוכר,
ולהיות בטוחים שגם כאן התרומה
תחליף את מקומה של נוכלות ומרמה.
"הללו את המקיף ואת כל
פירותיו!
הללו את הנגלה ואת החשוף,
הללו את האמת השקופה של העולם,
הללו את המקיף ואת כל פירותיו"
האולם רעד במחיאות כפיים בזמן
שמקהלת הילדים קדה בקצרה ונעה אל מקומות הישיבה שלהם בשורה הראשונה. ולאחר שהשתרר
שקט יחסי באולם, קם מנהל האוניברסיטה המארחת, מר קינדרד ר. פיל ונטל את מקומו
מאחורי הפודיום. לפי צעדיו המהוססים ניתן היה להבחין שהוא עקץ אץ עצמו בצרעה זו או
אחרת.
Credo
"תודה רבה למקהלת הילדים
של בית הספר היסודי למדעי האמנות על הביצוע הנפלא הזה, תודה גם לפרופסור אנסון על
המילים היפות האלה, ותודה לכולכם שבאתם לאירוע זה שלנו לחגוג את היום הנפלא הזה
יחד אתנו.
"חברים יקרים, אני מאמין
שהדמות הקפואה הזו בתוך הקרחון הזה, אשר לפי השעון הכלוא יחד עמו, חיה בראשית החצי
השני של המאה התשע-עשרה.
"אני מאמין שהוא יוכל
להבהיר לפנינו, לאחר שנעורר אותו מתרדמתו הארוכה, מה הוא המקור למחלה הנוראה שנחתה
על עולמנו זמן כה קצר אחרי שזה מצא את מותו ולגלות לנו אחת ולתמיד מה הוא מקורו של
אותו ה'מילניום'.
"אני מאמין שבעזרת בדיקות
של דמו של זה נוכל, אולי, למצוא את הגרסה הראשונית של הנגיף העשרימיסטי, שכן אז, כפי
שאמר עמיתי, הייתה לנגיף צורה ראשונית יותר, צורה שיהיה ניתן לזהות לנתח ואולי
אפילו למצוא לה חיסון.
לשמע המילה 'חיסון' החל הקהל
במחיאות כפיים נסערות
"כידוע לכולם, צורתו של
הנגיף היום משתנה מנשא לנשא ואי אפשר למצוא אותה בכלל בתוך גופו של הנשא שכן אין
בידינו אפילו תכונה אחת בסיסית שחוזרת על עצמה בין הצורות השונות של הנגיפים.
"התנועה החד-כיוונית של
התהליך האבולוציוני מניחה שככל שננוע לאחור בסולם נמצא גרסה ראשונית יותר, בסיסית
יותר ולפיכך טהורה יותר של הנגיף. גרסה שלא חוותה שינויים והתאמות כה רבות כמו
הגרסאות השונות הנמצאות בתוכנו.
"אני מאמין שמכיוון שניתן
לזהות את נוכחות הנגיף באמצעים וורבאליים, נוכל גם אנחנו לדבר עם האדם הזה וכך
להבין בדיוק איזו צורה של הנגיף שוכנת בתוכו, בהנחה שאכן הנגיף נמצא בתוכו.
"ממחקרים היסטוריים
ותרבותיים, כפי שעמיתתי גוון אורסוּל תסביר בהמשך, אנו יכולים להגיד בפחות או יותר
וודאות שהסימנים הראשונים לנוכחות הנגיף נמצאו בכתבים מיסטיים ופואטיים בראשית
המאה התשע עשרה, באזורים האורבניים של גרמניה ובריטניה ולכן, בגלל המיקום היחסי ל
גופתו של זה אנו יכולים לשער שישנו סיכוי גדול מאוד שהוא נחשף לנגיף במהלך חייו.
השאלה היחידה היא אם הוא נדבק בנגיף? במקרה שהוא אכן נדבק בנגיף נוכל לבודד את
הנגיף ולזהותו, במקרה שהוא לא נדבק בו נוכל לבחון מדוע הוא לא נדבק בו, והאם יש לו
איזה חיסון טבעי לנגיף.
"אני מאמין שאנחנו יכולים.
אני מאמין שאנחנו נצליח. אני מאמין שיש לנו את הטכנולוגיה ואת הידע ואת המשאבים
לזהות ולנצח את הנגיף הזה אחת ולתמיד.
"אני מאמין שהתודעה
הקולקטיבית של האנושות המיוצגת על-ידי המקיף, בהשגחתו העליונה על כולנו, הביאה
לפנינו את האדם הזה מהמאה התשע-עשרה על מנת שנוכל לטהר את עולמנו אחת ולתמיד
מהזוהמה העשרימיסטית.
את הידע שלהם הרס המגנט. את
הספרים הכופרים שלהם שרפנו. את שיטות הממשל והכלכלה המושחתות שלהם החלפנו.
אך עדיין, לצערי, אין בידינו
שליטה על רוח ילדינו, אשר בשיחות תמימות בין חברים, באין יודעין ובשלווה של ישנים,
הם מפיצים את הנגיף ומטמאים את עולמנו בחד כיווניות של הרצון העשרימיסטי לחורבן.
אבל, אני מאמין שימים אלו שבהם
החשיכה מפיצה את עצמה מתחתינו הולכים ומתקצרים. ואני מאמין ששעת התשובה הסופית קרובה
מתמיד.
תודה רבה לכולכם אני גאה להעלות
לבמה את הזמר פרדי פולק בשיר שהוא כתב במיוחד לכבוד האירוע"
בזמן שהזמר השמן דידה במעלה
המדרגות אל הבמה, הקהל מחא כפיים במתינות מאכזבת. למרות הפופולריות שהייתה לזמר
לפני מספר שנים סגנונו המשתפך והמסתלסל, ללא משקל וחריזה, וללא כל קו מלודי ברור,
הפך היום למאוס על רוב הצעירים.
Sanctus
קדוש, קדוש, קדוש.
שלושה דברים מקודשים לאדם,
שלושה דברים מקודשים
נרמסו תחת הנגיף העשרימיסטי.
קדוש הוא הנראה והגלוי,
אשר כבר בחיינו קיבל את דמותו
של המקיף
על מנת שכולנו נראה
כמה טובה היא הרוח האנושית
וכמה שגוייה הייתה תמונתו
של האנושי במעטה המסתיר של הסודיות.
קדוש הוא החושף והמגלה,
אותו אדם אשר נחשף לנסתר
ובוחר שלא להשאירו בחשיכה
אלא להביאו אל האור של הידיעה
השיתופית.
כמו זה אשר שמו ניתן
לאולם שבו אנחנו נמצאים,
באיזו גבורה הוא בחר לחשוף
ולהראות בתקופה בה ההסתרה
והחושך שררו בכל.
ואחרונה האמונה
קדושה היא האמונה
אשר הכול מקודש דרכה,
האמונה קדושה
ומוסתרת בצניעותה."
לאחר שפולק סיים את שירו דממה
השתררה באולם. זה לא היה בגלל שאיש לא אהב את השיר החדש, אלא בגלל שאיש לא ידע אם
הוא נגמר. אחרי כמה רגעים של שקט שהציפו את מצחו בזיעה הוא החליט, ללא כל תיאום
מראש, לשיר את שירו המפורסם 'לכל אדם אמונה משלו', שהיה להיט גדול לפני שני
עשורים, מתוך תקווה שהקהל יזכור לו חסד נעורים.
מיד אחרי שהחל לשיר, הקהל, שלא
חש בנעימות מול השמן המתנשף החל מוחא כפיים ביחד עם המנגינה.
Benedictus
לכל אדם אמונה משלו,
אשר ניתנה לו למשמרת,
והיא שונה בין אדם לאדם
והיא אחת בלב כולם.
תבורך אמונתו של כל אדם
ותחזק בקרבו.
עכשיו לפני שנמשיך בחיינו
תחוזק אמונתו של כל אחד מאתנו,
יהיה אשר יהיה פרצופה.
תחוזק האמונה עכשיו
בידיעה שדרכינו טובה
שכן היא מכוונת לאמת ולישועה"
בסוף המילים האלה פנה פולק אל
הקרחון הקפוא ובפרוזאיות יתירה אמר: "אתה הקפוא שם מולנו אנא הושענה".
הודות למילים אלו הוא זכה, סוף
סוף לתשואות הקהל, איתן הוא ירד מהבמה. אחריו שב פרופסור אנסון אל העמדה מאחורי
הפודיום.
Agnus Dei
"תודה רבה לפולק על השירים
האלה, לפני שנערוך הפסקה קצרה, אני רק רוצה לספר לכם את אהתכניות שלנו ליום זה; אחרי
ההפסקה ינאמו לפניכם בזה אחר זה האנשים המכובדים הללו: דיקן מחלקת השיקום הגנטי
הפרופסור קלארק ארתורייאן, אשר ילווה באופן אישי את תהליך ההפשרה, יספר לנו על
התהליך שמצפה לאדם מהמאה ה19 אחרי שיופשר.
אחריו הממונה על אבטחת נכסים
הוגו גיבלט יספר לכולנו על התנאים הנפלאים המצפים לאורחנו החדש, משיחה שדיברתי
איתו קודם אני יכול לגלות לכם שהוא יקבל דיור בדרגה 5!
אחריו יבוא אדם מקדאגס נציג
הוועד העירוני ויספר לנו כיצד הוא מתכנן לשלב את האורח, לאחר שנוודא את בריאותו,
בתוך חיינו המשותפים ולהפוך אותו לתורם חיובי לחברתנו. רביעית תנאם נציגת המחלקה
למגפות ומחלות הלורד גוון רוברה אורסוּל אשר תסביר לנו בדיוק כיצד אנו נקיים את
הבדיקות הרפואיות לאורחנו, וכיצד במקביל נשמור על עצמנו מפניו.
אחריה ידבר נציג המקיף רב-פקד
יצחק בן-אסיה, אשר יסביר לכולנו מה הם אמצעי האבטחה הנוקשים שננקוט לבידודו
שהראשוני של האורח עד שנגלה את מצבו הבריאותי.
ראש המחלקה לקריוגנטיקה הרבּ
פראנץ יספר לנו אחרי כן כיצד כבר פעלנו עד כה על מנת לשחזר את בריאותו של האורח.
אחריו הפרופסור וורנון ז'ילברט
יסביר כיצד נפעל לשמר את בריאותו אחרי ההפשרה.
לבסוף אני אתכבד להזמין לכאן את
הגברת שלי מריה צמרבן, שבעקבות הפרשה אינה צריכה היכרות עם איש, להכריז על תחילתו
של תהליך ההפשרה.
לפני שנצא להפסקה, ברצוני לבקש
מכם רק דבר אחרון; הביטו בו הקפוא שם, כה תמים הוא, הוא חי בעולם בו גאווה הייתה
לשה הטועה מהעדר, הוא חי בעולם בו לא ניתן היה לדמיין את שעתיד לבוא. ראו אותו,
כולנו צריכים לקנא בזה השה התמים. שכן אנו ראינו את פרצופה המכוער של האנושית,
פרצוף אותו הוא לא יכול היה לדמיין...
אך באותו הרגע הנאום הופסק
בפתאומיות לקולה של קריאה מהשורה השלישית "חירות למיעוט" ומיד אחריה
פיצוץ אדיר הרעיד את האולם.
הפיצוץ פער חור בקיר המזרחי
וכתש מכתש קטן לאורך המושבים הראשונים והבמה. מקהלת הילדים של בית הספר היסודי
למדעי האמנות התאדתה באופן מידי. גברץ צמרבן ופרופסור ז'ילברט הועפו לאחור מעוצמת
הפיצוץ, שמלתה של צמרבן בערה מעליה בעוד גופה שכב ופירכס את תנועותיו האחרונות.
לוורנון היה יותר מזל, הוא מת באופן מידי, כאשר הוא הוטח אל תוך האדמה. הרב פראנץ התעוור מיד עם התפוצצות המטען ובעודו
מגשש באפילה הוא טבע כולו בגל האבק וההריסות שנוצר לאחר התמוטטות הקיר. ברב פקד יצחק
בן-אסיה פגע כיסא שעף לעברו ופער חור בבית החזה שלו. דוקטור אורסוּל ראתה את כדור האש
של הפיצוץ פוגע בפלג גופה התחתון ומתיך את מבושיה לרצפת הבימה. החום העז מנע ממנה לדמם
למוות, אך ברגע שהיא ניסתה להרים את עצמה שעזרת ידיה, נקרע העור שהדביק אותה לרצפה
והיא שפכה את מעיה ומתה. אדם מקדאג והוגו גיבלט הועפו יחדיו אל תוך הקיר, גופותיהם
מציירים תמונה נאה ומשעשעת שהזכירה באופן מטריד מאוד את הקפלה הסיסטינית, פיסת
תיקרה קרסה מעל קלארק ארתורייאן ומחצה אותו בין רגע, הוא עוד הספיק לראות את ראשו
של ריצ'רד פיליפ עף ובאוויר ונוחת למרגלות פרופסור רובר אנסון שצינור תקשורת ניתק
מהקיר ושיפד אותו אל הפודיום.
לפרק הבא
לפרק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה