מון בלאן, חלק שני, פרק 6. קנון

לחלק הראשון

לפרק הקודם 

6. קנון

מאז ימי ראשיתה של האוניברסיטה המודרנית, אי שם בבולוניה של המאה ה13, היה ברור לכל שעל האוניברסיטה להיות, לא מגדל שן מרוחק, אלא מגדלור גבוהה, שתפקידו להאיר את הדרך לכל הבאים. כמו כל ערך אחר, גם ערך זה ננטש במהלך המאה השחורה, רק כדי לקום לתחייה, מאה שנים אחרי-כן, כאשר התרבות הנאו-אורבנית של המאה ה22 החלה להתגבש. מסיבות אלה האדריכל רוברט ברודהד שתכנן את העיר, מיקם את האוניברסיטה, על חמשת מבניה, בקומה העליונה של העיר. הפיצוץ שהתרחש באולם הגדול, פער קרע בדופן המערבי של המבנה בן חמשת הקומות. תודות לביצורים המאסיביים שעטפו את החלק החיצון של העיר, הפיצוץ לא פער פתח אל העולם החיצון והאיזון העדין של תמהיל האוויר הצלול של העיר לא זוהם. היה מוקדם מדי לדעת את גודל הנזק ואת המחיר הכבד בחיי אדם שהפיצוץ יצר, אבל הרעש האדיר של הפיצוץ נשמע בכל רחבי קומות האוניברסיטה, מחריש ומרעיד ונורא. כל מי ששמע נרעד והחל מפשפש במרחב הווירטואלי בעקבות צילומים של האירוע, או הודעות בקשה לעזרה. עכשיו רק עכשיו נחשב.

מאז ראשית מחשבת החינוך הונח שהכיוון אליו שואפים הילדים, או ליתר דיוק, הכיוון אליו שואפים ההורים שילדיהם ישאפו אליו, הוא למעלה. ומשום שהשאיפה החינוכית של העיר היא שהילדים ישאפו אל האוניברסיטה, מתחת לאוניברסיטה מוקמו מרכזי הלמידה והחינוך. עשר קומות צפופות של מבנה דמוי חישוק הרכיבו את מתחם החינוך הקדם אוניברסיטאי. בכל שנה התלמידים שעברו בהצלחה את לימודיהם זכו לעלות אל הקומה שמעליהם. הפיצוץ התרחש מעל כיתות הטיפוח הקוגניטיבי ומוטט את התקרה של כיתת החשיבה הביקורתית של הבוגרים, אשר קרסה כולה אל תוך כיתת החשיבה היצירתית. בין ההריסות של הכיתות חלפו ברקים של תנועת חשמל חופשית ואבק החל שוקע ומכסה את הכול. למרבה המזל, בגלל שעת הצהריים המוקדמת, הילדים בילו בחצרות מרכז הלימוד והכיתות היו ריקות. כשהרעם האדיר נשמע מאיים מעליהם הכול נשכבו על הקרקע חוסים על ראשיהם, בדיוק כמו שלמדו ותרגלו במהלך התרגול החודשי לפני שבועיים. מתוך עשר הקומות של מרכז הלמידה רק העליונות ניזוקו. כל הילדים קוראים לאביהם באותה השפה.

אין זה סוד שילדים צריכים את תמיכת הוריהם. מסיבה זו, מגדלי המשרדים, כארבע-עשרה במספרם מוקמו ישירות מתחת לטבעת שהרכיבה את מתחם הלימוד. בתוך כל אחד מארבע-עשרה המגדלים האלה, שהכיל כל אחד כארבע-עשרה קומות, אלפי הורים מודאגים ומתמחים צעירים חשו ברעד שחלף בבניין. לפני שזוהה מקור הרעש ופשרו הם מיהרו להתחבר אל המקיף, ולחפש משדרים שלא ניזוקו, על מנת להבין את שאירע. בכל ארבע-עשרה הקומות של כל אחד מארבע-עשרה המגדלים, הניהול הביורוקרטי והאדמיניסטרטיבי של העיר פסק. כשילדי נמצאים קרוב למקור הרעש העבודה יכולה לחכות לנצח.

מתחת למגדלי המשרדים, במרכז העיר, הוצב המרכז הרפואי. צורתו הייתה מעגלית, בדומה למבנה החישוקי של מתחם הלימודים אבל הוא היה מורכב מאזור מרכזי של מעליות החירום של העיר אשר ממנו יוצאים לחדי מיון וטיפול ראשוני שמאחוריהם ניצבו האזורים המתמחים השונים, בין אם בקיבוע שברים ופגיעות חיצוניות, או שיחזור איברים ורקמות פנימיים, ובחישוק החיצוני ביותר שלו חדרי האשפוז. מעליות החירום נדחסו ברופאים ובמחלצים ונורו מעלה למקור הרעש. לכל העובדים נשלח איתות להתייצב. לא. אי אפשר להתרגל ללחץ הזה.

 

בשעה כזו בקומת חדרי המגורים התעוררו בבהלה העובדים של משמרות הלילה. יחידות החילוץ והחירום אשר התרגלו לחיים של בטלה נקראו עכשיו לממש את תפקידם החברתי והם עשו זאת ללא זכר לשגרה המנומנמת של חייהם. החולים והעייפים שלא הלכו באותו היום לעבודה וללימודים כבר ראו את מה שניתן היה לראות במסכיהם בבית. זה אירוע נדיר שבכל חמשת קומות המגורים כל המסכים הדלוקים מציגים את אותה התמונה, אבל כמשהו קורה באמת, כולם רוצים ליטול בו חלק, גם אם חלקם מסתכם בצפייה מרחוק במתרחש ושליחת הערות מיותרות לכל עבר במרחב הווירטואלי. הנאום, הפיצוץ והקרחון הנוסק מטה לקומת הילדים בהקו במסכים שוב ושוב, עד שהחלו להופיע קטעים חדשים; התפוצצות המתאבד, מותם של מקדג וגילברט, התאדות המקהלה ולבסוף עדותו של הזמר פולק ששרד את הפיצוץ בנס ההערה שזכתה להיות הפופולרית ביותר בשעה הראשונה הייתה "למה דווקא הוא?!" למרות שהיא נכתבה על ידי הפקיד הזוטר שולצמן, כשישים ושישה אחרוזים מהצופים הודו שהם מזדהים אתה, מה שהביא להעלאה בדרגתו הבירוקרטית של שולצמן ולכתיבת סדרה חדשה של שירים איומים מאת פולק.

רעש של המולת חיים כאוטית מילא את כל עשרים הקומות של מרכז הבקרה. בין התאים היו אלה שהרכיבו מתוך המשדרים השונים נרטיבים מקבילים של האירוע, בהנחה שאם רק יראו טוב יותר את הפיצוץ ואת החורבן שבא אחריו, יוכלו להבין זאת טוב יותר. הנרטיב המשוכלל נשלח במהרה, על-ידי קבוצה אחרת במרכז הבקרה למסכים השונים בעיר. במבנה אחר עקבו אחרי המיקומים השונים של האנשים שהיו בסביבת האירוע, והחלו להיבנות רשימה ראשונית של הנוכחים ושל החסרים, הרשימות נשלחו במהרה לאנשי ההצלה והחילוץ, למרכז הרפואי, ולשומרי הצדק העירוני. בצד אחר של מרכז הבקרה החלו מעבדים את נתוני התמונה ולאחר מכן לנוע אחורה בזמן – לעקוב אחרי התנועה של הפצצה וכך לגלות את האחראים. למרות מלאכת החקירה היסודית, לכולם היה ברור מי האשמים, רק זהותם הייתה חסרה.

בשתי קומות המסחר, אשר בימים כתיקונם אין שום דבר שיעצור את פעילותם המתמשכת, חלה הפוגה בתנועת הסחורות למען מעקב אחר האירוע. הפוגה קצרה זו קדמה לעלייה משמעותית בצריכה המיידית. שכן, היו עדיין אלה שהאמינו בתמיכה פטריוטית על-ידי צרכנות. כאילו אם יקנו כפול משתכננו, תרמו בזאת את תרומתם המוסרית לעיר. הדאגה היא נחלת הכלל.

במתחם הבילוי, מתחת לקומות המסחר, הרוקדים רקדו והשותים שתו, פה ושם החלו ידיעות להבהב אצל כל אחד. במהרה השמועה פשטה. אחר כך הרוקדים רקדו יותר והשותים שתו יותר.

רעש המסורים ושאר המכונות של ארבעת קומות הסדנא תחילה החריש כל ידיעה על העולם החיצון, אך במהרה העבודה בשתי קומות הסדנאות נעצרה והאמנים השונים החלו חושבים כיצד להתבטא. איך אומרים 'פיגוע' בשידה?  או אומרים 'קורבן חירות' בשולחן משרדי? האמנים האלה, כמובן, לא הפעילו את המכונות בעצמם, לפחות אל באופן ישיר, הם עסקו בחלק התכנוני והעיצובי של המוצר, בזמן שמכונות המלאכה פעלו בקצב. הם היו יכולים לעשות את אותה מלאכה מהמרחב השלו של חדריהם, אך מתישהו במאה שעברה מישהו החליט שהאמן צריך להיות קרוב לחומר ולכן משרדיהם מוקמו במרכז קומת המלאכה.

בחוות של המרכז האאוגני החלו להגיע רשימות הנפגעים וגידול האיברים החל לפעול במהירות. שתי קומות של מסדרונות החווה הוארו. תאי מסד שנשמרו בהקפאה הופשרו והוזנו בקודים הגנטיים השונים של הפצועים והגידול החל. רוב התהליך, אם לא כולו, היה מכאני לחלוטין ולא היו הרבה אנשים בחוות, רק כמה אנשי בקרה ופיקוח שהיו רובם ככולם עסוקים בצפייה באירועים מעליהם. תודה לקדמה.

גם התהליך של גידול המזון היה ממוחשב לחלוטין וגם כאן, מלבד נוכחותה המצומצמת של הבקרה האנושית לא ניתן היה לדעת שמשהו התרחש. שדות האנטרקוט והפילה המשיכו לצמוח לאט ורעש החשמל המכווץ ומרפה אותם לוחש סביבם. פסי הייצור החותכים את הבשר לנתחים ואורזים אותו למשלוח המשיכו לפעול בהתאם להזמנות שנשלחו אליהם, ונתחי הבשר הקרים המשיכו להישלח ליעדיהם. כמה מידע שלא יהיו בו, המחשב לעולם לא יודע.

למרות שהאנשים במרכז הזואולוגי לא הרגישו דבר והידיעה שלהם על האירועים הייתה תלויה לחלוטין בקישורם למקיף, בהלה התרוצצה בין כל בעלי החיים במתחם. להקות הציפורים עפו מעלה וחיפשו מפלט בין הקירות הגבוהים של המרכז נתקלות שוב ושוב בתקרה התכולה המלאכותית שהושמה מעליהן. כל הג'ונגל הסבוך של המרחב האקולוגי הסגור הזה רעד בקריאותיהם השונות של בעלי החיים. ארבע קומות ובהן ארבע מאות זנים של חרקים, ציפורים, יונקים, זוחלים ודגים, ובכל זאת תודעה אחת.

מערכות פיזור וטיהור האוויר רעדו כאשר הוזנה הפקודה להאיץ בתהליך. קולטי הפחמן החד-חמצני זיהו את הפיצוץ בתוך זמן קצר והחלה שאיבה זריזה של האוויר המזוהם מהאולם העליון. אוויר חדש, טהור ועשיר בחמצן, עם נגיעה עדינה ביותר של ליתיום נשלח לכל העיר. רצפתה של קומת טיהור האוויר ופיזורו הייתה תקרתו של אולם האוקסידציה שבו תמהיל מדוד ומחושב של צמחים מסוגים שונים קיבל אליו את תערובת העשן עתיר הפחמן של הפיצוץ. כעבור זמן מה שבו שקע העשן והזין את הצמחים, תאורתם החמה של פנסי החממה דלקה והצמחים החלו לייצר חמצן, שנשלח מעלה, דרך חגבים צרים בתקרת המתחם, היישר בחזרה למערכות פיזור וטיהור האוויר.

קריאה נשלחה לכל העובדים של מערכות ניהול הפסולת, כל האנשים משלושת המשמרות נקראו מטה לשלושת קומות המחזור, על מנת להיות מוכנים הן לקבלה ומיון של נזקי הפיצוץ והן לשליחה של חומרי הגלם המעובדים בחזרה לבניית האולם והכיתה ההרוסים. הכול נחוץ, הכול.

התחבורה הניצבת בקומת הקרקע של העיר לא עצרה ולו לרגע קט. אי אפשר לעצור את התנועה הנצחית של הרציפים הרבים. אף על פי - ואולי דווקא כי - החיים ממשיכים.

מתחת לאדמה, במרכז שאיבת והתפלת מי האוקיאנוס, לא נשמע דבר. מכונות השאיבה והטיהור פעלו באין מפריע. 

לפרק הבא