דרכו של אשוקה, מתוך 'אגדות אמתיות'

כאשר אשוקה נולד - בן למלך האימפריה המאורית אשר שלטה בחלק גדול מדרום אסיה - איש לא חשב שהתינוק הקטן הזה נועד לגדולות. הוא היה תינוק ככל התינוקות, והיו לו אחים רבים שנועדו לרשת את אביהם בינדוסארה לפניו.

אבל, כשאשוקה הילד גדל, הוא החל להראות סימנים שאיימו על אחיו. למרות גילו הצעיר, התגלה כצייד אמיץ וחסר רחמים, כמיומן ביותר בחרב ובקשת, וכתלמיד מצוין שתאוותו לספרים ולידע הייתה גדולה לא פחות מתאוותו למשחקי מלחמה.

אחיו הגדולים, שהחלו לחוש מאוימים על-ידי אחיהם הקטן, החליטו לגרש אותו מעליהם, ושכנעו את אביהם שיש לשלוח את אשוקה הצעיר לשרת בצבא בגבולות האימפריה המאורית - אי שם בדרום הודו בארץ בשם קאלינגה.

אין לדעת מה יעשה שירות צבאי לנפשו הפרועה של ילד. המשמעת הנוקשה עלולה לשבור אותו, או לרסן אותו. העבודה הקשה עלולה להתיש אותו או לחסן אותו. במקרה של אשוקה, השנים שבילה בגלות עם צבא הממלכה הפכו אותו מנער צעיר ופרוע למכונת מלחמה משומנת ולמנהיג אמתי.

כאשר מת אביהם, החלו האחים להילחם אלה באלה על הזכות לרשת את מקומו. לאחר שנתיים ארוכות של לחימה היה זה אשוקה שהתיישב על כיסא השליט, ומלך על האימפריה המאורית כולה. בסדרה של כיבושים אדירים הפך מכס שלטונו את הממלכה המאורית לאימפריה ענקית שכללה לא רק את ארצות הודו, אלא אפילו את אדמות אינדונזיה, פקיסטאן ואפגניסטאן, והשתרעה עד גבולות האימפריה הפרסית שישבה באירן.

רק ממלכה קטנה אחת הצליחה להתנגד לצבאו של אשוקה – ממלכת קאלינגה, הממלכה בה חי בצעירותו. מבלי להתחשב בהכנסת האורחים שממלכה קטנה הזו העניקה לו, הוא גייס את הצבא הגדול ביותר שצעד אי פעם על אדמת הודו, ויצא לכבוש את קאלינגה.

תושבי קאלינגה נלחמו בעוז ובאומץ רב. כדי להתמודד עם צבאו האדיר של אשוקה, הם גייסו למלחמה גם את נשיהם וילדיהם. אבל למרות הכול אשוקה האכזר הצליח לכבוש את הממלכה ולאחד את כל הודו תחת שלטונו.

מרוצה מניצחונו, אשוקה החליט לצאת אל קאלינגה, לחזות במו עיניו בממלכה שכבש ולבקר במקומות אותם הכיר בצעירותו. דבר לא יכול היה להכין אותו למה שמצא.

השדות הירוקים בהם ביקר בצעירותו הפכו לשדות קרב, הכפרים שפתחו את דלתותיהם בשבילו הפכו לחורבות בוערות, ומשפחות שהכיר איבדו את יקיריהן במלחמה. אשוקה לא יכול היה להאמין שכך נראית מלחמה כאשר עומדים מולה פנים אל פנים. הוא תמיד חשב שמלחמה זה דבר נאצל ומכובד אבל לא היה דבר מכובד בהפיכת ילדים ליתומים.

באותו רגע אשוקה נשבע שמדינתו לעולם לא תכבוש עוד אדמות, ולא תצא עוד למלחמה. הוא המיר את דתו לבודהיזם, והפך למלך הבודהיסטי הראשון בהיסטוריה. הוא החליט לחיות לפי החוק הנוקשה של האהימסה - או אי-האלימות המוחלטת. הוא הפסיק לאכול בשר, ובארמונו דרש להפסיק את המנהג של העלאת קורבנות. במקום מסעות הציד המסורתיים הוא יצא פעם בשנה לטייל בממלכתו ולפגוש את נתיניו פנים אל פנים.

במקום להרוס את הארץ במלחמה, הוא החליט לבנות אותה: הוא בנה דרכים חדשות שאיחדו את הארץ, בתי חולים שהיו נגישים לכולם ובתי הארחה למטיילים עייפים. הוא שתל עצים שיטילו צל על היגע, וגני פרחים רבים לכל מי שמצא זמן פנוי ורצה לראות קצת יופי. הוא בנה מקדשים בודהיסטים בכל הממלכה, אבל במקום לדרוש מכל אזרח להיות בודהיסט - דבר שבהחלט יכול היה לעשות כשליט היחיד שמילתו היא החוק - הוא הכריז שמדינתו תהיה פתוחה לכל הדתות והעמים. הוא פרסם את חוקתו על עמודים מיוחדים אותם פיזר בכל מקום בממלכה, והיא הפצירה באזרחים לחיות חיים טובים של סובלנות.

זהו המקום הראשון בהיסטוריה שבו אנו פוגשים את הרעיון של סובלנות. הרעיון הזה - שלפיו לכל אדם יש זכות לאמונתו ואין לאדם כלשהו זכות לכפות את דתו על אחרים. יעברו עוד אלפיים שנה אחרי אשוקה עד שהרעיון הזה יגיע אל המערב.

במשך שנים רבות האגדה על אשוקה עברה מדור לדור כסמל לשלטון מוסרי וטוב; אבל כולם האמינו שמדובר רק באגדה ישנה. רק ב-1915 ארכיאולוגים מצאו בחפירותיהם את אחד מהעמודים המפורסמים שלו. כך גילו שאשוקה לא היה רק אגדה, אלא שהוא היה אגדה אמתית. 

רוצים לקרוא עוד אגדות אמיתיות? לחצו כאן