הסיפורים של מרקו פולו, מתוך 'אגדות אמתיות'

מרקו פולו נולד למשפחת סוחרים אמידה, בעיר הנהרות וונציה שבאיטליה. במשך ילדותו הוא לא פגש את אביו, כי הלה יצא למסע למזרח לפני שמרקו הצעיר נולד, ולא חזר.

באותה תקופה לא היו טלפונים ואפילו לא דואר. אימא של מרקו לא ידעה מתי בעלה יחזור, אם בכלל.

בכל לילה, כשהגיע הזמן של מרקו הצעיר ללכת לישון, אמו הייתה יושבת לצדו ומספרת לו סיפורים על אביו ועל הארצות הרחוקות שבהן הוא וודאי מטייל עכשיו. מרקו אהב מאוד את הסיפורים האלה, והיה מקשיב להם בעיניים פעורות ומתאמץ בכל כוחו שלא להירדם לפני סוף הסיפור.

השנים חלפו ומרקו גדל והפך לנער צעיר בן 15, שבגלל היעדרו של אביו נאלץ לשאת על שכמו את האחריות הכבדה של הבית ולעזור לאמו בכל ענייני המשק.

יום אחד נשמעה דפיקה בדלת. מרקו מיהר לפתוח אותה, וגילה איש מבוגר שלבש בגדים מוזרים ויוקרתיים עשויים מהבדים המבריקים והעדינים ביותר שמרקו ראה מימיו. הוא לא זיהה את האיש הזה והאיש הזה לא זיהה אותו; כך הם עמדו משני צדי הדלת ובהו אחד בשני, עד שלפתע קריאות השמחה של אמו הבהירו למרקו הצעיר שהאורח הזר היה אביו.

בהתחלה מרקו כעס מאוד על אביו על שלא היה אתו במשך כל ילדותו; אבל אחרי שהכעסים שכחו הוא שמח מאוד לפגוש את האיש הזה, ויותר מכך - לשמוע את הסיפורים המרתקים על הארצות הרחוקות שבהן אביו ביקר ועל התרבויות השונות שפגש.

אביו סיפר שהוא הגיע עד קצות העולם - לאסיה הרחוקה, שם פגש בקיסר אגדי בשם קובלאי חאן, ששלט על הממלכה המונגולית הענקית שהייתה גדולה יותר מכל האימפריות האחרות שהיו אי פעם. אביו סיפר שהקיסר גייס אותו לשירותיו כשליח מיוחד מטעמו. מרקו פולו הצעיר נהנה מאוד מהסיפור, למרות שלא האמין לו כלל. מכל האנשים שבעולם, למה דווקא אביו יהיה שליח מיוחד מטעם הקיסר הגדול בעולם?

משראה האב שבנו הצעיר לא מאמין לדבריו, חייך בנועם והוציא מתוך שרוול חולצתו תעודה מיוחדת שהייתה עשויה כולה מזהב טהור, ועליה כתוב באותיות מוזרות שמרקו לא ראה מעולם.

"לתעודה הזאת קוראים פאיזה", הסביר אביו, "והיא ניתנת רק לשליחים מיוחדים מטעם הקיסר בכבודו ובעצמו. עם התעודה הזו אנו יכולים לטייל בכל העולם ובכל מקום יספקו לנו מיטה, אוכל וסוסים".

אביו סיפר שקובלאי חאן הגדול שלח אותו בחזרה לאיטליה כדי למסור מכתב מלכותי לאפיפיור ברומא, וכדי להחזיר את תשובתו של האפיפיור, בצירוף שמן מיוחד מהמנורה הניצבת מעל קברו של ישוע הנוצרי בעיר ירושלים.

מרקו שמח מאוד שאביו הפך לשליח מכובד כל כך; אבל השמחה הזו הפכה מהר מאוד לעצב, כשהבין מדבריו של אביו שהוא מתכוון לצאת שוב למסעותיו ולעזוב אותו.

"לעזוב אותך?" צחק אביו, "אני לא מתכוון לעזוב אותך – אתה תבוא אתי."

עיניו של מרקו נפערו לרווחה – הוא לא האמין שייזכה לטייל בכל הארצות שעד עתה היו בעבורו רק אגדות. הוא אץ חיש מהר לחדרו והחל לארוז את בגדיו.

למראה הילד הממהר לצאת למסע, אביו החל לצחוק. "למסע כזה לא יוצאים במהירות" הוא הסביר לנער, "צריך קודם כל להתכונן – לבנות תכנית מסע, לקנות מצרכים וציוד – וחוץ מזה, עברו הרבה שנים מאז שאכלתי את האוכל המצוין של אימא שלך".

כך עברו להן שנתיים שבהן מרקו פולו, אביו ניקולו ודודו מפאו התכוננו למסע וחיכו לתשובתו של האפיפיור גרגורי העשירי. לאחר שכל ההכנות נסתיימו והמכתבים נחתמו, השלושה יצאו מוונציה  בספינה שלקחה אותם אל עכו בירת ממלכת ירושלים, שנשלטה באותן שנים על ידי הצלבנים.

בירושלים השתמשו באישור מיוחד שנמסר להם מהאפיפיור, ונטלו בקבוק קטן ובו שמן ממנורת הקבר; הם חזרו ללא דיחוי לנמל עכו - ומשם, מהים התיכון לים הכספי דרך נהר פרת, לעיר האגדית בגדאד.

בשלב זה הם כבר היו בתוך האימפריה המונגולית הגדולה של קובלאי חאן. הודות לפאיזה הזהובה של אביו, הם זכו לקבלת פנים של אורחי כבוד בעיר.

מרקו פולו, שהיה רק בן 17, התאמץ ללמוד כל מה שיכול על המקומות ש ביקר בהם. הוא פגש בראשי ערים ובסוחרים שונים שסיפרו לו על חייהם ועל הערים שבסביבה.

מכיוון שהם היו שליחים במשימה מלכותית, לא היה להם זמן ליהנות מכל המטעמים של בגדאד, והם נאלצו להמשיך בדרכם דרומה אל העיר אורמוז ששכנה על שפת המפרץ הפרסי. משם היה עליהם לעלות על ספינה שתישא אותם אל חופי סין - שבעיר הבירה שלה זאנאדו (בייג'ין של היום) שכן הקיסר.

כשהגיעו לאורמוז, השלושה התאכזבו לגלות שהספינות בנמל העיר היו כולן ישנות ורעועות, ושהספנים נראו שיכורים ועייפים. השיט בספינה נראה להם מסוכן במיוחד, והם החליטו שיהיה בטוח יותר להגיע לזאנאדו במסלול היבשתי של דרך המשי – מסלול המסחר הענקי שחצה את כל אסיה.

השלושה הצטרפו למשלחת קרוואנים, ונעו[,] ראשית צפונה לאדמותיה של איראן, ומשם דרך הערבות הגדולות של אפגניסטן, טג'יקיסטן, קזחסטאן ואוזבקיסטן, אל הרי פאמיר המושלגים שמחברים בין מונגוליה, הודו ופקיסטן.

החיים בדרך היו קשים במיוחד. דרך המשי הייתה רצופה בשודדי דרכים ובזאבים וטורפים אחרים. החיים בכפור של ההרים, במיוחד לנער צעיר שגדל כל חייו באקלים הנעים של השמש הים תיכונית, היו ממש בלתי נסבלים. מרקו הצעיר סבל מרעב ומכוויות קור, והם אפילו נאלצו לעצור  למספר חודשים בגלל מחלה קשה שתקפה אותו.

משהחלים, השלושה המשיכו דרך ההרים של טיבט ומשם דרומה לשער אבן הירקן, שסימן את סוף דרך המשי ואת הכניסה לארץ סין. מרקו פולו נדהם מהערים המפוארות של צפון מערב סין - קשגאר ושינג'יאנג. הוא נהנה מאוד מן המנוחה שהציעו להם במקומות הללו. אבל הם היו במשימה מלכותית, והמסלול המייגע דרך ההרים גרם להם לבזבוז זמן רב. הם מיהרו להמשיך בדרכם דרך מדבר טקלימקאן הצחיח, שם חלפו דרך נווה המדבר של דונהואנג והמערות המפורסמות של מוגאו - מרקו פולו הופתע לגלות במוגאו פסלי ענק של הבודהא שנחצבו בתוך ההר.

לבסוף הם חצו את המדבר, עברו דרך מסדרון גנזוּ והגיעו לעיר ג'ואנג דו, או זאנאדוּ. מסעם נמשך שלוש שנים ארוכות, אבל לבסוף הגיעו למשכנו המפואר של קובלאי חאן.

הארמון המפואר של קובלאי חאן היה המבנה הגדול ביותר שמרקו פולו ראה בחייו. הוא היה בנוי מחומות בתוך חומות, הסוגרות כל אחת בתורה על חלל קטן יותר ויותר.

בתוך החומה החיצונית היו פארק גדול של צמחייה שהכיל עצים, שיחים ופרחים מכל רחבי האימפריה המונגולית, וכן מתחם צבאי ענק שיכול היה להכיל מאה אלף חיילים ולספק להם מזון, מקומות לינה ושטחי אימונים. מאחורי החומה השנייה היה מחסן הנשק המלכותי, ומרעה דשא ירוק לצבאים ולעדר הסוסים הלבנים המלכותי.

לאחר מכן ניצבה חומה גבוהה יותר ועבה יותר מקודמותיה שאחוריה, על גבעה ירוקה, ניצב ארמונו של קובלאי חאן. הארמון היה מוקף בחצר רחבה לכל אנשי החצר והמבקרים, ובחזיתו הייתה מרפסת שכולה עשויה משיש יוקרתי.

על קירות הארמון הוצבו, מעשה ידי אמן, דרקונים וחיילים מצופים בזהב ותמונות זהב ענקיות שתיארו את כיבושיו הגדולים של המלך, של אביו אובדאי ושל סבו ג'ינגיס חאן - שהיה אבי האימפריה המונגולית והמצביא הצבאי הגדול ביותר שהיה מעולם (את סיפורו נשמור לפעם אחרת.)

פנים הארמון הכיל אולם משתים ענקי שכל קירותיו היו מצופים בציורי יפהפיים על בד משי טהור. מלבד חדרי אירוח, הארמון הכיל חדרי אוצר רבים ושונים, מלאים עד אפס מקום במטילי זהב וכסף, בפנינים ובאבני חן. במקום הזה, שהיה מוסתר מעין הציבור, היו גם חדרי המגורים של המלך, של אשתו האהובה ושל פילגשיו הרבות.

עיניו של מרקו פולו כמעט ויצאו מחוריהן כשצעד דרך ההיכלים הכבירים האלה. לא היה לו ספק שעושרו של קובלאי חאן גדול יותר מעושרם של כל מלכי אירופה ביחד.

כשהשלושה נכנסו אל אולם הכנסים, הקיסר ישב על כיסאו המלכותי וקיבל את פניהם בשמחה רבה. מרקו פולו עקב אחר אביו שהשתחווה בכניעה מול הקיסר, וחיקה את תנועותיו. לאחר מכן הגישו לקיסר את המכתב הרשמי של האפיפיור ואת השמן שהביאו מירושלים, ושמחו לגלות שהקיסר היה מרוצה מאוד מהמתנות.

לאחר מכן אביו של מרקו פולו הציג אותו בפני הקיסר; "הוד מעלתו הגדול שבקיסרים, ברצוני להציג בפניך את בני הצעיר, בתקווה שתוכל למצוא לו מקום בין שורותיך".

קובלאי חאן בחן את הנער בעניין, ולבסוף שאל את מרקו הצעיר – "במה אתה יכול להיות לי לעזר?". מרקו השפיל את עיניו ושתק; הוא ידע שאין לו שום כישורים שיכולים לעניין קיסר כזה, שכל מומחי העולם במדע, דת, אמנות ומלאכה, נאספים בחצרו.

משראה הקיסר את ביישנותו של הנער, פנה אליו ברוך; "ספר לי קצת על עצמך". 

מרקו חשב ארוכות מה כבר עשה בחייו שיכול לעניין את האיש שראה כבר הכול. לבסוף החל לספר לו על מסעו הקשה לאורך דרך המשי - מסע שללא ספק היה הדבר המשמעותי ביותר שמרקו הצעיר עשה בחייו.

הקיסר התרשם מאוד מסיפורו של הנער, לא רק בשל המידע שהכיל אלא גם בשל הדרך שבה סוּפַּר. הוא הבחין שלמרקו יש עין חדה לפרטים ויכולת נפלאה לספר סיפורים. אחרי שהקשיב לנער בהנאה, הוא מחא כפיים בשמחה ואמר: "בחור צעיר, אני מוקף כל היום באנשים שאחריותם לאסוף בשבילי מיסים מכל רחבי הממלכה. פקידי מס אלה, גם אם הם מקצועיים ביותר, משעממים באופן המיוחד לפקידי מס. כל אחד מהם יוצא למסעותיו וחוזר אליי עם מיסים ועם מספרים יבשים. אני מחפש מישהו שיוכל לנוע ברחבי הממלכה שלי ובשובו יוכל לספר לי לא רק על הכסף שאסף אלא גם על האנשים שפגש. אני חושב שאתה, מאסטר מרקו פולו, תהייה מצוין למשימה הזו." לאחר מילים אלו, קובלאי חאן ציווה שיכינו במיוחד למרקו פולו פאיזה מזהב, שאתה יוכל לטייל בחופשיות ברחבי ממלכתו.

כך החל מרקו פולו לעבוד בשירות הקיסר. בכל שנה יצא למסע ברחבי הממלכה, ובשובו היה מבלה עם הקיסר הגדול שעות רבות ומספר לו סיפורים מופלאים על ממלכתו האדירה. הוא סיפר לו על צבאות הפילים של מחוזות הודו, ועל שבטי השמאנים המכושפים של טיבט. הוא ביקר במסגדים של בוכרה וסמרקנד, ובבקתותיהם של השבטים הקאניבליים של אינדונזיה. הוא פגש בנציגי הדתות הגדולות – רבנים יהודים, אימאמים מוסלמים, כמרים נוצריים, נזירים בודהיסטים ויוגים הינדואיסטיים, ובנציגיהן של דתות קטנות: שמאנים, מכשפים ויידעונים. הוא ראה תרבויות וכפרים יותר מכל אדם שחי אי פעם, ומכל אחד אסף סיפור קצר או אגדה מסורתית.

זו הייתה העבודה הטובה בעולם, ובעקבותיה מרקו פולו הפך להיות גם איש משכיל ומכובד שידע שפות רבות ורחש כבוד רב אל התרבויות השונות שראה. הוא גם הפך לאחד הסוחרים העשירים בעולם.

כעבור 17 שנה בשירות המלך, מרקו פולו החליט שהגיע הזמן לחזור יחד עם אביו ודודו אל ביתו. השלושה חזרו לזאנאדו בפעם האחרונה – אך למרבה הפתעתם, הם מצאו עיר שונה לחלוטין מזו שהכירו בעבר. אשתו של קובלאי חאן נפטרה, ובעקבות זאת הקיסר נפל לדיכאון עמוק. הוא החל לשתות יותר מדי ולאכול יותר מדי, והפך לאדם שמן מאוד וקודר מאוד. הוא ניסה להוכיח את כוחו במלחמה על ידי כיבוש איי יפן; אך בפזיזותו תקף דווקא בעונת הטייפונים (עונה של סופות חזקות בימיה של מזרח אסיה), וכך איבד את כל הצי הימי שלו.

מתוך קדרותו, קובלאי חאן התרחק יותר ויותר מנתיניו והרשה ליועצים מושחתים ומרושעים לנהל את ממלכתו. העיר כולה, שהייתה בעבר פאר ההוד וההדר, הפכה למקום מושחת ומטונף שבו כל תושב דואג לעצמו בלבד ולא לחבריו.

כשהשלושה הגיעו אל חדרו של המלך, אביו של מרקו פולו נפל על ברכיו והחל להתחנן לקיסר שירשה להם לשוב לביתם.

"מדוע?" שאל הקיסר, "האם חסר לכם משהו? האם לא עשיתי אתכם עשירים? האם לא הייתי לכם חבר נאמן?"

לשווא ניסה האב להסביר לקיסר שהם פשוט מתגעגעים הביתה ושאשתו, אמו של מרקו, מחכה לשובם מזה שנים רבות.  

"אני מרשה לכם ללכת לאן שתרצו" השיב הקיסר "כל עוד לא תעזבו את ממלכתי"

מרקו פולו הבין שאם האמת לא תעזור להם במטרתם, יש להשתמש בתחבולה. "אדוני הקיסר", פנה לקובלאי חאן, "סיפרתי לך עד כה סיפורים רבים על הערים השונות שבממלכתך; אבל עכשיו, הרשה לי לספר לך על הערים הרבות של אירופה".

הקיסר רכן קדימה על כסאו והקשיב בעניין רב, ומרקו סיפר לו על רומא ופריז, על לונדון ופראג, ועל וונציה עיר הולדתו. הקיסר הקשיב בעניין ולבסוף החליט: "אשלח אתכם לממלכת אירופה הזו כשליחים מטעמי, בצירוף מתנות ומכתבים לכל מלכי אירופה. אבל את כל ההון שצברתם עד כה עליכם להשאיר מאחור; רק כך אבטיח שתשובו אליי אחרי המסע."

לשלושה לא הייתה כל כוונה לשוב אל הקיסר; הם רק רצו לשוב לביתם. לפני צאתם הם המירו את כל כספם לאבני חן יקרות, אותן תפרו אל תוך בגדיהם, כך שלא נראו מבחוץ.

לכבוד המסע הקיסר בנה במיוחד למשלחת שלהם צי מפואר של 14 ספינות. מנהיג המשלחת היה מרקו פולו בעצמו, שיצא למסע הזה לפני 21 שנים כנער צעיר, וחזר ממנו כאחד המטיילים הגדולים ביותר בעולם.  

רוצים לקרוא עוד אגדות אמיתיות? לחצו כאן