הדרך הארוכה

יום אחד החליט איש אחד ללכת בדרך הארוכה, 

אחרי שנים שהוא ניסה ללכת בדרך הקצרה ולא הגיע רחוק. 

הוא התחיל ללכת בנחישות,

 למרות שהדרך הייתה ממש ארוכה לפניו. 

כך הוא הלך והלך והלך והדרך לא נגמרה, 

כי היא הייתה ארוכה מאוד.

כדי לעודד את עצמו בהליכה,

האיש זכר את כל הפעמים שבהן סיפרו לו 

שמי שהולך בדרך הארוכה זוכה בסוף לפרס. 

וכך הוא הלך והלך והלך 

והדרך נשארה ארוכה מאוד לפניו, 

אבל הוא לא וויתר. 

לפעמים הוא עצר לנוח לרגע,

אבל מיד אחרי כן המשיך ללכת בדרך הארוכה.

האיש המשיך ללכת וללכת 
וכבר הפך למבוגר מאוד, 

והאופק נשאר באופק, 

והדרך נשארה ארוכה.

הוא הסתכל על האופק הרחוק ועל הדרך הארוכה

וצעק עליהם:

"זה לא הוגן שאני אבזבז את כל חיי בדרך הארוכה

ואזדקן בלי להגיע לשום מקום!"

אבל לא נראה שהאופק מתרגש ממנו, 

והדרך נשארה ארוכה. 

לפעמים האיש חשב לחזור אחורה, 

אבל הדרך חזרה נראתה לו ארוכה יותר מהדרך קדימה.

יום אחד האיש ראה באופק איש אחר הולך לכיוונו

בדרך חזרה מהדרך הארוכה. 
כשהתקרב, האיש ראה האיש האחר היה זקן מאוד.

הוא רצה לרוץ אליו, 

אבל גם הוא היה כבר זקן ועייף מאוד. 

כשהם נפגשו, האיש שאל את האיש האחר - 

"תגיד יש פרס בסוף הדרך הארוכה?"
"לא," ענה האיש הזקן מאוד, 

"פרסים יש רק בסוף הדרך הנכונה."