גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 29

29

ביום שבו המפקד שלח את יחידת העלית שלו,

היכן התחבא כל כוח ההרתעה שלהם?

היכן היה שריונם? היכן היו המגנים?

שום זכר לכל כלי הנשק!

כה מסכנים, כה חלשים, כה לא-מוכנים הם היו,

והמהלומות ירדו כמו גשם, לא ריחמו על איש,

ביום שבו המפקד שלח את יחידת העלית שלו.

ביום שבו החיילים חזרו למפקדה הכללית,

שוב היכן נחבא כל כוחם?

טילים וחרבות נפלו אי שם,

בשביל שהשלום יחייך ויפרח.

מטרות שהם אחזו בהן כל חייהם

ניטשו עכשיו בלי כל התנגדות,

ביום שבו החיילים חזרו למפקדה הכללית.

(85)

כשהם יצאו לראשונה, הלוחמים, מההיכל של אדונם, היכן הם החביאו את כוחותיהם האדירים? היכן היו מגניהם ונשקיהם? הם נראו כה חלשים וחסרי ישע והחצים ירדו עליהם כמטר מכל הכיוונים, ביום שבו הם יצאו מההיכל של אדונם.

כשהם צעדו חזרה, הלוחמים, אל היכל אדונם, היכן שוב הם החביאו את נשקיהם? היכן שמטו את חרבותיהם קשתותיהם וחציהם? שלום היה חתום על גבותיהם, והם השאירו מאחור את כל פירות חייהם הקודמים, ביום שבו הם צעדו בחזרה את ההיכל של אדונם.