ברברת פטפוט

בעץ הקטן, דרומית לצמרת,

מתגוררת סנאית יפה וזוהרת;

וכולם יודעים שכשבאים לבקר את

זו הסנאית זו הגברת,

כדאי לטפס על העץ בזהירות

ולנוע הישר אל ביתה במהירות,

ולא לטפס מסביב בטעות -

כי שם גרה גברת ברברת פטפוט.

ברברת פטפוט היא ציפור אפורה

שמילים לא פוסקות לקרקר ממקורה;

שכניה חשבו, "הדבר הוא נורא"

שאפילו מתוך השינה היא דיברה.

אך לבל יטענו כי הטלתי פה דופי,

לברברת פטפוט היה יופי של אופי -

אדיבה, מנומסת (ותמיד יש לה טופי)

ובקיאה במדע כמו גאון פילוסופי.

אם אינכם מאמינים לי ואתם רוצים לראות,

אם אתם מהאנשים שחשובות להם עובדות,

אם אתם חושבים שרצוני הוא לבדות -

הרי לפניכם מספר דוגמאות:

כשבא הדוור העכבר אַפְמוּזָר,

הוא נשאר בביתה עד אחרי מאוחר.

יומיים וחצי בדירתה הוא נסגר

והקשיב לתולדות הנמר המנומר.

או כשבאה שכנתה היא הגברת כלבלב

וכל שרצתה - חצי כוס חלב,

שמעה היא כיצד לקלף טוב ענב

ולמה לסוס אין קרן שנהב

ואיך לטאה מנתקת זנב

ובמי מר סמור הזקן מאוהב

ולמה נחושת קלה מזהב -

עד שכל השבוע ממנה נגנב.

אך הכל נהפך מן הפח אל הפיח

כשמרוב דיבורים את הכלים מי ידיח?

במהרה אז ביער התחיל זה השיח:

"ביתה של ברברת הוא בית מסריח!"

לגברת ברברת נמאס לחכות

בין דיבור לברבור היא התחילה לבכות

"בחוץ אפילו לזאבים להקות,

ואני פה לבד כי שכחתי לנקות".

 

לבדה נשארה לדבר עם מגבת

על איך היא שונאת להרגיש נעלבת,

לכיסא היא גילתה שאוהבת לשבת

ולקיר הדרומי היא סיפרה שהיא גנבת

כי סיפרה פעם סיפור שסיפרה לה ארנבת.

אך לדבר לעצמה במהרה שיעמם

ובבית אפילו הלכלוך הזדהם

ואפילו הבלגן שהיה התבלגן

ולא נשאר עוד בגד נקי שיחמם

בינתיים בצד השני של העץ

גברת סנאית שוחחה עם מר נץ;

שתבינו, מר נץ היה ידוע כלץ

והפעם על גברת פטפוט התלוצץ.

הוא אמר שמרוב הלכלוך המבצבץ

ביתה עוד מעט כנראה יתפוצץ.

גברת סנאית יצאה כאן חוצץ:

"אני את ברברת פטפוט אחלץ!"

אז הוציאה ראשה בזריזות מהחלון

וכולם שם שמעו את קולה בגאון:

"הקשיבו לי כל מהירי הלשון

תחרות יש ופרס למקום הראשון!"

"בעוד בדיוק שלושה ימים

יתאספו פה כל חובבי הסיפורים

מהראשן הקטן ועד זקן הזקנים

ויתחרו על התואר אלוף הדברנים".

"אז בואו כולם ותביאו אורח

בוא נא פיל אַפְחֵדֵק, בוא נשר קרח

בואו כולם ויהיה פה שמח

ולבסוף - סעודה בביתו של המנצח!"

שמעה זאת גברת פטפוט בביתה

ולרגע שמחה ורקדה לאטה;

אך לפתע הביטה סביב בבעתה,

מעדה ונפלה על שיירי חביתה.

"עסק ביש!" מלמלה והתייפחה

"את מי אזמין לדירה מסריחה?

אם אני רוצה לערוך ארוחה

לנקות פה הכל אני מוכרחה!"

חיש מהר מותניים שינסה

והחלה אוספת את הר הכביסה

ואספה הכלים הדבוקים בעיסה

ופינתה מדפים שהזבל כיסה.

היא מילאה חמש-עשרה שקיות של זבל,

קשרה את כולם באשכול על החבל,

וסחבה את הכל בקושי וסבל -

אך אחרי כן נעלם מהבית הזבל.

עברו שלושה ימים והשחר הפציע

ואט-אט החלו כולם להגיע.

ראשון תרנגול קוֹלגָדוֹל הריע

ואת קולו הגדול לכולם הוא השמיע.

הוא סיפר אז סיפור על היום בו הטביע

את רכבו החדש שמיאן להתניע;

הוא סיפר וסיפר, והתחיל להזיע

כי השמש עלתה ומהר גם הפריעה.

אז סיים בזריזות, והמציא סוף מפתיע:

ששכח במכוניתו את אשתו שהסיע -

ופנה אל הצל את גרונו להרגיע.

וברברת פטפוט עדיין לא הופיעה.

אחר כך הגיע מר צב אבא-סב

זקן וחכם ושקול ומיושב

אך דיבר כה לאט, כי ראשו אז כאב,

שנדרשה לו שעה להגיד "שלום רב".

כשהתחיל לדבר על בעיותיו שבגב

החל הקהל להשתעמם ועזב

ולצב לא נישאר מי שיקשיב לדבריו

(מי יודע, אולי עוד מדבר הוא עכשיו?)

אז דילגו במהרה אל תורו של ברבור,

או בשמו המלא ברבור בר רב-ברבור,

המומחה המפורסם לדקדוק וחיבור

שעמד על הבמה ופנה לציבור.

הוא סיפר על התהליך הקסום של העיבור,

וגילה למה יש לפעמים אבק בטבור,

ואיפה הסבא של סב-צב קבור,

ולמה מקל במים נראה שבור.

כבר הגיע הלילה – על כולם לישון

והנה כבר נרדם אפרוחון הקטון

וברבור-בר כמעט הוכתר במקום הראשון,

כשלפתע הגיעה ברברת בשאון:

"סלחו לי, הייתי עסוקה בניקיון

עד ששכחתי להביט על השעון.

סלחו לי, כלום אין פה חמלה בהמון?"

"נסלח לך ברברת" אמרו המונים

"נסי את כוחך להרבות במילים,

אך נסי לקצר, אנו כבר עייפים".

אך ברברת לא תכננה קיצורים

היא דיברה על האפשרות של ריבוי אפשרויות

ועל איך בתורים זה לא כיף לחכות

ולמה אסור להגיב במכות

ומה כה בריא במזון המלכות

ולמה לבד נטייה להתבלות

ולמה אוויר חם נוטה לעלות

ואיך אפשר להגשים משאלות

ולמה הלחם עדיף על חלות

ואיך התנשמת לוחשת קללות

למה צעירים רק רוצים לבלות

ועל מי המלך מצליח לשלוט

ואיך אלוהים שומע תפילות

ומתי כדאי את הצמחים להשקות

ולמה בשמש חשוב מאד לשתות

ולבסוף היא סיימה בשיטות לנקות -

וחלפו להם ביעף ארבע לילות

אין טעם לומר: היא ניצחה בתחרות

והכל הריעו לגברת פטפוט

"היא אלופת האלופים ואין פה טעות,

והפרס שלה הוא עוגת קצפת עם תות!"

אז זה הספור, בצורה מקוצרת.

בביתה של פטפוט הייתה ארוחה מפוארת.

ומאז הגברת תמיד מספרת

מה קרה בעץ הקטן, דרומית לצמרת.