מביט למעלה

העננים, מדבר הפוך אפור
והחור הכחול - נווה שמש.
את אמרת שמחר כבר מותר לחמול,
אך אתמול התגנב דרך אמש.

חבל שאלוהים כל כך נוכח
עמוק בתוך החסד, אך
אולי זו לא תכונה של בני אנוש.
(כן. יש כאן אזכור ליהודה).

אבל כשמנסים לזכור
ששום דבר פה לא יחזור,
פתאום הבור נפער מעל הראש.
ולא, לתחום הזה כבר אין מדע.

העננים, מן הבטחה שהעתיד אפור
והחור הכחול - רגע חסד
את אמרת שהשארת את הכל מאחור
אך אני, כמו תמיד, עודי ילד