קורא בכתובים - היידגר - הוויה וזמן - הקדמה

ברצוני להתחיל כאן פרויקט חדש בשם "קורא בכתובים". הכוונה המקורית היא לספק קריאה פרשנית לטקסטים שונים מתוך תקווה לספק לעצמי הבנה טובה יותר של הטקסטים האלה, ועל מנת לעזור לקוראים אחרים הניגשים לטקסטים האלה ואינם מצליחים לצלוח אותם. 

הפלטפורמה הזאת מאפשרת כתיבת הערות, וניתן בכל שלב לפנות אלי (כאן או בפייסבוק) בשאלות, הערות או הארות לגבי הטקסטים שננתח. ברצוני שהקריאה הזאת תהייה קבוצתית ולא אישית. אם קראתם ומצאתם את הטקסטים האלה יעילים, כתבו לי. אם אראה שאין כל תגובה בשבועות הראשונים לפרויקט, אזנח אותו. שכן, לי יש מחברות מלאות בהערות על בטקסטים האלה ואין לי צורך בהעתק דיגיטלי שלהן. 

הכוונה שלי היא להעלות מספר פוסטים בשבוע כאשר כל פוסט יעסוק בפרק אחד מתוך הטקסט אותו אנחנו מבקשים לנתח. עד שייווצר כאן מאגר מלא של הערות על הטקסט.

התכנית הזאת בוערת בי כבר שנים ובמהלך הזמן הזה ספרים רבים עלו בראשי כיצירות אפשריות לניתוח. בין אם זה "אני ואתה" של מרטין בובר, "חיי העולם הבא" של אבולעפיה, או "היוגה סוטרה" לפטאנג'לי, התנאי הבסיסי בשבילי לטקסט מועמד הוא שתהייה לי הבנה ברורה של התוכן שלו, לצד עניין פרשני בו. כל הטקסטים האלה זכו לפרשנויות רחבות ועשירות ואני בטוח שהן תהיינה טובות משלי. עם זאת, לצורך השגת הבנה בסיסית של הכתוב, וכמצע ראשוני לדיון שאני תקווה שיתפתח בקרב הקוראים של הטקסט.

הספר שאתו החלטתי להתחיל את הפרויקט הזה הוא ספר הפילוסופיה החשוב ביותר שנכתב במאה העשרים - "הוויה וזמן" של מרטין היידגר. הספר ארוך ומורכב ואני מקווה שאוכל לסיים את כולו במהלך 2016 אך אין לדעת מה ילד יום ולכן אוכל להתחיל ולקוות להמשיך. הרצון הזה להתקדם בהנגשת הטקסט השלם משמעו מחיר מידי באיכות הטקסט שלי, אין לי כוונה לפרסם ספר פרשנות להיידגר בזמן הקרוב ולכן לא אעבור על מה שאני כותב בזכוכית מגדלת בחיפוש אחר שגיאות הקלדה שנבעו מרצוני להתקדם. אם תמצאו כאלה (ותמצאו לא מעט) אשמח אם תכתבו לי לגביהן ואתקנם בהקדם.

מדוע "הוויה וזמן"? ראשית, מכיוון שאני אוהב אותו. שפתו הדחוסה והמורכבת לעומת תמונת העולם החדה שהוא מבקש לצייר מהווים עבורי שעות של הנאה בקריאה במילותיו. שנית, משום שבמהלך השנים האחרונות, במסגרת עבודתי על עבודת התיזה שלי על היידגר ובובר, קראתי את הספר פעמים רבות עד שהגעתי להבנה מספיק טובה בו כדי לזהות את המשמעות של הדברים ואף למצוא את המקומות (והם לא מעטים, למרבה הפלא) בהם היידגר כותב בהומור. שלישית, כפי שאמרתי, אני רואה בספר זה הספר החשוב ביותר שנכתב במאה העשרים, הוא מהווה נקודת התפנית הגדולה בפילוסופיה בין המודרנה והפוסט מודרנה. הספר השפיע רבות על זרמים שונים בפילוסופיה שבאו אחריו ולא ניתן לדמיין את הפילוסופיה של המאה ה21 מבלי להכיר בהשפעתו הרבה של היידגר. 

סארטר ביסס את הגותו על קריאה נפלאה (אם כי שגוייה) של הוויה וזמן וראה בו כספר המייסד של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. דרך הוגים כגדאמר ודרידה, היידגר הוא אבי הגישה ההרמנויטית של הפילוסופיה הקונטיננטלית. בורדייה מבסס את כל הבנתו על הוויה וזמן, ואפילו פוקו, אשר כמעט ולא הזכיר את היידגר במהלך חייו ובכתביו, הודה על ערש דווי שהיידגר היה ההשפעה הגדולה ביותר על הגותו. בצדו השני של המתרס, הפילוסופיה האנאליטית, רק עכשיו מתחילה להכיר בתרומתם הגדולה של אבחנותיו של היידגר לגבי אופן ההתקבלות של המציאות עבור בני האדם, אחרי כמעט מאה שבה הוא היה מושא המתקפה הגדול ביותר שלהם (מהפוזיטיביזם הלוגי ועד לאקסטרנליסם של העשור הקודם).

מתוך כבוד וערכה למפעלי התרגום השונים של היצירה, ועל מנת שלא לפגוע בזכויות היוצרים, לא אעלה לאתר את הטקסטים אותם אנתח אלא רק אביא מספר ציטוטים חשובים בכל פעם. לכן, חשוב להדגיש שהתוצר הסופי לא יכול להיות תחליף לטקסט עצמו אלא רק תרומה צנועה להבנתו. באשר לאיזה תרגום כדאי לקרוא (בהנחה שאנכם מחזיקים בהבנה מספקת של הגרמנית של היידגר), בעיני אין תחליף לתרגום של מקוורי ורבינסון בהוצאת בלקוול. למיטב הבנתי ישנה היום עבודה על תרגום עברי, אחרי שנים שבהן פרופסור יעקוב גולומב זצ"ל חיפש מתרגם ראוי, אך כל עוד זה עדיין לא פורסם, איננו יכולים לקרוא בו. אם וכאשר זה יצא, אמהר להחליף את הציטוטים באלה העבריים (בהנחה שאסכים עם כמה מהבחירות שלהם למושגי היסוד של היידגר).

בנוסף לטקסט עצמו, למי שרוצה להגיע להבנה מלאה של הטקסט בתום התהליך, אמליץ על קריאה בשילוב עם עוד טקסט פרשני של הספר. בעיני הטובים ביותר היום הם ספרו של וויליאם בלטנר, על "הוויה זמן".  בלאטנר הוא אחד ההוגים החדים ביותר שפועלים כיום על הגותו של היידגר ואחרי שהוא הוציא ספר ביקורתי וקשה מאוד להבנה על מושג הזמן של היידגר, הוא התפנה לפרסום מבוא פרשני מרתק וקריא על הוויה וזמן. בנוסף אנו חייבים להזכיר את גדול הפרשנים של היידגר ברט דרייפוס אשר ספרו "להיות בעולם" הוא טקסט חובה בכל בית.

ישנם עוד ספרים רבים ואשמח שאם מישהו קורא באחד מהם ומוצא הערות או הארות שיכולות לתרום להעשרת הדיון שלנו, שיעשה כן. כפי שאמרתי, אין לי שום כוונה לכתוב פרשנות בשביל עצמי. ואשמח ללמוד מכל מי שישתתף בפרויקט. 

לגבי סדר הקריאה שלנו בטקסט, לסדר הקריאה תהיה פחות או יותר חפיפה עם הסדר שבו היידגר כתב את הטקסט. היידגר כתב את היחידה הראשונה ואחריה ואת השנייה ורק לאחר מכן את ההקדמה של הספר. צורת כתיבה זו היא סטנדרט אקדמי מצוי, אך במקרה של היידגר זה מהווה בעיה בסיסית - אי אפשר להבין את ההקדמה בכלל אם לא מחזיקים קודם לכן בהבנה של היחידה הראשונה לפחות. ההקדמה מציגה את כל המושגים המהותיים של היידגר ומראה את היחסים שלהם אחד עם השני. כל אחד ממושגים אלה זוכה בגוף הספר לביאור מפורט של האופן המאוד ייחודי שבו צריך להבין אותו, ואין כל דרך להבין את ההקדמה מבלי להבין את האופן הייחודי הזה. לכן אנחנו נקרא קודם כל את היחידה הראשונה, אז נחזור אחורה ונקרא את ההקדמה ורק לאחר מכן, אם ירצה הגורל, נמשיך ליחידה השנייה.

אם כבר הזכרתי בפסקה הקודמת את הנושא של המושגים בהם היידגר משתמש והאופן שבו הוא משתמש, זה הוא חלק אינהרנטי להבנת הטקסט. לכן, בכל פעם שניתקל לראשונה באחד מהמושגים האלה אנסה לספק הבנה בסיסית שלו. כאשר היידגר בעצמו יספק הגדה בורה לאחד ממושגיו ננסה להצביע על כך. עם זאת, כפי שאמרתי הטקסט עצמו הינו דחוס מאוד בתוכן ואין לי ספר שאדלג על הבהרות מהותיות. כאן שוב אני זקוק לעזרתכם - אם מצאתם נקודה פרשנית בפרק שבה לא נגעתי ואתם רוצים הבהרה לגביה אנא כתבו לי - אני יודע מה מעניין אותי, אין לי כל גישה לאופן שבו הדברים נראים מתוך הכרתכם. אמרתי פעם אחת ופעמיים ואחזור על כך גם פעם שלישית - בהיעדר דיאלוג אתכם, אין לי עניין רב בפרויקט המורכב והקשה הזה. 

לפני שאעזוב אתכם לקרוא את פרק 9 של הוויה וזמן עד פגישתנו הבאה (הפרק הפותח את היחידה הראשונה, עמ' 67-71 בתרגום של מקוורי ורובינסון, 42-45 בגרמנית). חשבתי שיהיה מקום להתחיל את העבודה הפרשנית שלנו כבר בהקדמה זו עם אבחנה מהותית לגבי האונטולוגיה של היידגר.

היידגר רואה שלוש צורות נבדלות של הווייה, או שלושה סוגים שונים של ישויות: א. נוכחים-בפנינו (present-at-hand) או הדברים המפוזרים לפנינו, מה שפילוסופים אחרים היו קוראים לו סובסטנציות, או אובייקטים עם תכונות. ב. נתונים-בידינו (ready-to-hand) - כלים כאשר אנו משתמשים בהם. זוהי אבחנה ייחודית להיידגר ויש להתפעל שאיש מהפילוסופים לא זיהה אותה בשלושת אלפים שנות הפילוסופיה שקדמו לו, בשלב ראשוני זה נוכל להגיד שאופן ההינתנות של כלים אלה, בזמן השימוש בהם, הינו כזה שהם נעלמים במובן מסוים מהכרתנו והופכים לשלוחה של עצמנו - לדוגמא העט, כאשר אני כותב בו אין לי הכרה של העט כעט שכן אז לא אוכל לכתוב בו הצורה חופשית. לבסוף ישנן הישויות שעבורן יש משמעות להוויה - אנחנו. או, כפי שהיידגר קורא לנו ג. דאזיין (Dasein) הישות אשר מנקודת המבט שלה ניתן לנו לפרוץ אל תוך המשמעות והמהות של ההוויה. 

מתרגשים? אני מתרגש. כאמור עד הפעם הבאה בבקשה לקרוא את פרק 9. וכאמור אם יש למישהו שאלות, בקשות, הערות נא לכתוב לי.