שנאת חינם

כבר שנה שקשה לי לקרוא את הכתובות על הקיר 
כמה שנאה יש כאן. 
שנאת חינם.
שאין בה טעם. שנאה 
שהסיבות לקיומה אינן.

אלה שונאים את הימין בגלל ההתנחלויות, 
אבל מי הקים את ההתנחלויות? השמאל. 
אלה שונאים את השמאל בגלל ההתנתקות, 
אבל מי עשה את ההתנתקות? הימין.
אלה שונאים את הימין בגלל המלחמות, 
אבל מי הכריז את כל המלחמות? השמאל.
אלה שונים את השמאל בגלל השלום, 
אבל מי עשה הסכמי שלום? הימין.

איזה שלטון דפק את המזרחים? גם השמאל וגם הימין.
איזה שלטון חיזק את החזקים? גם השמאל וגם הימין.

ומה שמתסכל בכל הסיפור הזה, 
זה שהרצון של כולם, בסופו של דבר, 
הוא זהה.
כולם רוצים לחיות בשקט.
בלי יוצא מן הכלל, 
אין פה אחד שרוצה לחיות מפוחד.

אבל, אם שקט זו המטרה, 
איך נשיגה בצווחות של שנאה? .
איך נשיג שלווה כשאנחנו מפחדים 
לדבר לב אל לב עם אחינו?
וכך הלב מתקשה 
עד שהוא כבר לא כואב כשילדים מתים.
כי אלה הילדים של הצד השני.
מתנחלים, או ערבים, או חרדים, או הזויים.

אז אנחנו לא מדברים יותר.
רק זורקים סיסמאות 
כמו מרגמות מעל חומות מחנה האויב.
מי האויב?
אם אנחנו רוצים שקט, 
אולי כדאי שנתחיל בלשתוק, 
לבלוע קצת רוק ולחשוב.
איך הפכנו לעם שקשה לאהוב? 
שתומך בעוולה בשם 'טוב'?
זה יהודי? זה ליברלי? זה דמוקרטי? זה ציוני? זה חברתי? זה כלכלי?
מה הטעם?
אין טעם.
זו בסך הכול סתם,
שנאת חינם.