גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 33

33
היום בו תמחה
את שמי, אדוני,
הוא היום בו אהיה חפשי.
אוולד מחדש בך
במקום בחלום
פרי יצירתי.
כתביך נמחקים
בקו החוצה
של שמי.
עד מתי,
חובה עלי, לשאת את רוע
תהילתי?

הוא גונב בגדים מזרים
לגנדרנותו
האנוכית;
הוא מחריש כל
קול מנגינה זרה
בשם ההתבטאות האישית.
עם זה השם, מספיק ודי!
מעתה אעלה רק
את שמך על שפתי.
ביום בו שמי נגמר
אהיה אחד עם כל השאר
ואל שְמֵי חסר-השם אצוק את חיי.

(לא נכלל בטקסט המקורי)

ביום שבו תשבור דרך שמי זה, אדוני, אהיה חפשי ואעזוב אל הבדיון אותו בראתי ואמצא את מוקמי בתוכך.
בשירבוט שמי מעל כתביך אני מסתיר את עבודותיך. אינני יודע עד כמה אוכל עוד לשאת את זו האימה.
גאווה זו של שם תולשת נוצות מזנבות אחרים, על מנת להדר את עצמיותה וכדי להטביע כל מנגינה אחרת היא מכה בתוף של עצמה. הו, מי ייתן והיא תובס לחלוטין בתוכי שיבוא היום שבו רק בשמך ינגן בלשוני ואני אוכר על ידי הכול בזהותי חסרת השם.