גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 48

48

טיילתי במשך זמן כה רב

על פני דרך ארוכה יותר;

תחילה יצאתי למסעי

כשהבוקר התעורר.

סביב כוכבים מצטלבים ושמשות

מסמן נטיבי עם זה המשוט

על פני עולמות, יערות ופסגות

שאין בכוחי לתאר.

להתקרב יותר מאי פעם

משמע להתרחק לעולם.

השבילים הכי נעימים

הם הקשים מכולם

אחרי שהתדפקתי על דלתות זרות

הבית הוא המקום בו תשובות שורות

בחוץ הם מחפשים קרניים זוהרות

של כוכב ששוכן בתוכם

בשל כמיהתי

לומר "פה הנך",

ישנן דרכים ושבילים לרוב

שאותי עוצרים ממקומך

"זה אתה, זה אתה" רק לדעת,

דרך זרמים וערוצים היא נובעת

גולשת מתוך הכמיהה רק לגעת

"היכן? הו היכן?"

(12)

הזמן של מסעי הוא אדיר והדרך ארוכה עד מאוד. יצאתי על הכרכרה של האור הראשון והמשכתי את מסעי דרך ערבות של עולמות משאיר עקבותי על פני כוכבי לכת רבים ושמשות. המסלול המרוחק ביותר הוא זה המוביל אותך קרוב יותר לעצמך והאימון המורכב ביותר הוא זה המלמד להפיק את הנעימות הפשוטות מכולן. על המטייל לדפוק על כל דלתות הזרים בכדי להגיע לשלו ויש לנדוד בין כל העולמות החיצוניים כדי להגיע למקדש הפנימי שבסוף. עיני טעו ונעו הרחק לפני שעצמתי אותן ואמרתי "הנה אתה!" הנאקה השואלת "היכן?" נמסה אל דמעות של אלפי נהרות ומציפה את היקום במבול ביטחון של "הינני!"