קיקרו נלחם בשחיתות, מתוך "אגדות אמתיות, כרך ב'"

ישנה מפלצת אשר חיה בנינו כבר אלפי שנים - אני יודע, אני יודע, הרי הבטחתי שכל האגדות שאספר עליהן תהיינה אמת לאמיתה והנה אני מספר על מפלצות, אך דווקא בגלל הבטחתי איני יכול שלא לגלות  את האמת הזו – ישנה מפלצת. איש אינו יודע מניין היא הגיעה, היא הייתה שם כשהדתות הראשונות ניסו למגרה והיא הייתה שם כשהחוקים הראשונים ניסו לדכאה, והיא שרדה למרות שמלכים ואבירים וכהנים רבים קמו להילחם כנגדה. 
שמה של המפלצת הזו הוא שחיתות. היא יכולה להרוס כפר יותר מהר מדרקון ולהחריב עיר ביסודיות כמו רעידת אדמה. היא קיימת במחשכים ופועלת בצללים, היא גדלה בשתיקה ובלחישות ופורחת בין סודות ושקרים. ואבוי, כמה שזה נורא, עלינו להודות, היא עדיין קיימת היום.

הסיפור שלנו מביא לקדמת הבמה את אחד האבירים הגדולים במלחמה נגד מפלצת השחיתות – מרקוס טוליוס קיקרו. הוא חי לפני קצת יותר מאלפיים שנה, כשהרפובליקה הרומית הייתה בשיאה. בימים ההם הרפובליקה השתרעה מסביב לכל הים התיכון ומערי נמל רבות הגיעו סחורות ומיסים לרומא הבירה.

קיקרו נולד בשנת 106 לפסה"נ, בעיירה ארפינו, לא רחוק מרומא הבירה, למשפחה ממעמד הפרשים. מעמד שמשמעותו אינה קשורה לאבירים, אלא לכך שאב המשפחה עשיר מספיק כדי להחזיק סוס. או, במילים אחרות, למשפחה אמידה אך לא אצילה.

עוד בגיל צעיר הוכיח קיקרו כישרון רב ללימודים. כדי לתמוך בכשרונו אביו שלח אותו ללמוד שירה, פילוסופיה והיסטוריה באתונה וברומא. הוא היה כל כך טוב בלימודיו שהתקבל ללמודים אצל המורים הטובים ביותר בעיר והצליח אפילו יותר מבניהם של האצילים העשירים ביותר. בני האצולה קינאו להצלחתו של קיקרו הצעיר ומיהרו לבטלו ולצחוק עליו בשל מעמדו הנמוך. אבל קיקרו לא היה מוכן להיכנע להם. בכל פעם שאלה ניסו להקניט ולהקטין אותו בגלל שלא עשיר או אציל כמותם, הוא מיהם להקטין אותם על כך שהם לא מכירים משוררים יווניים ולא מבינים פילוסופיה והיסטוריה טוב כמוהו. 
במהרה היה ידוע לכל שאיש לא יכול לנצח את קיקרו בוויכוח. אמנות הוויכוח הלכה קצת לאיבוד בימינו, אבל עד לפני שנים מספר הייתה הרטוריקה לאחת האמנויות הגדולות שכל איש תרבות צריך להכיר. מכיוון שהיה כה מיומן באמנות הזו, הדרך הייתה סלולה עבורו ללמוד חוק ומשפט רומאי אצל גדול המשפטנים ברומא – קווינטוס מרקיוס סקבולה. גם שם הצטיין קיקרו ובמהרה הפך לעורך דין צעיר ומיומן.  

היו לו את כל הקישורים וההשכלה כדי לפתח קריירה משגשגת, אבל ברפובליקה הרומית כישורים לא היו מספיקים להצלחה – היה צריך גם שם. המשפט האחרון יכול אולי להראות לכן מוזר, הרי לכל אדם יש שם. אבל כאן הכוונה היא לא רק לשם שבאמצעותו קוראים לאדם כשרוצים לפנות אליו, אלא לשם ההולך לפני האדם. ברומא, כמו גם היום, שם טוב יכול לפתוח דלתות רבות אפילו לפני שהאדם מגיע אליהן בעצמו.

אבל איך בונים שם? יש אנשים שמקבלים שם גדול ממשפחתם, אך על כל מי שלא המתזל כך מזלו, יש להתחיל בעבודה קשה. קיקרו ידע זאת וקיבל על עצמו עבודה כקוויסטור, שזה מעין נציג מטעם הרפובליקה, באי סיציליה הגדול. כך, עזב את ביתו ויצא למסע לסיציליה. 
כשהגיע לשם, קיקרו מצא פרובינציה מצליחה מאוד; שדות החיטה הפורים שלה זיכו אותה בכינוי "סלסלת הלחם של הרפובליקה", הנמל המשגשג שלה הביא סחורות מכל הים התיכון, היה לה צי ימי חזק שמגן על הרפובליקה ומקדשים עשירים בפסלי אלים נאים משיש וברונזה. 
כנציג הרפובליקה קיקרו עזר לתושבי האי למכור את סחורותיהם ולשלם את מיסיהם בצורה יעילה ורווחית יותר. הוא הוכיח כישורים רבים במנהל וחשבונאות והיו מרוצים מתפקידו גם בסיציליה וגם ברומא. כך, אחרי שהסתיימה תקופת שירותו במשרה, חזר לרומא סקרן מאוד לראות האם שמו גדל מספיק כדי לפתוח עבורו דלתות לתפקידים גדולים יותר. ואכן, בזכות שהוכיח עצמו שאיש מקצועי והגון, קיקרו יכול היה להתחיל את הקריירה הארוכה שלו כעורך דין ברומא הבירה.

הכול יודעים שלהיות עורך דין, זה לא משהו שתורם הרבה לפיתוח שמו של אדם. למעשה, לעורכי דין רבים יוצא אפילו שם רע בשל תפקידם. קיקרו הבין שעליו למצוא תיק אחד שיבנה את שמו הטוב ברבים. למרבה המזל בדיוק בזמן הזה, תושבי סיציליה שזכרו את קיקרו לטובה, פנו אליו בבקשה נואשת לעזרה.

קיקרו גילה, שמאז שעזב את הפרובינציה, סיציליה נפלה לידיו של מושל רשע ומושחת מאוד – וֶרֶס שמו. מושל זה הגיע לפרובינציה עם מטרה אחת – למלא את כיסו בשלל. ולמטרה זו – כל האמצעים היו כשרים. הוא דרש מהאיכרים מיסים חדשים שהיו כה כבדים שהם הביאו אפילו את החוות העשירות ביותר לעוני מחפיר. הוא בזז מקדשים מפסליהם ומילא בהם את בית האחוזה שלו. את הצי הימי הגדול והמפואר הפקיר לידיהם של שודדי ים בתמורה לדמי שוחד. הוא אפילו שלח גברים מבתיהם על מנת לחמוד את נשותיהם, ואת כל מי שהתנגד אליו הוציא להורג בלי משפט.

ליבו של קיקרו נכמר על מצבם העגום של תושבי סיציליה והוא הסכים לקבל את התפקיד. באותם ימים, לא היו חוקרים ושוטרים שיאספו עדויות וראיות ויגישו אותן לתובע, וכל עבודת המחקר הרבה הייתה תפקידו של עורך הדין. לכן, קיקרו אסף את חפציו ויצא לסיציליה לחקור את פשעיו הרבים של ורס.

ורס, שגילה כי עורך הדין הצעיר מבקש לתבוע אותו, החליט לסכל את תוכניותיו בדרך הקלה והיעילה ביותר – הוא שלח מתנקשים לדרכים הראשיות של סיציליה, על מנת שאלה יחסלו את קיקרו ברגע שיפגשו בו.

השמועה על המתנקשים הגיעה לקיקרו והוא התחיל להבין עם מי יש לו עסק, אבל הוא לא וויתר. במקום ללכת על הדרכים הראשיות, רכש דוגית קטנה אשר בעזרתה הקיף את חופי האי סיציליה ועבר מעיירה לעיירה. בכל מקום שהגיע אליו התושבים קיבלו אותו באהבה ובשמחה, הם לא האמינו שמישהו יסכים לעמוד נגד ורס העשיר. בזה אחר זה הגיעו לקיקרו העודיות האיומות על מידת השחיתות הנוראה של ורס. האי המשגשג שהכיר בצעירותו הפך למקום עגום, עני ומושפל. ורס רוקן את האי מכל התכשיטים, הפסלים, האמנות והכספים שהיו בו והשאיר מאחוריו רק חורבן. בחווה אחת אב סיפר לקיקרו כיצד ורס ציווה להרוג את ילדיו מכיוון שלא יכלו לשלם את המיסים החדשים שהמציא. במקדש אחד קיקרו גילה שורס ציווה לתלות את הכהן מכיוון שזה לא הסכים למסור לידיו את פסל האל הקדוש. בעיירה אחרת הגיעו בזה אחר זה עדים שסיפרו לקיקרו כיצד ורס הגיע יום אחד נישא על ספה ניידת נישאת על גבי עבדים כשהוא מוקף בביריונים. הוא ציווה על הביריונים לרוקן את העיר מכל הברונזה שלה ואז חייך ושתה לשוכרה בזמן שאלה עברו מבית לבית, עקרו פסלים ממקומם ותלשו צלחות מידיהן של עקרות בית בוכיות.

אחרי חודשיים ארוכים בהם אסף קיקרו עדויות ותעודות רבות המוכיחות ללא כל צל ספק שורס הזה אשם בפשעים רבים, . קיקרו שב לרומא להתייצב למשפט מרוצה, גם אם קצת מפוחד מפני הרוע שעליו להלחם בו.  

כשהגיע לרומא גילה קיקרו כי גם יריבו עמל קשה לקראת המשפט. הוא כמובן לא יכול היה להוכיח את חפותו, אבל עושרו הרב כן אפשר לו לרכוש אותה. לשם כך, הוא רכש את שירותיו של קווינטיוס הורטנציוס הורטאלוס – עורך הדין הטוב ביותר ברומא. בנוסף ורס שיחד את השופטים שאמורים יהיו לשפוט אותו, קנה סנטורים מכובדים שיעידו לטובתו, שלח ביריונים לבתיהם של העדים על מנת לאיים על חייהם אם יעזו להעיד כנגדו, הוא פעל כדי לדחות את המשפט עד לזמן שבו לאיש כבר לא יהיה אכפת מתוצאותיו ואפילו שיחד אנשי ציבור על מנת לפגוע במשרתו של קיקרו.

כך היום הראשון של המשפט הגיע וקיקרו מצא את עצמו לבד כנגד כל העולם. אמנם היה לו הגיבוי של כל תושבי סיציליה, אבל כנגדו ניצבו לא רק ורס ועורך דינו הממולח, אלא גם הסנטורים הרומאיים והשופטים עצמם. שכן דווקא אלה שהיו אמורים להשגיח שהמשפט יתנהל בצורה הוגנת, מילאו כיסם בכספי הנתבע והבטיחו לו את חפותו.

רוב האנשים היו מוותרים בשלב הזה. הם היו מבינים שהשחיתות הארורה הצליחה להגיע לכל מקום ושאין סיכוי לנצחה, אבל קיקרו לא היה כמו רוב האנשים. הוא ידע שאחרי היום הזה הפעם הבאה שיתאספו כולם לדון במשפט תהיה בעוד חודשים רבים ועד אז מי יודע את מי עוד ורס יצליח לשחד או להפחיד, ולכן החליט לנצל את ההזדמנות האחת שיש ברשותו.

עובדה אחת עמדה לצידו – הידיעה כי מפלצת השחיתות לא יכולה לסבול את אור השמש. לכן, מיד עם תחילת נאומו, מיהר קיקרו להבהיר לבית המשפט שלא רק ורס עומד כאן למשפט, אלא לצידו ניצבים גם בית המשפט והרפובליקה הרומית עצמה. הוא הכריז בראשית נאומו כי: "לא רק ברומא, אלא גם בקרב עמים זרים נפוצה השמועה כי בתי הדין האלה לעולם לא ירשיעו אדם, אפילו אם הוא אשם, אם יש ברשותו כסף רב." והוסיף: "האיש הזה, שאני תובע אותו עכשיו, יאפשר לכם לשקם את שמו הטוב של בתי הדין שלכם, ולהשיג את תודתו של כל העם הרומי."

בדרך זו, הצליח להסב את הדיון במפשט לא על אשמתו של ורס, אלא על עצם השחיתות האיומה שפשטה ברפובליקה. הוא המשיך בנאומו וחשף את כל התחבולות השונות שבהן השתמש ורס כדי לפגוע בהגינות המשפט. הוא הצביע על הסנאטורים שפעלו לטובתו, וקרא בשמם של השופטים שהבטיחו לו את חפותו. הוא גילה לכל על האיומים על חייו ועל האיומים על עדיו וכשסיים הסביר לשופטים: "יש בידיכם את הכוח למחוק ולהרוס את החרפה והבושה אשר דבר במעמדכם בשנים האחרונות." כך, אחרי שחשף את כל השחיתות שהייתה מסביב, התפנה להאשים את הנאשם: "אני מאשים את גיוס ורס בפשעים של תאוות בצע ושל התאכזרות לאזרחים הרומים ולבעלי בריתם, בפשעים חמורים נגד האלים ונגד האנושות ובמעשים בניגוד לחוק בכך שגזל מאנשי סיציליה 40 מיליון מטבעות ססטרטים." וסיים בהבטחה: "כל זה יוכח בברור בעדויות, בדוחות מפורטים ובתעודות ציבוריות."

אחרי נאומו של קיקרו הקערה התהפכה על פיה. אף שופט ואף סנאטור לא היה מוכן לעמוד לצידו של ורס ולהודות בזאת שגם הוא נפל בידיה של השחיתות. לורס לא נותרה כל ברירה. הוא הבין שלמרות כל כספי השוחד ששילם אין לו סיכוי לנצח במפשט כנגד קיקרו וברח מרומא לא לשוב אליה לעולם.

אנשי סיציליה הודו לקיקרו עד מאוד, אמנם רוב הכסף שנגנב מהם לא שב לידיהם אבל לפחות הצדק נעשה והאמת יצאה לאור. שמו הטוב של קיקרו גדל וגדל. אחרי המשפט, הוא הפך למגן העם הישר וההגון. עם תמיכתם של אזרחי הרפובליקה הרומית קיקרו המשיך להתקדם בתפקידים עד שהגיע לתפקיד הגדול ביותר ברפובליקה ונהיה סנאטור בעצמו.

אבל השחיתות לא הובסה. היא המשיכה להתפשט עד שלבסוף נשארו רק שני סנאטורים טובים בכל הרפובליקה – קיקרו וקאטו הזקן שאת סיפורו נשמור לפעם אחרת.

בראותו עד כמה המצב ברפובליקה מר, קיקרו החליט לעזוב את הסנאט ובמקום למשול, לחנך. אם הדור הזה נהרס בשחיתות אנחנו נעבוד על כך שהדור הבא יהיה חכם מספיק להילחם בה. הוא אסף לביתו את החכמים והמבטיחים שבילדי רומא ולימד אותם מוסר, יושרה והגינות. הוא כתב ספרים רבים ובהם סיכם את מלוא חוכמת העבר, ספרים על רטוריקה, פילוסופיה, היסטוריה ומדע וכך הבטיח אוצר של חכמה שישאר אחריו.

באופן זה קיקרו המשיך להילחם בשחיתות עד יום מותו. למרות שהרפובליקה הרומית נפלה מזמן, ולמרות שהשחיתות עדיין קיימת. נאומיו וספריו של קיקרו השתמרו בידינו עד היום. הם עברו מידיו של לוחם צדק אחד לאחר וחינכו עורכי דין, משוררים, מדינאים ומלכים להמשיך להילחם במפלצת השחיתות. ומה איתכם, קוראים יקרים שלי, האם גם אתם מוכנים להילחם?