כשהגעתי לבר לא ציפיתי לפגוש אף אחד. סתם התיישבתי על הדלפק מול החבר-הכי-טוב-שלי-להערב וביקשתי ממנו בירה, חצי - לא שליש. ומשהו קטן בצד. משב קר נגע בי מצד שמאל, הסבתי את המבט שלי לראות את מקור הקור. דלת הבר הייתה סגורה.
לפתע הבחנתי בה יושבת לא רחוק ממני, היא הייתה קפואה ומאובנת ויפהפיה. משהו בשקט הקר של מבטה כבש אותי. מולה הוצבה כוס בירה. חצי, לא שליש.
הרמתי את הכוסית שלי ושפכתי אותה מהר פנימה מאזן את הקור של החוץ עם החום השורף של הפנים. מיד אחרי כן, אמיץ כמו קלישאה, הרמתי את כוס הבירה שלי לעברה ולחשתי כממתיק סוד "לחיים".
היא הנהנה בחיוך עייף ולגמה בשתיקה.
אחרי כן לא דיברנו. כל אחד בקצב שלו לגם מהכוסית שלו. לפתע הבחנתי שאני מתאים את הלגימות שלי לשלה, כאילו שיש בזה איזה סוג של השתתפות.
"עוד אחת?" פלחה שאלת הבר-מן את השתיקה. ושנינו, שבאורך פלאי סיימנו את המשקה שלנו יחדיו, אמרנו יחדיו "כן".
מבט מחוייך התחלף בנינו, הקרח נשבר.
עם הכוס השנייה התחלתי להרגיש את המרפקים שלי מתרככים, וגופי, שנשען עד כה על הדלפק בעזרתם החל נוטה לכיוונה. לשמחתי גיליתי שכתיפה גם היא נתרככה וגופה המאורך החל מתנודד כשיבולת ברוח לעברי. לפני שהזמנתי לשנינו את הכוס הבאה זלגתי אל המושב הריק שהיה בנינו.
הפעם שנינו אמרנו "לחיים" וכוסותינו נשקו זו לזו בנקישה.
בערך באמצע הכוס מצאתי שהרכות הנוזלית פשטה לידי וכשניסיתי לשלוח את ידי להרים את הכוס זו נשפכה על הדלפק ונמזגה לידה שלה. הרגשתי נבוך אך היא במהרה מצאתי את ידה נשפכת על רגלי. החדר כולו החל מתרכך ונמזג לתוך עצמו ומבמהרה מצאנו את עצמנו משתכשכים זה בזו.
בבוקר הבר-מן מצא שלולית אחת מתחת לכיסאות שעליהם ישבנו. היה לה את הצבע המיוחד שיוצא כשמערבבים את הצבע שלי עם הצבע שלה. באדישות של איש מקצוע עייף אחרי לילה ארוך הוא גרף את שנינו החוצה אל המדרכה.
 |
| צולם באירוע 'בית ריק 2' - 2012 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה