יום אחד, בעודי הולך ברחוב לא רחוק מביתי, פגשתי בדמותי. לא היה לי ספק שהיה זה הכפיל שלי.
הוא לחץ את ידי וחיבק אותי באותה אהבה עצמית שאני כל-כך מכיר. הבטתי בו. הוא נראה מבוגר ממני ממני בעשרים שנה לפחות.
שאלתי אותו אם יש לו מסר בשבילי. הוא השיב "לא ממש..." והוסיף "אתה יודע מה אתה צריך לעשות, אתה צריך רק לעשות את זה". כמו שאני מכיר את עצמי, זו לא הייתה חידה.
שאלתי אותו בן כמה הוא והוא השיב "אתה לא זוכר מתי נולדת?"
כמו שאמרתי הוא נראה מבוגר ממני בכעשרים שנה אבל, מי יודע, יכול להיות שאזקין מהר והוא מבוגר ממני רק בעשר שנים ואולי אזקין כה לאט ששלושים שנה מפרידות בנינו. חוץ מזה, מי יודע אילו משחות ימציאו בשנים הבאות? אולי אפילו ימציאו משחה שאפילו אני אהיה מוכן לשים על פני.
שאלתי אותו מדוע הוא בא אלי והוא ענה "לא באתי אליך, הייתי בסביבה אז חשבתי לקפוץ להגיד שלום."
"אם כך" שאלתי "אתה רוצה לבוא אלינו לדירה? אשתי תשמח לפגוש אותך". לא הייתי בטוח שזה נכון.
"אני מצטער", הוא אמר וחייך "אין לי הרבה זמן."
כמו שאני מכיר את עצמי, ואם מישהו מכיר את עצמי הרי זה אני, אני יודע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ כדי להשפיע עלי. שאלתי רוצה לקפוץ לעשן קטנה. הוא ענה, "לא תודה. אני מנסה להפחית".
"עדיין?" שאלתי את עצמי.
לאחר מכן נפרדנו זה מזה והוא החל ללכת.
הבטתי בו הולך. הוא נראה בריא. מבוגר אך מאושר. בהביטי בו חשתי תחושה של גאווה. זכות גדולה היא להזדקן כך. וכך, שמח על גורלי, פניתי ללכת.
מחשבה גוררת מחשבה, ועם שהעליתי ברוחי את גורלי שלי, החלו אוכלות בי החרדות המוכרות לי כל כך. החרדות לגורלי. כמה אני חרד לגורלי היום. והנה היום גיליתי שאהיה מבוגר. הייתי צריך לשאול אותו, חשבתי, אם הוא עדיין חרד לגורלי. הסתובבתי והתחלתי לרוץ אחריו. בעודי רץ שאלתי את עצמי, ממה אתה חרד כל-כך? ובאותה קלות של שאילת השאלה השבתי לעצמי - מהמוות.
ואם זה יהיה ידוע לך, שאלתי את עצמי, עדיין תפחד? לא. השבתי לעצמי בבטחון של יודע דבר. התקרבתי לכפיל שלי, הוא לא הסתובב.
פתאום זה נהיה כל כך ברור. אם אהרוג את עצמי אדע. סוף סוף אדע את גורלי. זכות גדולה היא לאדם שידע את גורלו. החרדות אומרות לי מי יודע כמה ימים נשארו לך. אשחוט את זה ואדע שבעוד עשרים או שלושים שנה...
מאז חלפו להן ארבעים שנה. החרדה לא הלכה היא רק התבגרה והזקינה אותי הרבה מעבר לשנותי. איני יודע כיצד ומדוע אני עדיין חי, ואת מי הרגתי ביום ההוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה