קולו של השטן - מתוך 'הנישואין של עדן ושאול' מאת וויליאם בלייק

כל התורות והכתבים הקדושים היוו גורמים לטעויות הבאות:

1. שלאדם יש שתי צורות קיום, כלומר גוף ונפש.

2. שעוצמה, הקרויה רוע, היא לבדה מהגוף; ושהיגיון, הקרוי טוב, הוא לבדו מהנשמה.

3. שאלוהים יענה את האדם לנצח אם הלה ילך בעקבות העוצמות שלו.

אך הניגודים הבאים לכך הם אמת:

1. לאדם אין גוף נפרד מנשמתו. זאת משום שזה הקרוי גוף הוא חלק מהנשמה המובחן על-ידי חמשת החושים, המזין העיקרי של הנשמה בימינו.

2. עוצמה היא החיים היחידים  והיא מהגוף; והיגיון הוא בכובל או התוחם החיצוני של העוצמה.

3. עוצמה היא עונג נצחי.

אלה המרסנים את התשוקה עושים זאת מכיוון שתשוקתם חלשה מספיק בכדי להתרסן, והמרסן או ההיגיון נוטל את מקומו ומושל במשוללי הרצון.

ובהיותו מרוסן, הוא הופך בהדרגתיות סביל, עד שהוא רק צל של תשוקה.

ההיסטוריה של דברים אלה כתובה ב"גן העדן האבוד", והמושל בהיגיון קרוי המשיח.

ומלאך העל המקורי או האוחז בפיקוד על ההמון השמימי קרוי השטן או אשמדאי, וילדיו קרויים חטא ומוות.

אך בספר איוב המשיח של מילטון קרוי שטן.

זאת משום שהיסטוריה זו תוארה על ידי שני הצדדים.

זה בהחלט נראה להיגיון כאילו התשוקה הוגלתה, אך גרסתו של השטן היא שהמשיח נפל, ויצר את גן העדן ממה שהוא גנב מהתהום.

ניתן לראות זאת בבשורה, במקום בו הוא מתפלל לאב שישלח את המנחם או התשוקה כדי שלהגיון יהיו רעיונות לבנות עליהם, היהוה של התורה אשר אינו אחר מזה השוכן בלהבות האש. דעו שאחרי מותו של הצלוב הוא הפך יהוה.

אך אצל מילטון, האב הוא הגורל, הבן – מערכת יחסים של חמשת החושים ורוח הקודש רִיק!

הערה – הסיבה שמילטון כתב כבשלשלאות כשהוא כתב על השרפים והאל, ובחירות כשכבת על השדים והשאול היא מכיוון שהוא היה משורר אמיתי, וממפלגתו של השטן שלא בידיעתו.