לאחר כל הדיונים הקודמים אנו מוצאים את עצמו עם מלאי רחב יחסית של מושגים, ומלאי גדול עוד יותר של שאלות לא פתורות ודקויות שיש ליישב. שני הפרקים הבאים מבקשים להרכיב לפחות חלק מהפזל שפיזרנו על הרצפה לאורך חלק זה של הספר.
שאלנו "על מה אנחנו מדברים כאשר אנחנו מדברים על דברים?" והגדרנו את נושא הדיון שלנו כדיון על אופיים ומשמעותם של מושגים. את המילה משמעות הגדרנו כאופן שבו נוצק תוכן לוך המושגים וטענו, בעקבות עבודתו של וויטגנשטיין המאוחר, שהמשמעות של מושגים היא נגזרת של השימוש במושגים. בביטוי 'אופיים של המושים' כוונתנו היא לאופן שבו הם מתנהגים כאשר הם מוצבים זה עם זה.
כאשר אנו מקבלים את הטענה שמשמעות המושגים הינה נגזרת של השימושים בהם, להבדיל מהצורה המסורתית שבה הובנו המושגים כבעלי משמעות שממנה נגזר השימוש, אנו נתקלים בבעיה מסויימת. שכן, אם כל שימוש ושימוש לוקח חלק בהרכבת המושג, אז ישנם מספר לא סופי של מקרים של שימוש בכל מושג. בנוסף, מספר רב של השימושים במושג נעשים במהלך שיחה חולפת בין אנשים אשר אין לה ציעוד או דרך לשיכפול מלבד זיכרון עמום של המשוחחים עצמם.גם אם א נחרוג מהשימוש במושגים על-ידי אנשים שונים וננסה להתמקד בדובר אחד הרי איש מלבד (פונס הזכרן של חורחה לואיס בורחס) לא יוכל למנות לפני עצמו את כל פעם ופעם שהם הוא השתמש במושג מסויים. לתסבוכת זו עלינו להוסיף את העובדה שכאשר אני מנסה למנות את השימושים במושג אנו בו בזמן משתמשים במושג וכך יוצרים שימושים נוספים וגם אם נמנה את אלה בין השימושים יהיה עלינו לכלול גם את ההתייחסות הזו כשימוש וכן הלאה וכן הלאה...
בעיה נוספת הניצבת לפנינו היא השימושים השונים שישנם לאותו המושג, אלה משנים את פרצופם בהתאם להקשר, לכוונה, ליחס בין הדוברים, למדיום ולידע של הדובר או לאופן שבו הדובר מבין את המושג. ניקח דוגמא: כאשר אני אומר את המילה "כלב" ומצביע על בעל החיים הקרוי כלב לביטוי 'כלב' ישנה משמעות אחת, אם, לעומת זאת אני אומר את המילה "כלב" ומצביע על אדם המושג מקבל משמעות אחרת לחלוטין. בדומה לכך, המילה העברית 'כלב' נושאת עימה משמעות שונה מהמילה הגרמנית 'Hund'; כאר אנו אומרים את המילה הגרמנית לאדם דובר גרמנית התוכן שנמסר כאן דומה יותר לאמירה 'נחוש' או 'עקשן' או 'חד'.
בעייה נוספת היא ההבדל בין השימושים השונים באותו המושג בזמנים שונים. בשנות השישים המילה 'לגלוש' כוונה לתנועה על גלי הים, היום המילה מתייחסת לתנועה על גלי האתר. 'אתר' היתה מילה המתארת את היש השמימי, החומר הנמצא מעל הרקיע שהוא איננו במידה שהוא ישנו, לאחר מכן זה הפך לשמו של רען המאיין את צורכו, אותו חומר זוהה והפך ליסוד בטבלא המחזורית והיום אנו משתמשים במושג הן בצורתו ההיסטורית (כמו בצירוף המילים 'גלי האתר') והן בצורתו החדשה.
בנוסף לכל בעיות אלה ישנה בעיה מהותית בהבנת המשמעות של המושגים מתוך השימוש בהם, אותה ניתן לנסח כך: מה אם אני רוצה לדעת משהו על משהו? לדוגמא כאשר אני שואל 'האם הלוויתן הוא דג?' אם נבחן את אופני השימוש השונים במושג 'דג' ובמושג 'לוויתן' נגיע לתשובה 'לפעמים' - בתנ"ך מתואר הלוויתן כדג והרמן מלוויל ב'מובי דיק' מאמץ טענה זו כמאשרת את היות הלוויתן דג. הרי זה כאילו נאמר שכלב זו חיה בעלת ארבע רגליים בדרך כלל היות וישנם כלבים בעלי שלוש. אם, לעומת זאת, נפנה להגדרה של דג (בעל קשקשים, מטיל ביצים...) ולהגדרה של יונק (יונק חלב...) נגיע לתשובה שהלוויתן איננו דג. קושי זה מעלה את הטענה שעלינו לאמץ גישה לפיה או שיש אותוריטה ובמקרה זה משמעות המושגים נגזרת ממנה ולא מהשימוש, או שאין אוטוריטה ואז אין שימוש שגוי במושג.
במקום זה וויטגנשטיין שוב בא לעזרתנו ברעיון לו הוא קרא "משחק שפה". לפי רעיון זה השיח הבין אנושי מורכב ממערכת חוקים מוסכמים לפיה פועלים המשוחחים. לפי רעיון זה ניתן לפעול לפי מערכת חוקים מסויימת מבלי שמערכת זו מקבלת צידוק תיאורתי הנפרד ממשחק השפה הנוכחי. במשחק השפה הזואולוגי הלוויתן הוא יונק. במשחק אחר, בו דייג חוזר לביתו עם "דג גדול" היות הדג יונק זניח לאירוע.
כל הבעיות האלו ואחרות משכו את החוקרים לשני כיוונים עיקריים, מצד אחד היו אלה שביקשו לשחרר את השפה משלשלאות החוקיות שלה ולטעון שאין קרקע יציבה אלא רק מילים המרקדות בחפשיות בשיח שהוא קונבנציה אם הוא משהו בכלל, ומצד שני היו אלה שחלמו חלום על שפה מושלמת, שפה שבה ניתן יהיה לנהל שיח קוהרנטי וקונקרטי מבלי ליפול לבעיות של זליגה בין מושגים, בעיות הנפוצות בשפה המדוברת ה'נחותה' לדידם. מיותר לציין ששתי הגישות הללו כשלו נחרצות כאשר ניסו לעבור משלב התיאוריה לשלב הפרקטיקה.
כל הבעיות הללו דורשות מהחוקר המבקש לייצור תמונה של המושגים לדאוג לכך שתמונה זו של המושגים תהיה גם רחבה מספיק להכיל את כל השימושים השונים של המושגים, גם נהירה מספיק על מנת לאפשר להבנה מצומצמת יותר של המושג המסויים בתוך השימוש המסויים, גם גמישה מספיק כדי לקבל לתוכה את האפשרות של זליגה בין מושגים וגם יציבה מספיק כדי לתאר את האופן שבו כל מושג פועל בתוך השיח. מערכת כזו אתאר בחלקו השני של פרק זה.
שאלנו "על מה אנחנו מדברים כאשר אנחנו מדברים על דברים?" והגדרנו את נושא הדיון שלנו כדיון על אופיים ומשמעותם של מושגים. את המילה משמעות הגדרנו כאופן שבו נוצק תוכן לוך המושגים וטענו, בעקבות עבודתו של וויטגנשטיין המאוחר, שהמשמעות של מושגים היא נגזרת של השימוש במושגים. בביטוי 'אופיים של המושים' כוונתנו היא לאופן שבו הם מתנהגים כאשר הם מוצבים זה עם זה.
כאשר אנו מקבלים את הטענה שמשמעות המושגים הינה נגזרת של השימושים בהם, להבדיל מהצורה המסורתית שבה הובנו המושגים כבעלי משמעות שממנה נגזר השימוש, אנו נתקלים בבעיה מסויימת. שכן, אם כל שימוש ושימוש לוקח חלק בהרכבת המושג, אז ישנם מספר לא סופי של מקרים של שימוש בכל מושג. בנוסף, מספר רב של השימושים במושג נעשים במהלך שיחה חולפת בין אנשים אשר אין לה ציעוד או דרך לשיכפול מלבד זיכרון עמום של המשוחחים עצמם.גם אם א נחרוג מהשימוש במושגים על-ידי אנשים שונים וננסה להתמקד בדובר אחד הרי איש מלבד (פונס הזכרן של חורחה לואיס בורחס) לא יוכל למנות לפני עצמו את כל פעם ופעם שהם הוא השתמש במושג מסויים. לתסבוכת זו עלינו להוסיף את העובדה שכאשר אני מנסה למנות את השימושים במושג אנו בו בזמן משתמשים במושג וכך יוצרים שימושים נוספים וגם אם נמנה את אלה בין השימושים יהיה עלינו לכלול גם את ההתייחסות הזו כשימוש וכן הלאה וכן הלאה...
בעיה נוספת הניצבת לפנינו היא השימושים השונים שישנם לאותו המושג, אלה משנים את פרצופם בהתאם להקשר, לכוונה, ליחס בין הדוברים, למדיום ולידע של הדובר או לאופן שבו הדובר מבין את המושג. ניקח דוגמא: כאשר אני אומר את המילה "כלב" ומצביע על בעל החיים הקרוי כלב לביטוי 'כלב' ישנה משמעות אחת, אם, לעומת זאת אני אומר את המילה "כלב" ומצביע על אדם המושג מקבל משמעות אחרת לחלוטין. בדומה לכך, המילה העברית 'כלב' נושאת עימה משמעות שונה מהמילה הגרמנית 'Hund'; כאר אנו אומרים את המילה הגרמנית לאדם דובר גרמנית התוכן שנמסר כאן דומה יותר לאמירה 'נחוש' או 'עקשן' או 'חד'.
בעייה נוספת היא ההבדל בין השימושים השונים באותו המושג בזמנים שונים. בשנות השישים המילה 'לגלוש' כוונה לתנועה על גלי הים, היום המילה מתייחסת לתנועה על גלי האתר. 'אתר' היתה מילה המתארת את היש השמימי, החומר הנמצא מעל הרקיע שהוא איננו במידה שהוא ישנו, לאחר מכן זה הפך לשמו של רען המאיין את צורכו, אותו חומר זוהה והפך ליסוד בטבלא המחזורית והיום אנו משתמשים במושג הן בצורתו ההיסטורית (כמו בצירוף המילים 'גלי האתר') והן בצורתו החדשה.
בנוסף לכל בעיות אלה ישנה בעיה מהותית בהבנת המשמעות של המושגים מתוך השימוש בהם, אותה ניתן לנסח כך: מה אם אני רוצה לדעת משהו על משהו? לדוגמא כאשר אני שואל 'האם הלוויתן הוא דג?' אם נבחן את אופני השימוש השונים במושג 'דג' ובמושג 'לוויתן' נגיע לתשובה 'לפעמים' - בתנ"ך מתואר הלוויתן כדג והרמן מלוויל ב'מובי דיק' מאמץ טענה זו כמאשרת את היות הלוויתן דג. הרי זה כאילו נאמר שכלב זו חיה בעלת ארבע רגליים בדרך כלל היות וישנם כלבים בעלי שלוש. אם, לעומת זאת, נפנה להגדרה של דג (בעל קשקשים, מטיל ביצים...) ולהגדרה של יונק (יונק חלב...) נגיע לתשובה שהלוויתן איננו דג. קושי זה מעלה את הטענה שעלינו לאמץ גישה לפיה או שיש אותוריטה ובמקרה זה משמעות המושגים נגזרת ממנה ולא מהשימוש, או שאין אוטוריטה ואז אין שימוש שגוי במושג.
במקום זה וויטגנשטיין שוב בא לעזרתנו ברעיון לו הוא קרא "משחק שפה". לפי רעיון זה השיח הבין אנושי מורכב ממערכת חוקים מוסכמים לפיה פועלים המשוחחים. לפי רעיון זה ניתן לפעול לפי מערכת חוקים מסויימת מבלי שמערכת זו מקבלת צידוק תיאורתי הנפרד ממשחק השפה הנוכחי. במשחק השפה הזואולוגי הלוויתן הוא יונק. במשחק אחר, בו דייג חוזר לביתו עם "דג גדול" היות הדג יונק זניח לאירוע.
כל הבעיות האלו ואחרות משכו את החוקרים לשני כיוונים עיקריים, מצד אחד היו אלה שביקשו לשחרר את השפה משלשלאות החוקיות שלה ולטעון שאין קרקע יציבה אלא רק מילים המרקדות בחפשיות בשיח שהוא קונבנציה אם הוא משהו בכלל, ומצד שני היו אלה שחלמו חלום על שפה מושלמת, שפה שבה ניתן יהיה לנהל שיח קוהרנטי וקונקרטי מבלי ליפול לבעיות של זליגה בין מושגים, בעיות הנפוצות בשפה המדוברת ה'נחותה' לדידם. מיותר לציין ששתי הגישות הללו כשלו נחרצות כאשר ניסו לעבור משלב התיאוריה לשלב הפרקטיקה.
כל הבעיות הללו דורשות מהחוקר המבקש לייצור תמונה של המושגים לדאוג לכך שתמונה זו של המושגים תהיה גם רחבה מספיק להכיל את כל השימושים השונים של המושגים, גם נהירה מספיק על מנת לאפשר להבנה מצומצמת יותר של המושג המסויים בתוך השימוש המסויים, גם גמישה מספיק כדי לקבל לתוכה את האפשרות של זליגה בין מושגים וגם יציבה מספיק כדי לתאר את האופן שבו כל מושג פועל בתוך השיח. מערכת כזו אתאר בחלקו השני של פרק זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה