מבקר בתרבות - קונצרט בסימפונית

הסדרה החדשה של "אופוס 31" יוצאת לדרך והפעם ביקורת על קונצרט "אהבה" של התזמורת הסימפונית ירושלים, בניצוחו של פדריק שזלאן, שהתרחש בחנוכה בתאריך המופלא 12.12.12.

כמדי חודש, ניצלתי את הנחת הוועד של מקום עבודתי ויצאתי עם אשתי וסבתי לקונרצט בסימפונית ירושלים. אחרי שבפעם הקודמת הכנר שון לי העיף את הקהל באחד הביצועים המרשימים לקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, מיותר להגיד שהיו לנו ציפיות גדולות במיוחד.

הקונצרט התחיל, כראוי למדינת היהודים, בהדלקת נרות חנוכה וניגון של "מה עוז צור" לשירת הקהל. באופן אישי אני סולד מהשיר הנ"ל, אבל היה בהחלט משהו משעשע בחבורת בני התרבות הזו ששרה בהתרגשות רליגיוזית "לעת תכין מטבח מצר המנבח".

לאחר מכן נוגנה היצירה הראשונה של הערב: האוברטורה ל"רומיאו ויוליה" מאת צ'ייקובסקי. היצירה הייתה מרגשת ועדינה כיאה לקוקסינטל הרוסי שהלחין אותה, ושליטתו של המנצח בתזמורת הוכיחה לנו שאין ספק שמדובר באחד המנצחים המצויינים שהסימפונית הביאה עלינו. היצירה המסויימת הזו, מתאימה במיוחד ליום שכותרתו "אהבה" שכן התימה הדומיננטית שלה נוגנה באינספור סצינות נשיקה לוהטת בקולנוע, בטלוויזיה (בין השאר בסדרות מופת כמו "פינקי והמוח" ו"סאות' פארק"), ואפילו במשחק המחשב The Sims זו המנגינה המנוגנת בכל נשיקה לוהטת של הפיקסלים המשוטטים האלה. במילים אחרות, אפשר ללא ספק להגיד שבעולמנו המודרני, היצירה הזו לא פחות קשור לאהבה מהיצירה השייקספירית שהיא מבוססת עליה.

אבל לאחר מכן קרה דבר נורא. בעוד אנחנו מוחאים כפיים ליצירה שזה עתה נגמרה, עלתה לבמה זמרת המצו-סופרן ג'ניפר הולוואי. היא לבשו משהו יקר ועל צווארה ניצנץ לו משהו יותר יקר. שאגת הגברים בגיל העמידה שהאיצו את מחיאותיהם לנוכחותה, אישרה שאין ספק והנה עומדת לפנינו גבירה שאלמלא כבודה כזמרת אופרה, הייתי מואיל לקרוא לה MILF.

היצירה שהיא ביקשה לבצע הייתה מספר (אינסופי עד מוות) של שירים של רוברט פרוסט אותם הלחין לא אחר מאשר פדריק שזלאן המנצח שעד לפני מספר שניות שיבחנו את כישרונו כמנצח ואילו עכשיו ביקשנו בליבנו שייקרו לו דברים שלא יאה להעלותם על הדף. בכל יום לומדים משהו חדש. השיעור להיום הוא: ישנם מנצחים טובים שהם מלחינים... פחות טובים. (אגב, בטהובן היה מנצח נוראי והוא השניא את עצמו על כל תזמורת שנאלצה להתמודד איתו).

כמה מילים על רוברט פרוסט. פרוסט היה משורר אמריקאי מודרני ששיריו מזוהים על ידי השפה הפשוטה שלהם ומהמבנה שלהם החופשי מחריזה ומשקל מסורתיים. למרות ההשוואה המתבקשת לחברו עזרא פאונד, שירתו של פרוסט איננה אליטיסטית ומתחכמת אלא היא שואפת לבהירות של תוכן הנקי מהתייפיפויות של משורר. מסיבה זו, אגב, הוא אהוד ביותר על מורות אנגלית שלא מסוגלות לפענח מטאפורה בלי "מדריך למורה" לידן.

הקדמתי בדברים אלו על פרוסט כדי להסביר מדוע שירתו מעמידה מכשול גדול עבור המלחין. היעדר המשקל והחריזה מזמין לחן שגם הוא משקף זאת, במידה מסויימת. אך אל דאגה, כמיטב המסורת העכשיווית במוסיקה הקלאסית, שזלאן פתר בעייה זו על ידי כך שהמוסיקה שלו נשמעה כמו סדרה של תווים שנוגנו זה אחרי זה בלי קשר כלשהו זה לזה, להבדיל ממגנינה.
כדי לשמור על איזשהו קשר עם התוכן המילולי של השירים המולחנים, הוא השתמש בטכניקה המוכרת לנו מהמוסיקה הכנסייתית של ימי הביניים, רק בלי הקדושה והקונוטציות לפדופיליה. לפי טכניקה זו, כאשר המילה אותה שרים היא "גבוה" הזמר מעלה את קולו לטון גבוה. בקיצור טכניקה שמייצרת מוסיקה בלתי נסבלת שאין פלא שהיא נזנחה ברגע שמלחינים למדו לעשות מוסיקה יפה (האירוע  המכונן לשינוי זה היה "אורפיאוס ואורידיצ'ה" למונטוורדי, עכשיו בביניין האופרה בתל אביב).

במקור שזלאן הלחין את השירים לפסנתר בלבד ואף הופיע יחד עם ג'ניפר הולוואי עם השירים האלה, אך זו הייתה הפעם הראשונה שהם תוזמרו לתזמורת שלימה.

כמה מילים על אקוסטיקה. ישנה תופעה בעבודה עם סאונד הקרוייה "Ducking Down" (לא מצאתי מקבילה עברית ראוייה). לפי תופעה זו, כאשר שני כלים מנגנים באותו הטון, הכלי הדומיננטי יותר מכסה ומעלים את הצליל הפחות דומיננטי. זו הסיבה שבאס במועדונים מנוגן במרווחים שבין הקיק של התופים. מלחינים בדרך כלל מתגברים על תופעה זו על ידי הקצאת ערוצים שונים לכלים שונים, המשלימים זה את זה במקום להילחם זה בזה. באופרה (או בשירים מולחנים לצורך העניין) בדרך כלל אין בעייה כזו מכיוון שזמרות האופרה, עם ה... ריאות החזקות שלהן, מסוגלות להתעלות מעל לתזמורת שלמה בקולן.

אבל זה לא היה המקרה שלפנינו. הזמרת המכובדת התגלתה כ... משהו שקורא תווים ומשמיע אותן, להבדיל מזמרת, שבעקבות התופעה האקוסטית שתיארתי זה עתה הופיעה ונעלמה חלופות לנגד אזנינו משל הייתה טלפון נייד במנהרה בשנות התשעים. 

זה היה נורא. השילוב הזה של הלחנים העייפים והשירה המתישה מילאו אותי בתחושת מיאוס שהייתה מלווה באינסוף מבטים בשעון. לרגע ניסיתי לשכוח היכן אני נמצא וקרוא את השירים של פרוסט שחולקו לקהל, אבל - לך תקרא שירה כשגברת צווחת לך באוזן.

לאחר מסע הייסורים הזה שנמשך עשרים דקות של יגון הזמרת סיימה וכל הקהל (מלבדי) מחא לה כפיים. הרבה כפיים. כל כך הרבה כפיים שהנורא מכול התרחש - הדרן! כפמיניסטית בימי הביניים, לא נותר לי אלא לשבת ולהמתין שהעידן הזה ייגמר. מחאו כפיים שוב ואז סוף סוף הייתה הפסקה.

לאחר מכן נוגנו קטעים מתוך האהבה המכשפת של דה-פאייה , מלחין ספרדי מודרני המשלב מוסיקה קלאסית עם השפעות עממיות ומוכיח שדווקא אפשר לעשות מוסיקה קלאסית במאה העשרים מבלי שהיא תישמע כאילו כנר שכח את הכינור שלו בבית אז הוא בחר להסתפק בחתול ומסורית במקום.

לאחר מכן היא חזרה ושרה קטעים מהאופרה "כרמן". אופרה קלילה ופופולארית שלא-מי-יודע-מה ידועה בדרישות שלה מהמצעות שלה, מבחינה ווקאלית. אבל זה לא אומר שהגברת הנכבדה לפנינו לא לנסה לשחק... בעוד אני מביט במחוות השחקנית/זמרת הזו לא יכולתי שלא לחשוב על הקריירה של מאט לבלאנק, בשלב הזה אני חושב שהבנתי מה קורה פה. נדמה היה שלגיברת יש כסף, לפי ענק היהלומים השחורים של היה לה הרבה כסף. שאלתי את עצמי - האם ייתכן שהיא תמיד חלמה להיות זמרת אופרה ולכן היא שילמה לסימפונית על ההופעה? או שמא מדוברת בתורמת גדולה שהתנתה את תרומתה בשירה. אינני יודע. לא פניתי לאף אחד כדי לאושש או להפריך את התיאוריה הזו. 

שעה לפני חצות - כשלוש שעות אחרי שהאירוע-בן-שעתיים הזה התחיל - יצאנו מהאולם, בדרך אל האוטו, לא יכולתי שלא להבחין בשתיקה ששררה בנינו, הייתה זו דומייה של חברים ליחדיה אחרי היתקלות קשה, זה היה כמו להקשט שאחרי ששמת קלטת ווידאו לחברים וגילית שאמא ואבא הקליטו את עצמם ולא - לא כשהם היו צעירים ויפים. 

שיהיה ברור. אני אוהב מאוד את הקונצטים של הסימפונית ופוקד אותה בכל פעם שהם לא מצליחים למלא אולם והם משחררים כרטיסים במחיר מוזל.
נתראה באירוע התרבות הבא.