ספר
זה, המבוסס על סדרת הרצאות שהעברתי באירוע "בית ריק – הקיבוץ", מבקש
להתחקות אחר ההיסטוריה של מה שאנו קוראים לו עיר. לשם כך עלינו לפתוח בשתי שאלות
שונות: מהי 'עיר', ומהי 'היסטוריה'?
מה
גורם לקהילה של תושבים להיות עיר ולא כפר או קיבוץ, או ישוב מסוג אחר? האם זו
דחיסות האוכלוסייה, קיומם של בניינים גדולים - או שמא משהו אחר?
מקובל
להבין במונח 'עיר' מקום שהתחיל ככפר או ריכוז אוכלוסייה קטן, וגדל אט אט לממדים של
עיר. אם אינני טועה, החישוב עומד היום על למעלה מ70,000 תושבים. עם זאת, תפיסה זו
מתעלמת מהיבט חשוב שהארכיאולוגיה המודרנית מלמדת אותנו: כל הערים שנדון בהם בספר
זה לא צמחו לאט כלל וכלל. ההפך הוא הנכון: ריכוז אוכלוסייה, יהיה אשר יהיה גודלו
המקורי, הופך לפתע - בתוך מספר מועט של שנים - לעיר חיה ושוקקת. הסיבה היא אופייה
של העיר עצמה.
במחקר
שנערך לא מזמן (ככל הנראה על-ידי אנשי צבא אמריקנים שראו יותר מדי סרטי זומבים),
נקבעה הערָכה שאם עיר מודרנית כלשהי תיסגר במצור, האספקה בתוכה תספיק
לכלל תושביה לארבעים ושמונה שעות בלבד.
הסיבה
לכך היא שהתנאי המוקדם של כל עיר בכל רגע נתון הוא תנועה של כמות שלא תשוער של משאיות,
רכבות, אוטובוסים וכלי רכב פרטיים הנעים פנימה והחוצה ומספקים מזון, סחורה, דלק ובראש ובראשונה – אנשים
המקיימים את העיר. תנועה זאת תשמש אחד המוטיבים המרכזיים של הרצאות אלה; שכן, אין זאת
תנועה של סחורות בלבד, אלא גםשל רעיונות שעוברים ממקום למקום: רעיונות שכל עיר
מקבלת אותם ומעצבת אותם מחדש בהתאם לזמן ולמקום.
היבט
נוסף שאפשר להגדיר דרכו את העיר - הפעם על דרך השלילה - הוא שהעיר איננה מקום
טבעי. אין בה שדות – יש פארקים וגנים. יש
בה מבנים, דרכים ואנשים; יש בה רשתות פנימיות
של תנועה – לא רק דרכים אלא גם צנרת, ביוב, חשמל, גז - והיום אפשר גם להוסיף
אנטנות שהופכות את האוויר לנתיב של רדיו, אינטרנט וטלפונים סלולאריים.
העיר
היא גם ריכוז של קבוצות, חלקן חזקות וחלקן חלשות; אבל כל אחת הכרחית להמשך קיומה
של העיר. עיר היא ישות שצריך לנהלה; לכן נראה כיצד קיומה של העיר קשור לקיומם של
חוקיםעל כן ניהול העיר - או ליתר דיוק, ניסיונות לנהל את העיר - יהיה גם הוא מוטיב
שילווה את הפרקים השונים בספר זה.
השאלה
השנייה שאלנו בהקדמה זו היא: מהי היסטוריה? מקור המילה הוא במילה היוונית ιστορία
(איסטוריה), המופיעה לראשונה בספרו של אבי ההיסטוריה הרודיטוס. כוונת המילה שם היא
"חקירה" - מילה המכילה מטענים של עיון חמור ומדוקדק בחיפוש אחר האמת.
אבל אנו רואים לאורך ההיסטוריה שימושים אחרים בשורש הזה, שמשמעותם 'סיפור'. המילה
האנגלית Story
נגזרה ממקור זה, כמו גם המילה הרוסית история (איסטוריה),
שמשמעותה גם היא 'סיפור'. סיפור, כסיפור, עשוי להיות אמתי או רק מעניין.
מה
אנו יכולים להפיק מזה? לדעתי אפשר להציע הגדרה שלפיה היסטוריה היא הסיפור שאנו
מספרים לעצמנו על עברנו. סיפור זה מעוצב
על ידי החקירה המתרחשת, שבסופו של דבר מייצרת עבורנו סיפור – לא יותר.
הערה
אישית שנראית לי רלוונטית בשלב זה: במקומות שבהם היה עליי לבחור בין מה שנראה נכון
לבין מה שנראה מעניין, בחרתי בכל פעם במה שמעניין. מסיבה זו כל התאריכים הם במקרה
הטוב 'פחות או יותר'. לא היו תאריכים בהיסטוריה; היו אנשים ומקומות ותנועה - האם
מישהו מכם פגש אי פעם ביום שלישי?
ההגדרה
של היסטוריה כ'סיפור אותו אנו מספרים על העבר שלנו' מביאה אותנו למושג 'מיתוס', הנושא
אתו היום מטען של מיתולוגיה או אפילו 'אמונה תפלה'; אבל לגבי אלה שסיפרו את
הסיפורים האלה הייתה זו היסטוריה לכל דבר - בין אם אמתית
או רק מעניינת. מסיבה זו, אם אנו רוצים להתחקות אחר מקורו של ה"משהו' שנקרא 'עיר', עלינו להתחיל לא רק בראשיתה אלא
בראשית הסיפור של העיר – ובערים הראשונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה