דפים

יום שני, 28 בינואר 2013

שירת הספן הזקן - חלק 3, מאת סמיואל טיילור קולרידג'


I looked upon the rotting sea, and drew my eyes away - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Jonnard, engraver)
כָּךְ עָבַר לוֹ זְמַן נוֹרָא, כָּל גָּרוֹן
נִחָר, וּבַּרְקּוֹ כָּל הָעֵינַיִם
זְמַן נוֹרָא! זְמַן כֹּה נוֹרָא!                                                                                   145
אַךְ בִּבְרַק עֲיֵפוּת הָעֵינַיִם,
מַבָּטִי מַעֲרָבָה נְסֹּב, וְרָאִיתִי
מִן מַשֶּׁהוּ בַּשָּׁמַיִם.

תְּחִלָּה נִרְאָה זֶה כִּנְקֻדָּה
אַחַר-כָּךְ כַּעֲרָפֶל                                                                                      150
זֶה נָע וְנָע וּלְבַסּוֹף זֶה נִרְאָה
בְּצוּרָה שֶׁל... אֲנִי נוֹפֵל

נְקוּדָה, עֲרָפֶל, צוּרָה, אֲנִי נוֹפֵל
וְעוֹד זֶה קָרַב וְקָרַב
וּכְמוֹ הִתְחַמֵּק מִפֵיַת הַיַּמִּים                                                                  155
זֶה עָלָה וְצָנַח וְנָסַב.

בְּגָרוֹן נִחַר וּפַרְצוּף מֻשְׁחָר
אִישׁ לֹא צָחַק אוֹ כָּעַס
מֻכֶּה בַּצֹּרֶת כָּל אִישׁ נָדַם
נָשַׁכְתִּי אֶת יָדִי וְשָׁתִיתִי הַדָּם                                                                  160
וְקָרָאתִי, מִפְרָשׂ! מִפְרָשׂ!

בְּגָרוֹן נִחָר וּפַרְצוּף מֻשְׁחָר
בְּאֹשֶׁר שְׁמָעוּנִי הַכֹּל
רַחֲמִים אַדִּירִים! אָשְׁרָם כֹּה הֵאִיר,
וְכֻלָּם יַחְדָּו שָׁאֲפוּ הָאֲוִיר                                                                           165
בַּשְּׁקִיקָה שָׁתוּהוּ הַכֹּל.

הַבִּיטוּ! (בָּכִיתִי) אֵינָהּ נסובה עוֹד!
הִיא בָּאָה לְכָאן לְהוֹעִיל.
לַמְרוֹת שֶׁאֵין רוּחַ וְאֵין גֵּאוּת
הִיא מִתְיַשֶּׁרֶת וּבָאָה בְּגִיל!                                                                                170

גַּלֵּי הַמַּעֲרָב הָיוּ כַּבּוֹעֲרִים
הַיּוֹם כִּמְעַט וְתָם
וְכִמְעַט עַל גַּלֵּי הַמַּעֲרָב
הַשֶּׁמֶשׁ בָּרַקָּה עַל הַיָּם;
כְּשֶׁאוֹתָהּ צוּרָה מוּזָרָה נָעָה לְפֶתַע                                                                        175
בֵּינֵינוּ לְבֵין הַחַמָּה עַל הַיָּם.

הַשֶּׁמֶשׁ הַיְּשָׁרָה הֻכְתְּמָה בַּקּוֹרוֹת
(אֵם-הָעֵדֶן תְּנִי חַסְדֵּךְ)
כְּדֶרֶךְ צִינוֹק אַדִּיר הִיא הֵצִיצָה
עִם פַּרְצוּפָהּ הַבּוֹעֵר דּוֹעֵךְ                                                                               180

אֲבוֹי! (חָשַׁבְתִּי וְלִבִּי פּוֹעֵם)
כֹּה מַהֵר הִיא קְרֵבָה
הָאֵלֶּה מִפְרָשֶׂיהָ אֶל מוּל הַחַמָּה
כְּרֶשֶׁת קוּרִים לֹא שְׁלֵוָה
 
הָאֵלֶּה צַלְעוֹתֶיהָ אֲשֶׁר הַחַמָּה                                                                   185
מְצִיצָה מִבַּעֲדָם?
הַאִם זוֹ אִשָּׁה עַל גַּב יַרְכָתַיִם?
הַאִם זֶה הַמָּוֶת? הַאִם אֵלֶּה שְׁנַיִם?
הַאִם הַמָּוֶת לְאִשָּׁה זוֹ סַפָּן?

שְׂפָתֶיהָ אֲדֻמּוֹת, מַבָּטֶיהָ חָפְשִׁיִּים                                                              190
תַּלְתַּלֶּיהָ זְהֻבִּים כְּזָהָב
עוֹרָהּ לָבָן כְּשֶׁל מֻכֵּי הַצָּרַעַת
רְפָא-הוֹלֵךְ אוֹ מֵת-חַי נוֹרָא אַתְּ
הַמַּבִּיט בָּהּ קוֹפֵא וְלֹא שָׁב.

זֶה הָעֲנָק לְצִדָּהּ נֶעֱמַד                                                                             195
וְהֵטִילוּ קֻבִּיָּה הֵם הַשְּׁנַיִם
"בְּמִשְׂחָק זֶה שִׂחַקְתִּי וַאֲנִי שֶׁנִּצַּחְתִּי"
הִיא אָמְרָה וְשָׁרְקָה פַּעֲמַיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה הַכּוֹכָבִים יָצְאוּ בְּחָפְזָה
בִּן רֶגַע הוֹפִיעָה שְׁעַת לַיִל                                                                                    200
עִם לְחִישָׁה רוֹעֶמֶת מֵעַל הַגַּלִּים
אוֹתוֹ הרְפָא יְלֵל

קַשּׁוּבִים הִבַּטְנוּ לְמַעְלָה!
לִבִּי, כַּכּוֹס, בַּיִּרְאָה נִתְמַלֵּא,
אֶת דָּם חַיַּי לָגַם.                                                                                     205
הַכּוֹכָבִים אֲפֵלִים, הַלַּיְלָה סָמִיךְ
פְּנֵי נָהָגֵנוּ הִלְבִּין בְּאָבִיךְ
הַטַּל נָפַל כַּדָּם.
עַד שֶׁקֶּרֶן הַיָּרֵחַ עָלְתָה מֵהַמִּזְרָח
וְכוֹכָב עַל פִּנַּת הַקֶּרֶן נָח                                                                                    210
וְכָךְ זָרַח הוּא שָׁם

אֶחָד אַחַר אֶחָד אֶל מוּל זֶה הַיָּרֵחַ
בְּלִי לְהֵאָנַח אוֹ לְיַלֵּל
פָּנָה אֵלַי בִּפְנֵי זְאֵב חִוֵּר
וּבְעֵינָיו אוֹתִי קִלֵּל                                                                              215

מָאתַיִם אִישׁ חַיִּים סְבִיבִי
(אֶחָד לֹא יִלֵּל אוֹ נֶאֱנַח)
וּבַחֲבָטָה, נָפְלוּ בְּבָעְטָהּ
כָּל אֶחָד נִשְׁמָתוֹ נָפַח

וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מְגוֹפָם הִתְרוֹמְמָה                                                                      220
אֶל עֵדֶן אוֹ שְׁאוֹל עָלֶיהָ לָגֶשֶׁת
וּכְשֶׁלְּיָדִי חָלְפָה הַנְּשָׁמָה
הִיא שָׁרְקָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת.
And yet I could not die - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Quesnel, engraver)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה