בוחר אורגני, מתוך 'מבקר בתרבות'

זה היה אמור להיות פוסט על תשדירי הבחירות. התכוונתי לשבת, לראות שלושה ימים של התשדירים ולנתח אותם, תוך התייחסות ל"מבחן היטלר-צ'רצ'יל למנהיגות". למי שלא מכיר את המבחן הזה, בין אם בגלל שהוא לא למד מדע המדינה, או בגלל שהמצאתי אותו במיוחד בשביל הפוסט הזה, "מבחן היטלר-צ'רצ'יל למנהיגות" הוא דרך לבחון את שיטות התעמולה השונות דרך שני הארכיטיפים הגדולים של מנהיגות במאה ה-20.
שניהם היו מנהיגים גדולים, מצביאים גאונים, ציירים חובבים, ומבורכים בברכה לה המצרים הקדמונים קראו 'בירכת הורוס' והיוונים כראו כריזמה (הורוס-כורוס-כריזמה). אבל שני המנהיגים היו גם שונים זה מזה במידה רבה; האחד היה צמחוני שהתנזר מאלכוהול ולא נגע בסיגריות והשני היה צ'רצ'יל. האחר ידוע לשמצה כצורר השטני ביותר שדרך על הארץ מאז ולאד המשפד והשני היה צ'רצ'יל.

אבל "מבחן היטלר-צ'רצ'יל למנהיגות" לא מחפש מי יהיה צורר הגדול ומי יהיה מנהיג גדול, אלא רק בוחן את טכניקות הפרופגנדה שכל אחד מהם בחר. היטלר פנה אל הנמוך שבאדם; השנאה, הפחד והקינאה, בנאומיו אשר שילהבו את עמו למלחמה בעוד צ'רצ'יל פנה לגבוהה שבאדם - לגאווה הלאומית, לאומץ ולסולידריות השוכנת בין כל שני בני אדם. מתוך כך המצאתי את "מבחן היטלר-צ'רצ'יל למנהיגות" השואל את הצופה בתשדירי הבחירות לאיזה רגש פונה אליו התשדיר הבא - רגש נמוך או גבוהה?

זה היה אמור להיות פוסט על תשדירי בחירות אבל זה לא.

ביום שלישי. בזמן שהטבע שטף את הרחובות, אני ואשתי שרענו מול ספת הטלוויזיה ובהינו בתשדירי הבחירות, בזמן שפתאום שמענו דפיקות בדלת. בצד השני עמד בחור צעיר ונחמד שהגיש לנו ארגז מלא בירקות. לפני שתתחילו לחשוב שנרשמתי ל"אגודת חסידי המסכנות" ועכשיו נדבנים שונים נותנים לי ירקות, עלי להקדים ולומר שציפינו לבחור הזה ולירקות שלו.

שלושה ימים לפני אותו הערב הייתי בסופר וקניתי מספר מצרכים. אחרי שהקופאי הנחמד סיים להעביר את כל מצרכי דרך הקופה, ארזתי את הכול בשקיות בלתי מתכלות, העברתי אותן בחזרה לעגלת הקניות ופניתי לשלם. באותו הרגע גיליתי שהקופאי הנחמד עזב את עמדתו והלך. יכולתי ללכת, לסובב את עגלתי ולצאת אבל משהו עצר אותי. לא היו לי סנטימנטים למקום, לא היה לי כל חשש מההשלכות של היתפסות, כי לא היה לי כל חשש שאתפס. אבל, בכל זאת, משהו עצר אותי. הייתה זו בושה - תחושה מוזרה שאני לא רגיל לחוש אפילו ברגעים מביכים ביותר - זו הייתה בושתו של גנב. 

חשבתי על זה: מדוע אני חש את בושתו של הגנב כשאני חושב על ביצוע גניבה שלא תורגש ולא תיפגע באיש (כל קופאי יודע לבטל עסקה ולהכחיש), בעוד שאני יודע בוודאות שהמקום הזה שממנו אני שוקל לגנוב גונב אותי? לא רק שהוא גונב אותי מתוך הפקעת מחירים הנובעת מהשתייכותו לאחד מהקרטלים הגדולים במדינה, הוא גם גונב את העובדים שלו, על ידי החתמתם על חוזה של 75% משרה ובזאת הימנעת ממתן כל הזכויות המגיעות לעובד של משרה מליאה ועל ידי פיטורם בכל שנה ובזאת הימנעות ממתן הזכויות הניתנות מצבירת וותק במקום העבודה. בנוסף לזאת אני גם יודע שהוא גונב את החקלאים, הרפתנים והחלבנים העובדים מולו על ידי כיפוף ידם להסכמה למחירים נמוכים ביותר עבור סחורתם. למה שאני ארגיש בושה בעוד שהאדם ממנו אני שוקל לגנוב לא מרגיש דבר מלבד גאווה על פעולותיו?
חשבתי על כך עוד קצת ובינתיים הקופאי הגיע. באותו הרגע הוצאתי מהעגלה שלי את כל הירקות שהיו בתוכן וביקשתי ממנו לבטל אותם מרשימת הקניות שלי. עלות הירקות הייתה 80 שקלים.

למחרת אני ואשתי הזמנו מאתר האינטרנט של "האורגאני" את אותם ירקות שהתכוונתי לרכוש יום לפני כן. חשוב לי להקדים ולומר שאני לא צמחוני, לא טבעוני, אני לא אוכל כשר ובאופן כללי הפילוסופיה שלי לגבי אוכל היא כמה שפחות נכויות קולינאריות.  אבל, לאחרונה התחלתי לחשוב שהטעם של עגבניות נמצא רק בתוך פחית שימורים, שאבוקדו זה פצצת זמן מתקתקת שצריך לאכול ברבע שעה שבה הוא עובר מקשה לרקוב ושנמאס לי לאכול חסה שאינה ראוייה למאכל חרק.
וכך, ביום שלישי האחרון הגיע אלינו ארגז ובו כל מה שהזמנו ויותר מזה. לא רק שהיו שם עגבניות - גם היה להן טעם של עגבניות וריח שלא הרחתי מאז שנות השמונים, היו שם עלים לסלט שלא רק נראו שונה זה מזה גם היה להם טעם שונה זה מזה. היו שם מלפפונים באורך חצי מטר שאפשר לפרוס ולהחזיר למקרר. ועוד מגוון של ירקות ופירות שכל אחד מהם החביא בתוכו עולם של זכרונות רחוקים שאבדו על מזבח 'חיי המדף'.
כעבור יום נוסף גילינו שזכינו בטוב נוסף שלא חשבנו שהיה לנו כל כך חסר. פתאום היה לנו כוח, פתאום לקום מהמיטה היה קל כמו לקום מכיסא, פתאום לא היינו צריכים חמש כוסות קפה לפני שהיינו יכולים להתחיל את היום. פתאום קיבלנו וויטמינים. תמיד אכלנו ירקות, בין אם בסלט, בסנדוויץ או במרק אבל אף פעם לא הרגשנו כך את ההשפעה הזו של וויטמינים אמיתיים.
אותה כמות של ירקות עולה בסופר 20 שקלים פחות, רק בלי הריח, הטעם, הבריאות והעונג הנפלא שנובע מהידיעה שהכסף שלי הלך לעסק צעיר לחקלאים חופשיים ולא ל...סופר.