ווינסטון צ'רצ'יל עולה לשידור, מתוך 'אגדות אמיתיות'

חודש יולי היה חם מאוד בשנת 1940 - לא רק בגלל הטמפרטורות, שהיו גבוהות לעונה, אלא בגלל שכמעט כל העולם היה במלחמה.

 כל המלחמות מכוערות ועצובות; אבל אף מלחמה לא הייתה מכוערת ועצובה כמו מלחמת העולם השנייה.

בשנה האחרונה, גרמניה הנאצית הצליחה לכבוש את פולין, צ'כוסלובקיה, הולנד, בלגיה, דנמרק ונורבגיה. עד סוף החודש הם יכבשו גם את צרפת.

ממשלת בריטניה הדיחה את ראש הממשלה שלה, ומינתה במקומו את גיבור מלחמת העולם הראשונה – ווינסטון צ'רצ'יל.

התמונה נראתה עגומה ביותר. צבא בריטניה היה כלוא בחופי צרפת בלי אפשרות לברוח, וצבאות הנאצים התקרבו. אם הגרמנים יספיקו להגיע אל חופי צרפת, לאנגליה לא יישאר כל סיכוי והיא תיאלץ להיכנע.

בארבעה ביוני 1940, כשדומה היה שהמצב אבוד לחלוטין ועוד מעט הנאצים יכבשו גם את אנגליה, ווינסטון צ'רצ'יל - לאחר חודש אחד בתפקיד ראש הממשלה - עלה על הבמה של בית הנבחרים ונשא נאום. זה היה אחד הרגעים המכריעים במלחמה.

ווינסטון צ'רצ'יל לא למד בבית הספר כיצד לנהל מלחמות. בעצם, הוא בכלל לא למד הרבה בבית הספר, כי היה תלמיד גרוע מאוד. אבל הוא למד הרבה על העולם ועל אמנות המלחמה במסגרת שירותו בצבא הוד מעלתה בקובה, בהודו, בסודן ובדרום אפריקה.

עכשיו המלחמה הגיעה אל תוך הבית. לונדון, עיר הבירה של אנגליה, סבלה מהפצצות כבדות של מטוסי הקרב הגרמנים.

צ'רצ'יל ניסה להזהיר את העולם מפני אדולף היטלר כבר לפני שנים, אבל אף אחד לא הקשיב לו.

צ'רצ'יל והיטלר. מעולם לא ניצבו מצביאים כה שונים זה מול זה. היטלר היה צמחוני, אהב תה, שנא סיגריות ומעולם לא יצא לראות את המלחמה במו עיניו כי היה, לטענתו, רגיש מדי. לעומת זאת, צ'רצ'יל אהב בשר, וויסקי וסיגרים משובחים, ונהג לבקר את המשפחות בלונדון שנפגעו מהפצצות הגרמנים.

שניהם היו נואמים מצוינים אבל הנאומים שלהם היו שונים לחלוטין. היטלר דיבר אל הרע שבאדם – אל הקנאה, הבושה והשנאה. צ'רצ'יל, לעומתו, דיבר אל הטוב שבאדם – אל הכבוד, הגאווה והאחווה.

כזה היה גם הנאום שנשא צ'רצ'יל הפעם. נאום זה לא נשמע רק על-ידי בית הנבחרים. רשות השידור הבריטית שידרה אותו על גלי הרדיו לכל קצוות הממלכה; בבסיסי הצבא הבריטי שנותקו על-ידי הגרמנים על חופי צרפת, החיילים התגודדו סביב מכשירי הרדיו כדי לשמוע אותו.

במהלך נאומו צ'רצ'יל פנה אל בני העם הבריטי ושיבח אותם על התעוזה שגילו בימים הקשים אלה. הוא סיפר להם על הצלחותיו של חיל האוויר הבריטי כנגד האויב, ועל המצב העגום שבו נתונה אירופה כולה.

אלה היו ימים של חוסר ודאות מוחלט בבריטניה. חלק מהעם רצה להיכנע לגרמנים, כדי שייפסקו ההפצצות; וחלק מהעם רצה אפילו לעשות הסכם שלום עם הגרמנים. כמעט לא היה מי שהאמין שהאנגלים יוכלו לנצח את הנאצים במלחמה.

צ'רצ'יל לא היה מוכן לשמוע על כך: הוא לא ייכנע להיטלר בשום פנים; הוא לעולם לא יחתום על הסכם שלום עם האויב הנאצי. הוא הכיר את הלך הרוח של עמו, ידע שכדי שהאנגלים יהיו מסוגלים לנצח את האויב, הם יצטרכו להתאחד.

לקראת סוף נאומו צ'רצ'יל שתק לרגע, לגם מכוסית הוויסקי שלו, ובקולו הסמכותי הגה את המילים הבאות: " יש לי ביטחון רב בכך שאם כולם יבצעו את המוטל עליהם, אם שום דבר לא יוזנח, ואם הסידורים הטובים ביותר ייעשו, כפי שהם כבר נעשים - אנו נוכיח פעם נוספת שאנחנו יכולים להגן על האי הזה שהוא ביתנו; שאנו יכולים לעבור את סופת המלחמה ולגבור על הסכנה של חיים תחת משטר רודני. אם יהיה צורך בכך נשרוד במשך שנים; אם יהיה צורך בכך, נשרוד לבד. זוהי ההחלטה של כל אחד מאנשי ממשלת הוד מעלתה. זהו הרצון של הפרלמנט ושל האומה. האימפריה הבריטית והרפובליקה הצרפתית מאוחדות במטרתו להגן על אדמת מולדתן עד המוות, ולעזור ככל יכולתן זו לזו כחברים טובים. למרות שבכל אירופה כבר נפלו מדינות מכובדות ומפורסמות, או עלולות ליפול לידיהם של הגסטפו ושל כלי הזוועה של המשטר הנאצי, אנחנו לא ניכשל ולא ניפול. אנו נמשיך בהתמדה עד הסוף. אנו נלחם באמונה גוברת ובכוח גובר באוויר, ביבשה ובים. אנו נגן על האי שלנו, יהיה המחיר אשר יהיה. נילחם על החופים, נילחם על האדמה, נילחם על השדות, על הרחובות ועל הגבעות. לעולם לא ניכנע."

בסוף הנאום כל חברי הפרלמנט קמו על רגליהם במחיאות כפיים סוערות. למרות ההפצצות והרעב והסבל של המלחמה, כל אזרח באנגליה ידע שהוא לא לבד, והאמין שיחד הם יכולים לנצח במלחמה.

הנאום מילא את לב כולם בגאווה לאומית עד כדי כך, שכל הדייגים רצו לסירות הדייג שלהם, כל הסוחרים מיהרו לספינותיהם, ואפילו האצילים העשירים של בריטניה מיהרו ליאכטות שלהם. כך, תוך כמה שעות קם צי בריטי מאולתר, שמיהר לשוט אל חופי צרפת ולהציל את החיילים הנטושים. המבצע זכה להצלחה גדולה, ובריטניה שרדה כדי להמשיך ולהילחם יום נוסף.

במהלך ההזמן, צ'רצ'יל הצליח לשכנע את ארצות הברית ואת רוסיה להצטרף למאבק וליצור ברית מאוחדת כנגד ממשלות גרמניה, איטליה ויפן. לבסוף הצליחו שלוש המעצמות האלה לשחרר את אירופה מאחיזתו של היטלר, ולהביא לסופה של המלחמה הנוראה ביותר שהתחוללה בעולמנו.