העיר, פרק שישי - אתונה, חלק 1

לתחילת הספר

הגענו לפרק השישי בסדרה שלנו והפעם אנו נעים מערבה, אל אתונה. התחבטתי הרבה באיזה מקום כדאי להתחיל את הדיון שלנו על העיר המופלאה הזו, שאנחנו חייבים לה כל כך הרבה מהעולם שבו אנו חיים. לבסוף החלטתי שאתחיל את סיפורה של אתונה לא בזמן אלא במקום: במרכז העיר בשוּק.

העיר אתונה הייתה, ועודנה, עיר נמל גדולה המוקפת באדמות סלעיות וקשות שאינן טובות לחקלאות; לפיכך הייתה חייבת לרכז את עיסוקיה במסחר ובדייג. זוהי דוגמה מצוינת לעקרון התנועה המלווה את הסיפור שלנו. התנועה של העיר אתונה התרכזה ברחבה גדולה במרכזה - ה'אגורה' (שמו של המטבע לקוח מכאן). האגורה הייתה בראש ובראשונה השוק המרכזי שבו הוחלפו סחורות מכל העולם המוכר, בתמורה למטבע האתונאי. מרכזי תנועה, כמו מקומות מסחר, הופכים במהרה גם למרכזי תנועה של רעיונות. ולא רק סחורות. וכך, עם צמיחתה של העיר אתונה, היא הפכה גם למרכז של מחשבה אשר ממרכז זה יצאו אל העולם כמה מהרעיונות המרכזיים בתרבות המערב, כמו 'דמוקרטיה', 'אקדמיה', ו'אידאות' (רעיונות). אבל אל נקדים מאוחר למוקדם.

אתונה הפכה במהרה לעיר משגשגת, ומשכה אליה תושבים חדשים מכל קצוות הים התיכון. אנשים רבים היו מוכנים לשעבד את עצמם להלוואות שקיבלו מן האצולה האזורית, כדי לרכוש לעצמם בית באתונה. חשוב לזכור שככל שהצמיחה האורבנית גדלה, עלו גם מחירי הנדל"ן,  ובהתאם גם סכומי ההלוואות הנדרשות לרכישת הנדל"ן. כל זאת - עד שהעיר הצומחת נתקלה במשבר כלכלי.

בצורת קשה פקדה במשך כמה שנים את האדמות שבסביבה. במקביל לכך בעיר שלטו סדרה של שליטים יחידים בשם טירנים. אלה נטלו את מעט ההון שהצטבר בעיר והניעו אותו אל מחוצה לה - לבניית בתי אחוזה להם ולחבריהם.

העצירה בתנועת סחורות אל תוך העיר מלווה בהגברה של יציאת כספים אל החוץ. במהרה התרוקנו כיסיו של מעמד הסוחרים - דבר אשר בעיר המסתמכת על מסחר לקיומה, העמיד את עצם קיומה של העיר בסימן שאלה. המשבר הכלכלי הזה הגיע למצב חמור עד כדי כך שרבים מבעלי הבתים לא היו יכולים לעמוד בהחזרי החובות שלהם. זאת ועוד, גם בעלי האדמות, או האצולה המקומית, לוו יותר כסף ממה שהיה ברשותם; ובהיעדר ההחזרים, מצאו עצמם מרוששים כמו אלה שהם לוו מהם. לא היה טעם בשעבוד הבתים, שכן ברגע שנוטלים מהמלווה את ביתו יש לראות בכך פירעון של ההלוואה.

מעניין להצביע כאן על הדמיון הרב בין המצב באתונה ובין המצב בעולם המערבי כולו בימים אלה. מחירי הנדל"ן היום משקפים תמונה דומה מאוד: היחס בין עלות הדירות להכנסה הממוצעות של בעלי משכנתא הוא כזה שאנשים שיאבדו את מקורות ההכנסה שלהם, לא יצליחו לשרוד בעיר יותר מחודשים בודדים, לפני שיאבדו את כל הונם. מחירי הדירות היום כל כך גבוהים שאם היה מתרחש משבר כלכלי מחירי הנדל"ן היו נופלים גם הם, אזי כל בעל משכנתא היה מוצא את עצמו עם חוב המסתכם בעד כדי כפליים מערך הנכסים שבידיו.

תושבי אתונה מצאו את עצמם בו זמנית במשבר כלכלי ובמשבר מנהיגות. בימי שגשוג לא הוקדשה תשומת לב לשחיתות השלטונית; אבל ברגע שהובן שלשחיתות זו הייתה השפעה ישירה עליהם, התושבים חיפשו אחר דמות ההנהגה הראויה שתוכל לשבת על כס השלטון ולתקן את המשבר. כך קרה שהם איבדו את אמונם בדמוקרטיה, והושיבו על כס הטירן את מי שראו כאדם החכם באתונה: סולון.

אין לזלזל במעמדו של סולון בתולדות העיר אתונה. מעמדו בעיני היוונים היה דומה לזה של חמורבי בעיני הבבלים, או של משה בעיני היהודים. סולון ביצע שלוש פעולות שהביאו באופן מיידי לשיפור במצב העיר, ובתוך זמן קצר השיבו אותה לגדולתה, ובמקביל רוממו אותה לדרגת דוגמה ומופת בניהול עירוני. ראשית, הוא קבע בית משפט אחד עם חוקים אחידים אשר בו הייתה לכל אזרח הזכות לתבוע כל אזרח אחר, ללא קשר למעמדו בחברה או להשתייכותו לקבוצה מקצועית או פוליטית. כך נוצר שוויון אמתי בפני החוק, המתקיים אך ורק כאשר חוקה אחת ואחידה עומד מעל לכל האזרחים.

פעולתו השנייה הייתה ביטול המשבר הכלכלי על-ידי מחיקה מיידית ומלאה של חובותיהם של כל האזרחים. כל בעל בית הפך להיות בעל בית וכל בעל אדמה השתחרר מהעול הכבד של ההלוואות שנתן או קיבל. עלינו להבין ש בעתות משבר, עול החובות מסוכן לא רק ללווים אלא גם למלווים - שכן כל הלוואה, כמו כל השקעה, מכילה מידה של סיכון. 

להשוואה, היום אנו רואים מצב פרדוקסלי שבו מוותרים בלית ברירה על הלוואות, אבל לא לבעלי המשכנתא. תרבות 'התספורות' והתגלחות דואגת ללווים על חשבון המלווים. העול הכלכלי שהוסר מעל החברות מועבר כגירעון מדיני לאזרחים. ביטול הלוואות כללי, במיוחד עכשיו, יכול להציל אותנו מפני הידרדרות לתוך משבר כלכלי עמוק באמת; אך הוא  חייב לחול על כל התושבים ולא רק על המיעוט בעל הכוח.

 כדי להבין את ההבדל בין ביטול חובות למעמד אחד לעומת ביטול חובות לכלל התושבים, נחשוב על ההשפעה של "תספורת" של מיליארד שקלים לאדם אחד שכשל בהשקעותיו ולא השכיל לעמוד על הסיכון שהם מהווים עבורו, לעומת מה שסכום כזה של יכול לעשות למשכנתאות בסכום מיליארד שקלים: אפשר היה להציל בזאת לא עסקן כושל אחד, אלא 2000 בתי אב (בחישוב של חצי מיליון בממוצע למשפחה).

הפעולה השלישית והאחרונה שביצע סולון הייתה להתפטר ממשרתו ולעזוב את העיר. בדרך זו הוא השיב את הדמוקרטיה לאתונה (אמנם למורת רוחם של האתונאים) –הפעם על בסיס של שוויון מול החוק. בזאת פטר עצמו מלהתלכלך בעסק הביש של ניהולה היומיומי של העיר, וזיכרו יישמר לעד בחיבה, כמשורר שהציל את העיר. 

לפרק הבא