צ'ין שה חואנג דזי – הקיסר הראשון של סין, מתוך 'אגדות אמיתיות'

  "צ'ין שה חואנג דזי", משמעותו בסינית "הקיסר הראשון של סין". זהו תואר מכובד ביותר שניתן (או נתן לעצמו) אדם שנולד בשם יינג ג'ינג, אי שם בסין הרחוקה,  במחוז צי'ן (ממנו באה המילה 'סין'), לפני כאלפיים מאתיים וחמישים שנה.

באותה תקופה סין הייתה ממלכה מפולגת למחוזות רבים, שנלחמו אלה באלה במשך למעלה משלוש מאות שנה.

בגיל שלוש עשרה הילד יינג ג'ינג הפך למלך על מחוז צ'ין. כבר בגיל צעיר הבין שהדרך היחידה שבה המלחמות ייפסקו ושישרור שלום בממלכה, תהיה אם כל הממלכה תאוחד תחת שליט אחד.

במשך עשר שנים, מחוז צ'ין לא השתתף במלחמות כלל. במקום זאת, המלך הצעיר יינג ג'ינג אימן את צבאו בשקט והכין את עמו לכיבוש כל הממלכה. כך, כשהגיעה השעה שבה יינג ג'ינג ציווה על צבאותיו לצאת למלחמה, עמד לרשותו צבא אדיר ומיומן ביותר.

תוך עשר שנים (זמן מהיר מאוד למלחמות בעת ההיא) הצליח צבאו של יינג ג'ינג לכבוש את כל המחוזות השונים, ולקבוע את מקומו בתור שליט על כל הממלכה. אז שינה את שמו לצ'ין שה חואנג דזי – הקיסר הראשון של סין.

אבל סיפורנו לא מסתיים כאן. שליטי מחוז יִן, שהתנגדו להשתלטות, רצו שכל הממלכה תהיה ברשותם; אך הם ידעו שצבאם קטן מדי למשימה זו. הם החליטו שבמקום לשלוח צבא שלם שוודאי יפסיד במלחמה, ישלחו איש אחד - מתנקש - שיסתנן לתוך הארמון של הקיסר וירצח אותו.

לא היה פשוט להיכנס לארמון הקיסר. הקיסר ישב במרכזו של אולם ענקי שהיה מוקף בשומרים, והיה לבוש גלימה מלכותית עם שרוולים שנמשכו מידיו ועד הרצפה; כך שאם היו מנסים לירות בו חצים, אי אפשר היה לדעת אם החץ יפגע בגופו או רק בגלימה.

בנוסף, הקיסר אסר על הכנסת נשק כלשהו לאולם. כך ישב על כס המלכות בביטחון ובשלווה, בידיעה שגם אם מישהו יצליח להיכנס לארמון, חייליו הנאמנים מוכנים להגן עליו מפני כל מתקפה.

למתנקש לא הייתה בררה אלא להסתמך על תחבולה. הוא התחפש לשגריר שבא מארץ רחוקה, ובידיו מתנות לקיסר: מפות של כל הממלכה המגולגלות במגילות גדולות. באחת המגילות האלה הוא החביא חרב ארוכה.

הקיסר, שלא חשד בכלום, הכניס את השגריר לאולם הגדול וביקש שיפרוש לפניו את המפות. כשנפרשה המגילה האחרונה תפס המתנקש את החרב שהוחבאה בתוכה, ורץ אל הקיסר עם החרב בידו. הקיסר נבהל והיטה את גופו לאחור; אך עמוד עץ גדול מנע ממנו להתחמק, והמתנקש נעץ בו את חרבו.

למרבה המזל, החרב לא פגעה בקיסר כלל, אלא ננעצה בגלימתו הרחבה ונתקעה בעמוד העץ שמאחוריו. הקיסר התעשת במהרה וציווה לעצור את המתנקש ולשלוח אותו לכלא, שם מקומם של כל המתנקשים.

סיפורנו לא נגמר כאן. הקיסר נבהל כל כך מקרבתו למוות עד שהשתגע לחלוטין. הוא המציא חוקים לכל הממלכה שיקשו יותר להתנגד לקיסר; הוא ציווה לשרוף ספרים רבים, כדי שתושבי הממלכה יישארו טיפשים ולא יעלה בדעתם להפיל אותו מכיסאו. לבסוף, כל מי שהתנגד לקיסר נשלח לעבודות פרך בבניית חומה ענקית שתחסום את כל חלקה הצפוני של סין, כך שזרים לא יוכלו להיכנס לממלכה. כך נבנתה החומה הגדולה של סין.

(היום, נוסעים רבים המגיעים לסין ורואים את החומה הענקית, חושבים שזוהי החומה שבנה צ'ין שה חואנגדזי דבר זה אינו ממש נכון: התוואי של החומה היום זהה לתוואי בעבר, אבל החומה חוזקה ושופרה במאה הארבע עשרה על-ידי קיסר אחר, שהפך אותה למבנה המרשים שאנו רואים כיום. אבל זו כבר אגדה שנספר בפעם אחרת.)

כל השינויים המדיניים האלה לא הספיקו לקיסר; הוא כל-כך פחד למות עד שהחליט שהוא רוצה לחיות לנצח. הוא שלח יועצים, שגרירים, רופאים, מכשפים ומגלי ארצות לכל קצוות העולם המוכר, בחיפוש אחר תרופה שתעניק לו חיי נצח. כל מי שחזר ובפיו האמת – שבכל העולם הגדול אין תרופה לחיי נצח –  הוצא  להורג מיד.

אחד השליחים שמע מה קורה לכל מי שחוזר ומספר למלך את האמת, והחליט שהוא לא יחזור עד שימצא תשובה שתספק את המלך. הוא חצה את כל סין ומשם המשיך מערבה להודו ולפקיסטן, ומשם לעירק, לירדן, לישראל ולמצריים. דווקא במצריים הוא מצא דבר שסיפק אותו, והוא חזר במהרה לסין כשבידו תשובה לתת למלך. כשהגיע אל המלך, סיפר לו שאי שם במערב, בממלכה קדומה ושמה מצריים, מצויים מלכים שנקראים פרעונים, שהצליחו לכבוש את המוות ולהגיע לחיי נצח. הוא סיפר לקיסר שהפרעונים בנו לעצמם מקדשים ענקיים לקבורה שבתוכם הם חיים לנצח נצחים, יחד עם כל אוצרותיהם. כמובן שהוא ידע שזהו שקר גס, ושהפירמידות הגדולות אינן אלא קברים גדולים שהפרעונים קבורים בתוכם - מתים לחלוטין.

הקיסר האמין לסיפוריו של השליח, וציווה מיד שיבנו לו מקדש קבורה ענק המוסתר מתחת להר כדי שלא יגלו אותו. לתוך המקדש הכניס את כל אוצרותיו, ביניהם תיבות מלאות זהב ואבני חן, כלי נשק מצופים בכסף, ומפה ענקית של סין עשויה מזהב שנהרות כספית זרמו בתוכה.

כדי לשמור על עצמו ועל אוצרותיו, הוא בנה מלכודות רבות בתוך המקדש, בורות נסתרים ורובי קשת בתוך הקירות; כך שצעד לא נכון ישלח חצים מורעלים בכל מסתנן. כדי לשמור על הסודות הרבים של המקדש, אפילו ציווה שכל המהנדסים והבנאים שעבדו על בניית המקדש יוצאו להורג.

אחרי כל זאת, הקיסר עדיין לא היה מסופק: "מה עם המשמר המלכותי שלי?" שאל, "אני לא יכול לבנות גם להם מקדשים כאלה". במקום חיילים אמתיים, ציווה המלך לבנות פסלים של ששת אלפים חיילים מחרס, כולל המדים והנשקים שלהם, וכן חמש-מאות סוסי מלחמה וכרכרות. כך, מי שיעז לעלות על ההר יראה לפניו צבא שלם מוכן למלחמה, ויברח מיד. אף אחד לא העז להתקרב מספיק כדי לגלות שהצבא המאיים הזה הוא בעצם פסלים.

סיפור זה נחשב במשך זמן רב לאגדת עם סינית; עד שלפני שבעים שנה, חוקרים ארכיאולוגים שעבדו במקום חפרו בחול ומצאו שם את צבא הפסלים, ולא רחוק מהם את המקדש. במהרה הבינו שהם גילו שהאגדה על צ'ין שה חואנג דזי וצבא החרס שלו הייתה בעצם אגדה אמתית.  

היום אפשר לבקר במוזיאון שממשלת סין בנתה באתר שנמצא במחוז שיאן, ולראות את חיילי הטרקוטה האגדיים. אבל אף אחד לא העז עדיין לדרוך בתוך הארמון של צ'ין שה חואנג דזי.