העיר, פרק שישי - אתונה, חלק 3

לתחילת הספר

ספרטה הייתה עיר שניתן היה בהחלט להקדיש לה פרק מכובד בספר העוסק בערים; אך אנו מבקשים לעמוד בספר זה על העיר כתנועה. בעוד שניתן בנקל לעקוב אחר התנועה לאורך השנים של רעיונות, מוסדות ומבנים מהעיר אתונה אל עבר המערב, העיר ספרטה הכחידה את עצמה מתוך גישתה המיליטנטית - בעוד שרעיונותיה של אתונה בנושאי כלכלה, מסחר, פילוסופיה ותיאטרון, ואפילו ביולוגיה וחינוך, עדיין שולטים בהגותנו בכל אחד מתחומים אלה.

אין זה מענייננו כאן לעסוק במלחמה הארוכה בין הספרטנים לאתונאים. עם זאת, ראוי לציין שלאחר שנות מלחמה רבות אתונה נמצאה מפסידה. כשם שבתקופות של ניצחון מרימים על כס את המנצח, כך בתקופות של הפסד מחפשים את האשמים. בעוד שכמה אנשים פרטיים השפיעו יותר על ההפסד, הרי שלגבי דידם של האתונאים האשם העיקרי בהפסד היה הדור הצעיר.

בית המשפט האתונאי

הדור המבוגר, שזכה להילחם בפרסים ולנצחם ניצחון מיתולוגי, ראה בדור הצעיר אנשים רכים המעדיפים להעביר את זמנם בחצרות חכמים ולא בשדה הקרב. הם ראו את הסיבה להפסד בשינוי העירוני שהתרחש במהלך המעבר בין הדורות.  במהלך  שנות השגשוג, לא רק סחורות נעו אל תוך האגורה שבאתונה. אלא גם סוחרים של רעיונות הגיעו אליה. אנשים אלה - אשר נקראו 'סופיסטים' בשל הכישרון שלהם להתפלמס ולהתווכח באופן מקצועי (תכונה חשובה ביותר לעיר שהתחילה לפתור את בעיותיה בין כתלי בית המשפט) - הגיעו אל העיר והחלו ללמד את בני המעמד הגבוה. הם לימדו - בתמורה לסכום מכובד - בעיקר רטוריקה, אבל גם את רעיונותיהם בנושאים אחרים. אל מול כל אותם סופיסטים קם מורה אחד בשם סוקרטס, שנהג לטייל בסביבת האגורה, ללמד בלי תשלום ולהוכיח בוויכוח כל אחד שפגש בדרכו.  בין חסידיו היה גם בחור צעיר בשם אלקבידיאס, שלקח חלק פעיל בבגידה שהביאה את האתונאים להפסד.

שיטתו המפולפלת של סוקרטס להוכיח את טעויותיהם של כל המשוחחים עמו, כמו גם חתירתו תחת אותם ערכים שהאתונאים החזיקו כמקודשים, וכן הקשר הברור שלו לאלקבידיאס (אשר באותו זמן כבר ברח מהעיר), הפכו אותו לשעיר לעזאזל מצוין עבור הזעם העירוני על ההפסד: הנה אחד מאותם אנשים הגורמים לדור הצעיר להטיל ספק בכל הערכים שעליהם גדלנו - והוא עוד אתונאי!

כמו כל דבר באתונה, גם סיפור זה הגיע בסופו של דבר לבית המשפט. סוקרטס נמצא אשם ונשאל מה הוא העונש הראוי לאדם שכמותו. מתוך ביזיון בית המשפט המתאים לאדם כסוקרטס, הוא טען שהעונש המגיע לו הוא דירה ומשכורת לכל החיים - פרס שהיה מקובל לתת ליקירי העיר, בעיקר לגיבורי מלחמה לאו אלופים אולימפים. חבר המושבעים נפגע מהצעה זו עד כדי כך שהחליט ברוב מוחץ להוציא להורג. שימו לב, הוא נמצא אשם על-ידי 51% לערך מן המושבעים, ואילו עונש המוות נקבע לו על-ידי כ-75% לערך; כלומר, בסוף המשפט היו יותר אנשים שרצו במותו מאשר אנשים שחשבו שהוא אשם במשהו.

היו לסוקרטס חברים בעלי ממון שהצליחו לארגן לו תכנית בריחה מהעיר, על ידי מתן שוחד לשומרים בבית המאסר. אך הוא סירב לברוח. לסירובו היו שתי טענות שאתמקד בהן כאן, משום שהם מראות משהו מעניין על אופייה של עיר.

הטענה הראשונה הייתה שסוקרטס, שנהנה כל חייו משירותיה של העיר, גדל על ברכיה וזכה לזכויותיה, לא יכול להשיב לעיר בבגידה בחוקיה. כשם שהוא זכה לפירות העיר, כך הוא צריך לשלם את המחיר שהעיר קבעה לו.

הטענה השנייה של סוקרטס הייתה שהמוות עדיף על חיים בגלות. גלות היא עונש שלא קיים כבר בימינו. אני רואה משהו קוסם בעונש זה: עונש הגלות מגלם בתוכו את ההנחה שזוהי זכות לחיות בעיר שבה אתה חי. היום אינני יודע מי חש כזו אהבה לעירו שהמוות עדיף בעיניו על החיים בלעדיה.

סוקרטס שותה את כוס התרעלה

סוקרטס הוצא להורג - אבל לא לפני שנמצא לו יורש פילוסופי: אפלטון, בחור צעיר שהיה מחזאי עד שיום אחד, בדרכו לדיוניסיאה, פגש בסוקרטס. אחרי דיאלוג שכל פילוסוף היה מוותר על ידו הימנית בעבור הזכות לקראו, אפלטון שרף את כל מחזותיו והחל ללכת אחרי סוקרטס ולתעד את שיחותיו. לאחר מותו של סוקרטס המשיך אפלטון לכתוב טקסטים פילוסופים בשמו של סוקרטס; ובמקביל לפיתוח רעיונותיו הוא גם מיסד אותם, על ידי הקמת אחד המוסדות שהיום אין עיר שמוותרת עליו –האקדמיה.

אפלטון היה, בין השאר, מורהו של אריסטו -  שנאמר עליו שהיה אחראי בראש ובראשונה לחלוקה נאותה של תחומי המחקר לנושאיהם השונים, כמו גם לראשיתו של הדיון החשוב על המתודה המדעית. נזכיר רק שבין תחומי המחקר שהוא הראשון שפתח את הדיון בהם היה גם נושא 'העיר'. אריסטו, בניגוד לסוקרטס, לא ראה בעיה בעזיבת העיר. ואכן, כאשר אתונה החלה שוב לחפש שעיר לעזאזל, עזב את העיר והיה למורהו הפרטי של נער צעיר בשם אלכסנדר ממקדוניה - או אלכסנדר מוקדון. אלכסנדר גדל להיות אחד המצביאים הגדולים בכל הזמנים, ובתוך פחות מעשור הצליח לנצח ולכבוש את רוב העולם שהיה מוכר אז. בין כיבושיו היו האימפריה הוותיקה מצריים והממלכה הקטנה יהודה. גולת הכותרת של כיבושיו הייתה פרס, והעיר שבה קבע את ביתו בסוף מסעותיו הייתה בבל. 

האימפריה המקדונית לא הצליחה להתקיים ללא מנהיגה; וכך, ערב מותו, החלו קציניו למודי הקרבות לחלק ביניהם את מפת העולם. בנוסף לכך, אימפריה חדשה החלה להתעורר במערב באותו הזמן - רומא.

לפרק הבא