דפים

יום שני, 18 בפברואר 2013

שירת הספן הזקן - חלק 6, סמיואל טיילור קולרידג'

Voices in the air from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore
קול ראשון
"אַךְ אֱמֹר לִי, אֱמֹר לִי, הַגֵּד שֵׁנִית,                                                                410
קוֹלְךָ הַנָּעִים יְחֻדַּשׁ-
מַה גּוֹרֵם לַסְּפִינָה לָשׁוּט כֹּה בִּמְהֵרָה?
כֵּיצַד הָאוֹקְיָנוֹס נִרְגָּשׁ?"

            קול שני
"הוּא עוֹדֶנּוּ כְּעֶבֶד לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ
לָאוֹקְיָנוֹס אֵין כָּל דָּחַף;                                                                            415
עֵינוֹ הַכַּבִּירָה בִּדְמָמָה גְּמוּרָה
אֶל הַלְבָּנָה נִשְׁלַחַת.

וְהוּא לֹא יָדַע לְאָן הוּא יִסַּע;
הַלְבָּנָה בְּדַרְכָּהּ מכוינהו
רְאֵה זֹאת אֲחִי! בְּאֵיזֶה הוֹד מַלְכוּתִי                                                 420
מִמְּרוֹמִים הִיא כָּךְ רואַהוּ."

            קול ראשון
"אַךְ מַדּוּעַ לְהָנִיעַ הַסְּפִינָה כֹּה מַהֵר
לְלֹא כָּל גַּל אוֹ רוּחַ?"

            קול שני
"הָאֲוִיר נֶחְתַּךְ כָּךְ לְפָנֶיהָ
וּמֵאָחוֹר אֵינוֹ פָּתוּחַ.                                                                            425

עוּף אֲחִי עוּף, הַגְבַּהּ טוּס
אוֹ שֶׁנְּאַחֵר
מִשּׁוּם שְׁאָט-אַט הַסְּפִינָה תשט
אִם שִׁכְרוֹן הַסַּפָּן יִשָּׁבֵר"

הִתְעוֹרַרְתִּי וְאָנוּ שַׁטְנוּ עוֹד                                                                        430
כִּבְמֶזֶג אֲוִיר נָעִים
חָלַף כְּבָר הַיּוֹם וְעִם הַיָּרֵחַ בַּמָּרוֹם
יַחְדָּו עָמְדוּ הַמֵּתִים.

הַכֹּל עָמְדוּ יַחְדָּו עַל הַסִּיפוֹן
כַּיָּאֶה לַצִּינוֹק מַדְמֵנָה                                                                          435
וּבִי הִבִּיטוּ בְּעֵינֵיהֶם הַקָּרוֹת
שֶׁבָּהֲקוּ בַּלְּבֵנָה.

הַכְּאֵב, הַקְּלָלָה, שֶׁגָּרְמוּ לְמוֹתָם
כְּלָל לֹא חָלְפוּ מֵעוֹלָם
לֹא יָכֹלְתִּי לְהָסִיר עֵינַי מֵהֶם                                                                        440
אוֹ מַעְלָה לַתְּפִלָּה לְהַפְנוֹתָן.

וְעַתָּה הַכִּשּׁוּף נֻתַּץ: וְשׁוּב
נִרְאָה הָאוֹקְיָנוֹס יָרֹק
וְעִם זֹאת נִדְמָה הָיָה,
כְּשֶׁהִבַּטְתִּי רָחוֹק-                                                                           445

כְּאֶחָד אֲשֶׁר עַל שְׁבִיל בּוֹדֵד
הוֹלֵךְ פּוֹחֵד וְחָרַד 
וּלְאַחַר שֶׁהִבִּיט לְאָחוֹר בָּאַחַת
שֵׁנִית רֹאשׁוֹ לֹא יְסוֹבֵב:
שֶׁכֵּן הוּא יוֹדֵעַ שֶׁשֵּׁד נוֹרָא                                                                  450
קָרוֹב מֵאֲחוֹרָיו צוֹעֵד

אַךְ בִּמְהֵרָה נָשְׁבָה הָרוּחַ עָלַי
בְּלִי קוֹל וּבְלִי תְּנוּעָה
מַסְלוּלָהּ לֹא עַל הַיָּם הָיָה
בְּגַל אוֹ בְּצֵל לֹא נִרְאָה.                                                                           455

לִלְחָיַי אֲוִיר, לְשַׂעֲרוֹתַי רִקּוּד,
כְּצָהֳלַת הָאָחוּ בְּאָבִיב
הוּא הִתְעַרְבֵּב כֹּה מוּזָר עִם פְּחָדַי
אַךְ כֹּה מַזְמִין מִסָּבִיב

מַהֵר, מַהֵר הַסְּפִינָה עָפָה                                                                        460
אַךְ כָּל תְּנוּעָתָהּ שְׁלֵוָה
מַהֵר, מַהֵר הָרוּחַ עָפָה
וְעָלַי בִּלְבַד נָשְׁבָה.

הוֹ! חֲלוֹמוֹת עֹנֶג! הַאִם
אֶת רֹאשׁ הַמִּגְדַּלּוֹר רוֹאֶה אֲנִי?                                                                  465
הָזוּ הַגִּבְעָה? הַזֶּה הַמִּנְזָר?
הַזּוֹ אַרְצִי שֶׁלִּי?

שַׁטְנוּ אֶל שְׂפַת הַנָּמֵל
וַאֲנִי מִתְפַּלֵּל וּבִבְכִי מְמָרֵר
הוֹ הַלְוַאי עֵר אֲנִי, אֱלֹהַי!                                                                   470
אוֹ הַלְוַאי וְלֹא אֶתְעוֹרֵר.

מִפְרָץ הַנָּמֵל הָיָה צָלוּל כִּזְכוּכִית
כֹּה חֲלָקָה הָיְתָה כְּסוּתוֹ
וְעַל הַמִּפְרָץ אוֹר הַיָּרֵחַ רָבַץ,
וְצֵל הַיָּרֵחַ אִתּוֹ.                                                                                475

הָהָר בָּהַק, הַכְּנֵסִיָּה אִתּוֹ,
הִיא שֶׁנִּצְּבָה מֵעַל הַסְּלָעִים.
הַיָּרֵחַ נָסַק בִּשְׁתִיקָתוֹ
וְתַרְנְגוֹל-הַשַּׁבְשֶׁבֶת הִרְעִים.

הַמִּפְרָץ הָיָה לָבָן בָּאוֹר שַׁתְקָן                                                                   480
עַד שֶׁעָלוּ מִמִּשְׁכָּנָן
אַלְפֵי צוּרוֹת, שֶׁבָּאוּ כִּצְלָלִים
בְּצִבְעֵי הָאַרְגָּמָן.

מֶרְחָק קָטָן מֵהַחַרְטוֹם
שֵׁם צִלְלֵי הָאַרְגָּמָן עָצְרוּ רִחוּפָם                                                              485
הֵסַבְתִּי עֵינֵי אֶל הַסִּיפוֹן
אֱלֹהֵי! מַה רָאִיתִי שָׁם!

כָּל גּוּף שָׁכַב פְּרַקְדָּן, פְּרַקְדָּן לְלֹא חַיִּים
וְאָז, בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לָעַד!
אָדָם שֶׁל אוֹר, אָדָם שָׂרַף                                                                      490
מֵעַל לְכָל גּוּף נֶעֱמַד.

לַהֲקַת שְׂרָפִים זוֹ, כָּל אֶחָד נוֹפֵף יָדוֹ
הָיָה זֶה מַרְאֶה אֱלֹהֵי!
הַכֹּל עָמְדוּ כְּאוֹתוֹת עַל הַקַּרְקַע,
כָּל אֶחָד הוּא אוֹר מוֹפְתִי;                                                                  495

לַהֲקַת שְׂרָפִים זוֹ, כָּל אֶחָד נוֹפֵף יָדוֹ
אַךְ קוֹל הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ.
בְּלִי קוֹל, אַךְ הוֹ! שְׁתִיקָה זוֹ,
מַנְגִּינָה בְּלִבִּי הַפְּעִימָה.

אַךְ בִּמְהֵרָה שָׁמַעְתִּי קוֹל צָהֳלַת מְשׁוֹטִים,                                                  500
וְנַוָּט קוֹרֵא קְרִיאָה;
רֹאשִׁי נִסֹּב אֶל זֶה הַמָּקוֹם
וְהֵנָּה סִירָה מוֹפִיעָה.

הַנַּוָּט וּבֵן הַנַּוָּט
מִתְקָרְבִים וּבִמְהִירוּת שׁוֹעֲטִים:                                                            505
אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אֵיזוֹ שִׂמְחָה
שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְשַׁבְּשָׁהּ הַמֵּתִים.

רָאִיתִי שְׁלִישִׁי – שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ
הָיָה זֶה הַנָּזִיר מַנְעִים הַזְּמִירוֹת
הוּא שָׁר בַּקּוֹל אֶת הִמְנוֹנָיו הַיָּפִים                                                               510
אֲשֶׁר הוּא יָצַר בַּיְּעָרוֹת.
הוּא יְזַכֶּה אֶת נִשְׁמָתִי, הוּא יִמְחֶה
אֶת דָּם הָאַלְבַּטְרוֹס.
Without Wave or Wind - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Bellenger, engraver)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה