הבעיה האמתית בשליטה ריכוזית אינה מבנית בלבד. בשל הכוח הרב המוענק
לשליט, טיב השלטון אינו מוגן על ידי מערכות של איזונים ובלמים - כפי שהוא מוגן
במערכות פחות ריכוזיות - אלא הופך לתלוי ישירות
באיכותו של השליט עצמו. (כך, לדוגמה, שליטים טובים כמו אוגוסטוס או מרכוס אאורליוס הביאו את
האימפריה לשגשוג, לעומת שליטים כמו קליגולה או נירון שגרמו לכרסום ביציבות
השלטונית).
תהליכים היסטוריים אינם ניתנים לצמצום לאירועים היסטוריים בלבד, אלא הם תנועה לאורך
זמן. לא ניתן כך, אי אפשר לצמצם
את נפילת האימפריה הרומית לכדי אירוע או קבוצה של אירועים שהובילו לתוצאה זו.
עלינו לאמץ גישה תהליכית יותר, הרואה באירועים סדרה של נקודות ציון; אלה הם רק
ביטוי של תהליך רחב ומתמשך.
מתוך ההבנה שהאימפריה הרומית, כפי שהיא הייתה קיימת בימי הקיסרים,
איננה עוד, עלינו לנוע אחורה בזמן לנקודות הציון המהותיות שהשפיעו על תהליך
אבולוציוני זה. לא היה בוקר אחד שבו אזרחי רומא התעוררו וגילו שהאימפריה אבדה.
העיר רומא עודנה קיימת היום, כעיר הבירה של מדינת איטליה. אך בתוך
העיר רומא חבויה עיר אחרת, שהיא הצאצא הישיר של האימפריה הרומית - הוותיקן. הוותיקן
איננו בירת רומא, אלא המרכז הריבוני של האימפריה הקתולית (אם ניתן לקרוא לה כך),
המאגדת בתוכה כ-1.2 מיליארד מאמינים בכל העולם. הוותיקן מחזיק באדמות ובמבנים בכל
העולם אשר שליטה ריבונית כפולה חלה עליהם: הן של המדינה "המארחת" אותם
והן של הכנסייה הקאתולית. הכנסייה הקאתולית עצמה היא תוצר של תהליכים רבים אשר
בבסיסם מצוי החיבור בין שני ההורים שלה - הנצרות והאימפריה הרומית. שליטתה של
"האימפריה הרומית הקדושה" הורגשה בכל אירופה זמן רב לאחר שהאימפריה
הרומית איבדה את כוחה.
במבנה הזה של האימפריה הרומית הקדושה, אשר וולטיר הגדירה כ"לא
אימפריה, לא רומית, ולא קדושה", האפיפיור היה הקיסר במעין אחדות מוחלטת של דת
ומדינה. בעוד שהיו לכל אזור ומחוז באירופה היו שליטים מקומיים, כולם ללא יוצא מן
הכלל היו חייבים לשלם מס לכנסייה המרכזית (מציאות זו הייתה גורם מהותי בהיווצרות
הרפורמציה במקומות כמו גרמניה ואנגליה).
 |
| אוגוסטינוס מהיפו |
כדי להגיע למקורה של התנועה ששינתה את אופייה של רומא מאימפריה
מדינית לאימפריה דתית, עלינו לנוע אחורה עד ל-410 לסה"נ - השנה שבה שבטים
גרמאניים מהצפון בשם הוויזיגותים (משם המונח גותי לתיאור ארכיטקטורה ואמנות
גרמאנית מהחצי הראשון של האלף השני) הצליחו לכבוש ולבזוז את העיר רומא. עד אז, כינוייה של העיר רומא
בפי אזרחיה היה 'העיר הנצחית'. אמנם רומא נכבשה ונבזזה גם בעבר; אך מאז שהפכה
לאימפריה לא היה אירוע כזה. לצד משבר האמונה שאירוע זה יצר בלבבות האזרחים,
לצד השאלה העמוקה שעלתה בהם, קמה גם תשובה: תשובתו של אוגוסטינוס, הבישופ הלובי
שישב באלכסנדריה והיה ידוע לכל כאחד המורים הגדולים של הכנסייה.
בעוד שאוגוסטינוס ידוע היום במיוחד בגלל היצירה האוטוביוגרפית שלו
'הווידויים', יצירה לא פחות חשובה שלו בשם 'עיר האלוהים' קמה כתשובה לביזת
רומא. יצירה זו מבקשת להשיב על שאלות מהותיות באמונה הנוצרית הקתולית - כמו לדוגמה
כיצד ייתכן שילוש שהוא אחד. בטיעונו של אוגוסטינוס מצויה תשובה למשבר האמונה הגדול
שהתרחש עם ביזת רומא: כל דבר על פני הארץ הוא זמני. האימפריה הרומית הייתה ארצית,
ולפיכך זמנית ובת-חלוף. לכן, עלינו לשים את מבטחנו בעיר אחרת - עיר האלוהים, אשר
אינה ארצית ולפיכך אינה זמנית אלא נצחית.
בנוסף להחלפה הברורה בין רומא כ'עיר הנצחית' לעיר האלוהים כ'עיר
הנצחית', דבר נוסף הנחבא מתחת לפני השטח: זיווג בין הרעיון הנוצרי ובין הרעיון
היווני, בפרט זה של אפלטון. ההצבה של הארצי כזמני, אל מול העולם העליון הנתפס
כנצחי ובלתי משתנה, נעשתה על ידי אפלטון ביצירה העירונית שלו - ה'פוליתיאה', שבה
מוצב עולם הרעיונות או האידיאות הנצחי אל מול העולם הארצי ובן החלוף. מתוך תפיסה
זו, אפלטון קרא להקמת עיר שבראשה יעמוד הפילוסוף העוסק בנצחי. אוגוסטינוס, במקביל,
קרא להצבת השליט איש-הדת בראש העיר השואפת לנצחי.
אוגוסטינוס לא יכול היה להסביר את רעיונו זה על עיר האלוהים הנצחית
מבלי שרומא הייתה כבר אז נוצרית ברובה. כדי להבין כיצד האימפריה הזו נעה מאמונה
באלים רבים לאמונה באל אחד, נפנה אחורה בזמן, כמאתיים שנה - לרומא אחרת, מפוררת
ומחולקת, שאוחדה מחדש על ידי מנהיג אחד - קונסטנטין.
קונסטנטין הגיע לשלטון כאשר – לאחר שהאימפריה הרומית הוגדרה כ'כל
מקום שבו נסחר המטבע הרומי' - היה מחסור כלכלי, בעיקר בעקבות הוצאות צבאיות רבות
מדי. נוצר צורך לדלל את המטבע כדי לשמור על תפוצה רחבה שלו; לשם כך צמצמו את תכולת
הכסף במטבעות עצמן. כך נוצר מצב של ריבוי מטבעות אשר ערכן אינו שקול לערכו של מטבע
כסף טהור - מה שהביא לחוסר אמון במטבע הרומי או, במילים אחרות, לאינפלציה.
משבר האמון במטבע, אחד הסמלים החשובים של האימפריה, חוזק בחוסר
אמון שלטוני, עם בואם המקביל של מספר טוענים לכתר השליט על האימפריה, מה שהביא,
בסופו של דבר, לחלוקת האימפריה לשניים - הצד המזרחי והצד המערבי.
קונסטנטין הגיע אל תוך מצב זה. הוא ביקש לאחד מחדש את הממלכה
וליטול לעצמו את כס השלטון. לא היה עתה די במטבעות כדי לזכות באמון החיילים: לא
היה להם כל אמון בדסקיות אלו של בדיל, ברזל וכסף. קונסטנטין היה זקוק לסמל אחר כדי
לכבוש את לב חייליו. על פי האגדה, בעקבות חיזיון מיסטי, הוא הצע להם את סמל האמונה
בישוע הנוצרי.
הנצרות הייתה כבר קיימת אז, והתקיימה ברומא כדת קטונה ונרדפת שלא זכתה
בזכויות או בהבנה שדתות אחרות, כמו היהדות, זכו להן. קונסטנטין דרש
עתה מכל חייליו להניף את סמלו של ישוע המשיח, ולהציב אותו על מגניהם. כך, אפופים
בתחושת האחדות הזו הנובעת מאמונה משותפת של החיילים ושל מנהיגם בסמל אחד, הצליח צבאו
של קונסטנטין להביס את האויבים ולאחד מחדש את האימפריה הרומית. הקיסר קונסטנטין
דרש שכל האימפריה וכל אזרחיה ימירו דתם לנצרות. היו אלה שחשבו שביזת רומא
מאתיים שנה לאחר מכן באה כתוצאה מנטישת האלים הקדומים; אך ספרו של אוגוסטינוס נתן תשובה לעניין זה.
קונסטנטין היה אחראי גם להקמת תנועה חדשה במפת התנועות הגלובאלית:
הוא הקים לחלק המזרחי של האימפריה בירה חדשה, לה קרא 'עירו של קונסנטין' - ביוונית 'קונסטנטין-פוליס', או בקיצור
'קונסטנטינופול (בעגה ערבית - 'איסטנבול').
 |
| קונסטנטין |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה