סיפורה של האומנת - פרגמנט דרמטי, מאת סמיואל טיילור קולרידג'

אומנת

איש זה מתיאורך, מעולם לא ראיתיו

מריה

מוזר! הוא דיבר עלייך כמכר

כאם האומנת שלי ושל אלברט

אומנת

יבורך זה האיש, יהא אשר יהא,

שצירף שמכם עם שלי! הו חמדתי,

ככל שאני חושבת על אותם ימי-דאז

בהם שניכם זאטוטים עמדתם עת ערב

לשני צידי כסאי ולימדתם אותי

את כל אשר למדתם באותו היום; וכיצד לשוח

במשפטי עדנה, ולאחר ביקשתם אותי לשיר לכם—

דומה זה יותר לעדן שיבוא מכל אשר היה

מריה

הו אימי יקירתי! איש מוזר זה הותירני

מוטרדת בשגיונות פראיים יותר מאלה שהירח

מפיח בעלמה מוכת האהבה המביטה בו,

עד אשר אובדת היא בחזיונות כמוסים,

בעיניים לחות, היא מביטה בעצלתיים! – אך הכניסה, הו אם!

אומנת

האין מי שישמע? סכנות חבויות בזה הסיפור.

מריה

אין איש.

אומנת

אביו של בעלי סיפר זאת לי,

לאוני הזקן המסכן!- מהמלאכים שלווה לנשמתו!

הוא היה חוטב עצים, ויכול היה לגדוע ולנסר

בידיים חסונות. את מכירה את הקורה האדירה

התומכת את הקיר התלוי של הכנסיה הישנה?

מתחת עץ זה, כשעוד היה זה עץ

מצא הוא תינוק עטוף אזוב, טווי

בשערות דרדר, ומנעולים קטנים של צמר

כאלה הנתפשות על האטדים. ובכן, הוא הביאו לביתנו

וגידלו מכיסו של הלורד דאז וולד

וכך גדל התינוק לילד יפהפה

אמנם נאה היה אך ללמדו אי אפשר—

מעולם לא למד הוא תפילה, ולא חרז משל,

אך ידע הוא את שמותן של העופות, ושחק לקריאותיהן,

ושרק, משל היה הוא ציפור בעצמו;

וכל אותו הסתיו, היה זה משחקו היחיד

למצוא זרעים של פרחי הפרא, ולשותלם

באדמה ומים, על גדמי עצים.

נזיר, אשר ליקט עשבי מרפא בזה היער

כסוף שיער זה, כה אהב הוא את זה הקט

והילד אותו – וכך בהדרכת הנזיר,

היה במהרה יכול לכתוב בעט; ומאותה העת,

חי בעיקר בזה המנזר או בטירה

וכך הפך הוא לעלם משכיל ביותר.

אך אבוי! האומלל! הוא קרא וקרא וקרא

עד שמוחו נתהפך בראשו – וטרם מלאו לו עשרים

נתמלא הוא במחשבות אסורות מכל המינים:

ולמרות שהוא התפלל – מעולם לא אהב להתפלל

לא עם אנשים קדושים, ולא במקומות קדושים--

אך דיבורו היה כה רך ומתקתק

שהלורד וולז המנוח מעולם לא מאס בו.

פעם אחת עמדו הם יחדיו בצידה הצפוני

של הכנסייה, קשורים זה עם זה בשיחה עמוקה,

כשהאדמה התרוממה תחתם בכזו נהמה

שהכותל מט ליפול, וכמעט והתמוטט

על ראשיהם. אדוני וודאי פחד מאוד;

קדחת אחזה בו, והוא התוודה

על כל שיחות הכפירה האסורות

שהביאוהו לגורל זה. וכך הנער נתפס

ונזרק לתוך הכוך. אבי בעלי

יבב כעולל— האירוע כמעט ושבר את ליבו

באחת עבד הוא במרתף

שם שמע הוא קול בבירור; היה זה הנער,

ששר שיר נוגה, על שדות ירוקים

וכמה נפלא יהיה על שפת אגם או בערבות פרא,

לצוד למזון, ולהלך עירום,

ולצאת כך לשם ולכאן כבן חורין

הוא תמיד גילה חיבה לזה הנער, ועתה

אהבתו גדלה נואשות; וכך, תוך סיכון חייו

הוא ביצע את הכניסה הערומה אותה תיארתי:

וזה העלם כך ברח.

מריה

איזו מעשייה נפלאה

כזו אשר תשכיב ילדון לישון,

פניו הוורודים לחים מדמעות שלא נמחו.

ומה קרה לעלם?

אומנת

הוא עלה על ספינה

עם אותם אנשי מסעות אמיצים, שמוצאים תגליות

של חופים זהובים. אחיו הצעיר של ליוני

יצא כך גם כן,

וכשהוא שב מארצות ספרד

הוא סיפור לליאוני, שהנער המטורף המסכן

מעט אחרי הגיעם לעולם החדש

למרות ההרתעות, השתלט על ספינה,

ולבדו, שט לאור ירח דומם

במעלה נהר אדיר, רחב מכל ים

ומעולם לא שמעו עוד ממנו: אך יש הסוברים

שהוא חי ומת בינות אנשי הפרא.