העיר, פרק שביעי - רומא, חלק שני

לתחילת הספר

נפנה עתה לתיאור השליטה בתוך העיר, שבשלב מוקדם כבר מנתה למעלה ממיליון תושבים. נבחן כיצד המציאות הצבאית והשלטונית הביאה למשבר כלכלי ייחודי, שבסופו של דבר הביא לנפילת הרפובליקה הרומית וללידת האימפריה הרומית. 

כפי שאמרנו, אסור היה לצבא הרומאי להיכנס לתוך העיר, פרט לקבוצה מייצגת של הצבא בתהלוכות ניצחון. האופן שבו רומא התמודדה עם הצורך לשלוט בתושבי העיר ללא כל רשות מבצעת, היה באמצעות חלוקת העיר לרובעים אשר לכל אחד מהם היה מנהיג עממי, ראש משפחה גדולה שהייתה לו היכולת - בדמות כנופיות אזרחיות - לשמור על שקט יחסי באזורו. כל אחד מראשי המשפחות קיים קשר הדוק עם סנאטור שיכול היה לדאוג לאינטרסים שלו בתוך הסנאט. כל ראש משפחה היה אחראי שבאזור שלו לא יהיו מקרי אלימות, לא תהייה פשיעה, ושהסוחרים ינהגו בצורה הוגנת. בתמורה לכך, הוא היה זכאי לגבות מהתושבים שבאזורו דמי שמירה.

בזמן שבתוך העיר רומא החיים התנהלו בצורה מסודרת, רומא שמחוץ לעיר גדלה והלכה. הצבאות, אשר היו בפיקודם של סנאטורים לעתיד, כבשו שטחים אדירים מהעולם המוכר. אך למרות ריבוי השטחים, לא הייתה לחיילים הרומאים עצמם כל זכות על השטח שנכבש; רק שכרם וזכותם לביזה היוו חלקם בפירות הכיבושים הרבים של הרפובליקה. השטחים עצמם היו שייכים למפקד של כל לגיון; וכשהוא פרש מהשירות הצבאי ושב לעיר, הוא היה זכאי לניהול המסים של מחוזות אלה, וכן היה אחראי על שמירת השקט באזורים האלה.

כך נוצר מצב שבו מצד אחד העיר רומא עצמה הייתה מלאה עד אפס מקום; ומצד שני - מספר קטן של סנאטורים שלטו בשטחים ענקיים שלעתים היו בגודל של מספר מדינות. כמו כן נוצר מעמד גדל והולך של חיילים ותיקים, שהשתתפו בכיבושי אדמות רבות ולא זכו באדמה משל עצמם. למעמד לוחמים זה לא היה מקום בעיר - שלא לדבר על הקושי התרבותי הקיים במעבר מחיים רבות בשדה הקרב לחיים בתוך העיר. 

בנוסף לכל זאת, לא היו די חקלאים שיעבדו את האדמות הרבות הכבושות ויהפכו אותן לפרודוקטיביות, בעידן שבו הוצאותיה של הרפובליקה עלו על הכנסותיה.

האחים גראקוס

אחד הניסיונות האציליים והטרגיים להתמודד עם הבעיה הזו היה ניסיונם של שני האחים גראקוס. ראשית ניסה האח הגדול, טיבריוס גראקוס, להעביר סדרה של רפורמות כלכליות רחבות במדיניות הניהול הרומאי של השטחים הכבושים. בראש ובראשונה הייתה הצעת חוק המבקש להגביל את כמות האדמות שאדם אחד יכול להחזיק בהן. הוא הציע שהמדינה תלאים את האדמות הנוספות ותחלק אותן באופן שווה לחיילים הוותיקים ולמעמד הנמוך באוכלוסייה, כדי שאלה יוכלו לכלכל את עצמם ואת משפחותיהם, וכן יהפכו לגורם התורם לרפובליקה בסחורות או במסים.

תגובת השומעים להצעת החוק הזאת מעל בימת הסנאט הייתה רומאית ביותר: הם עקרו את הקרשים שהרכיבו את הספסלים ישבו עליהם, והיכו את טיבריוס גראקוס למוות. 

עשר שנים לאחר מכן גאיוס גראקוס, אחיו של טיבריוס, ניסה להעביר סדרה דומה של רפורמות. הפעם ניגש למטרה זו מכיוון אחר: על מנת למנוע מצב שבו יגמור את חייו כמו אחיו, גאיוס הקים תנועה עממית יותר. הוא אסף אליו קבוצת מחאה גדולה שתתייצב לצדו, שהורכבה בעיקר מעניי העיר. הסנאט, שביקש להימנע מתקרית נוספת, נתן לגאיוס לאסוף את "אגודת העניים" שלו, אך פרסם הצהרה שהסנאט לא יביע התנגדות אם במקרה תימצא גופתו של גאיוס ברחובות. לא עברו מספר חודשים וגאיוס מצא את מותו מחרבו של עבד; הסנאט הגדיר אירוע זה כהתאבדות. 

לבסוף הסנאט עצמו הבין שאין טעם בהמשך ההתפשטות של האימפריה הרומית, אם הם לא יכולים להרוויח מכך. על כן ביקשו ממספר מפקדים להשיב את חיילותיהם מהגבולות. אחד המפקדים האלה היה יוליוס קיסר.

קיסר היה מנהיג צעיר ממשפחת אצולה מכובדת אשר היה אהוב על מאוד על חייליו, והוכיח עצמו במהרה כאחד המצביאים הגדולים שידעה הרפובליקה. הוא היה כה אהוב על ידי חייליו שהם נשבעו אמונים ישירות אליו, להבדיל משבועת האמונים לרומא עצמה.

יוליוס קיסר

יש לשער שהתנהלותו של הסנאט, השחיתות השלטונית ושאלת האדמות הכבושות לא נעלמה מהשיחות הליליות בין חייליו של קיסר. כך, שכאשר הגיעה הקריאה להשיב את הצבא אל תוך גבולות הרפובליקה, הקצינים הצעירים וקיסר ביניהם הבינו שהסנאטורים הוותיקים יותר לא יאפשרו להם לבנות לעצמם כוח פוליטי על ידי צבירת אדמות, דבר שיערער את יחסי הכוחות הקיימים בתוך העיר. פעולתו של קיסר הייתה אמיצה במידה שהייתה חתרנית: הוא קיבל את הפקודה להשיב את חייליו, אך לא נעצר במקום המיועד לכך אלא המשיך עם הצבא, חצה את נהר הרוביקון ונכנס חמוש אל תוך העיר. בתוך מספר ימים השתלט צבאו של קיסר על העיר רומא. הוא נטל על עצמו תפקיד זמני של 'מכתיב חוקים' - או בלטינית דיקטטור – ומינה את עצמו לנהל את העיר עד שהסנאט יהיה נקי מהשחיתות השוררת בתוכו.

מבחינת התושבים הרומאים זו הייתה השתלטות מבורכת: הם רצו בנפילת השלטון הישן, ושמחו לראות את המפקד הצעיר נוטל את הכוח לידיו. נקודה זאת בהיסטוריה נחשבת לסוף הרפובליקה הרומית ולתחילת האימפריה.

לפרק הבא