גם אחרי שנרגעו הניעורים של הנער, והנה נותרה עוד מעין תעוקת חזה בלתי מוסברת. לפתע השאלות שהיה כה קל לשאול בימי הילדות הופכות להיות כבדות משקל ודומה שמתוך כל שאלה חיים ומוות מביטים החוצה.
מדוע זה? אולי, עמוק בתוך הכרתו של הבחור הצעיר תמונה לה הידיעה, שהתשובות שהוא ייבחר לקחת לעצמו, ילוו אותו לשארית חייו. וגם אם ישנה את דעתו ביום מן הימים, לא יעשה זאת בקלילות המלווה את הנעורים, אלא במאמצים העצומים של מאבק פנימי ומתוך התגברות על עצמו. והנה אמרתי במשפט הקודם מילה אחת שמכילה את כל משקל השאלות ואת רוב כוחן של התשובות - בחירה. והרי מה הוא הבחור אם לא זה הנקרא לבחירה?
בחירה זו אינה רק 'מה אלמד?', 'במה אעסוק?', או 'אילו מתחביבי אהפוך למקצועי?', אלא גם 'מי אני?', 'איפה אני חי?', 'האם יש אלוהים מעל ראשי?' ומעל כל אלה 'למה?'.
הקורא וודאי ירים גבה לנוכך מילים אלו הטוענות שהמציאות שבה אדם חי הינה תוצאה של בחירה והנה דומה בעינינו שהמציאות נתונה לנגד עינינו, אל מולנו ואנו איננו אלא מפרשים את תמונותיה הנתונות, אך לא כך.
בהיעדר קרקע יציבה, או מרחב מוסכם שעליו ניתן לבנות, כל תשובה שווה בערכה לאחיותיה. שכן, קבלת התשובה אינה תלויה אך ורק בטיבה של התשובה או בתוכן שלה, אלא גם, ואולי בעיקר, בזהות המשיב, בנוסך של התשובה ובזמן ובמקום שבו היא ניתנה. פעמים רבות אדם מחפש תשובה לשאלה המייסרת אותו והנה דווקא ביום שבו היה מוכן לקבל את התשובה הנה היא מופיעה לפניו כמפיו של שליח אל. ייתכן והוא נתקל בתשובה זו בעבר, אך הוא לא היה במקום שבו הוא יכול היה לקבל את התשובה הזו ולכן הוא לא קיבלה עד עכשיו. לעיתים זו שאלה של צורך מוקדם. על הבוחר להחליט לפני כן מה הוא רוצה שתהיה התשובה, להביר לעצמו את רצונו שלו בינו לבין עצמו, שכן אחרי כן ניתן יהיה ביתר קלות לברור בין הנתונים מי מהם מספק הוכחות נדרשות ומי מהם כדאי לשלול. תמיד תהיינה סיבות לשלול תשובה טובה, ותמיד תהיינה סיבות לקבל טענה חלשה כאמת.
כדי להבהיר נקודה זו, הבה ניקח כדוגמה שני אנשים, האחד מחזיק באמונה שאנשים, עמוק בתך ליבם, הם טובים, והשני מאמין שבני האדם, בהסירם מסכותיהם, יחשבו את ליבם המרושע. כל אחד מהם יכול לצוטט פילוסופים שונים המחזקים את טענתו, ולהביא משפטים מהמקורות הממחישים את צדקתו, ובכל זאת שניהם הולכים בעולם ופוגשים באנשים רבים ושונים ופוגשים באנשים נעימים ואנשים פחות נעימים ובסופו של יום כל אחד שוכב במיטתו ואומר לעצמו 'ידעתי שאני צודק'.
הסיבה לכך נעוצה בבחירה הדוגמאות. יפגוש אותי אדם ביום טוב ויגיד 'אדם זה טוב הוא', ייפגוש אותי ביום רע ויגיד 'רע הוא'. ולשיפוט זה אין קשר לאיזו אמת פנימית שלי או של השופט אלא זו רק תוצאה של הד המפגש הניעור בזכרונו של השופט, צבוע על ידי הרגש השולט בזיכרון ההוא.
אותו הדבר לגבי אלוהים, יהיה אשר יהיה, אדם אחד נישא על רוממות נשמתו בקוראו מילות שירת תהילים ויאמר 'יודע אני', אחר יקרא כתב אשמה שאל אדם המזהה עצמו כאדם ותו לא, וירא כי מילותיו של חודרות אל תוככי נשמתו ויאמר 'ידעתי'. אך בסופו של דבר מה היה שם אם לא תחושה, או זיקה, ומושא. רגע של הרמוניה בין אופן הסתכלות מושא וזיקה המייצר את האחדות הזו שאנו נוטים לייחס לוודאות.
כפי שניתן לראות בדוגמאות שהבאתי ישנו קשר בלתי נמנע בין שאלת הבחירה, או שובת הבחירה, או הבחירה בתשובה ובין הנסיבתיות. אדם אומר 'אני חושב שכך משום שכך', או 'אני מאמין שכך בגלל שאני יודע שכך', וגם אם יאמר 'אני מאמין בזה משום שזה אבסורד' עדיין הוא מביא סיבה לאמונתו. איננו יכולים להאמין במשהו מחוץ למערכת הנסיבתית, וכאן אין הכוונה לומר שאיננו יכולים להאמין שישנו דבר מה כמו המקרה המיקרי במלא הטוהר של הביטוי, אלא שגם אם אנו מאמינים בזה, אנו דורשים להמציא סיבה לאמונתנו זו.
כאן טמון הכשל של החשיבה הנסיבתית. לא בכך שהיא רואה סיבה בכל תוצאה, או לפחות את ההכרח של קיום הסיבה, אלא שהיא מניחה 'סיבה' לשון יחיד ולא 'סיבות' רבות. לכל תוצאה סיבות רבות ואין לנו אלא לשגות אם נייחס סיבה אחת לכל דבר שמתרחש.
אם אנו לרגע עוצרים למנות את הסיבות השונות שמביאות לכל תוצאה ותוצאה שאנו מעמידים למבחן, במהרה נוותר על המפעל הרעיוני הזה מפאת הריבוי. דומה בעיני שניתן יהיה למצוא כאן תשובה אפשרית לשאלת הישנה של היחס שבין דטרמיניזם ובחירה חופשית.
אנו יכולים לומר שלכל דבר ישנן סיבות רבות ובין הסיבות ניתן למנות גם את הבוחר. לטעון שלבוחר אין כל חלק במערכת הרב-נסיבתית הזו יהיה בלתי סביר כמו לטעון שכל המערכת הנסיבתית תלויה בבוחר.
באשר לחלק החופשי שבביטוי 'בחירה חופשית', ניתן להבין זאת, במסגרת דברנו כאן, בהבנה שאנו בוחרים. שאנו נידונו לבחירה, כאמירתו המפורסמת של סארטר, ושגם אמונתינו הפשוטות ביותר כמו העמוקות ביותר הינן תוצאה של בחירה בעדים האלה על פני העדים האלה, בעדויות האלה על פני העדויות האלה ובאוטוריטה הזו על פני זו. אם נכיר בכך נגלה את הכוח החזק שבלומר 'לא. שיעור זה שהעולם מנסה ללמדני, אותו אני מסרב ללמוד' והרי זו בחירה חפשית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה