17
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
כשהמתיקות
שבתוכי תעלם
בוא
עם נקטר של שיר
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
כשעבודתי
הופכת מעיקה
ודוחסת
את כל סביבתי
בשאגותיה
כשעבודתי
הופכת מעיקה
ודוחסת
את כל סביבתי
בשאגותיה
התגנב
אל תוך לבי, הו אדון שקט,
בצעדים
חרישיים
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
כשמוחי
המתייסר, כפוף לו בפינה,
נועל
אותך בחוץ באכזריות
פתח
את הדלת, הו אדון נדיב,
והיכנס
במלוא הדרך
כשמאוויי
המטופשים
מעוורים
וקוברים אותי
בהררי
אבק
כשמאוויי
המטופשים
מעוורים
וקוברים אותי
בהררי
אבק
בוא,
הו אדון טהור וער-תמיד,
בפיצוצים
של אור
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
כשהחיים
שבי ייבַּשוּ
בוא
בזרם של עדנה
(39)
כשהלב
קשה ומיובש מצמא בוא אלי בממטרי רחמיך. כשהחסד נעלם מהחיים בוא בפרץ שיר. כשסערות
עמל מרימות עלי את רעשם מכל עבר וסוגרות אותי מחוץ למעבר בוא אלי, אדון הדממה שלי,
בשלוות מנוחתך. כשלבי הקבצן יושב שפוף, מסוגר לו בפינה, שבור את הדלת, מלכי,
והיכנס ברוב הדר מלכותך. כשתשוקה מעוורת את השכל באשליות ואבק, הו קדוש וער, בוא אלי
עם אור רעמך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה