
כאן היידגר
רואה בעייתיות שהוא רוצה למנוע:
"Everydayness does not coincide with primitiveness,
But it is rather a mode of Dasein's being" (76)
מאז רוסו, הייתה נטייה להבין את המהות של האדם במושגים של "המצב
הטבעי", כאשר "המצב הטבעי" מפורש בדרך כלל כ"מצב הפרימיטיבי".
היידגר מסכים שהסתכלות כזו יכולה לחשוף תמונות מאירות על הדאזיין מתוך אופנים
פשוטים יותר של הוויה, אבל ההבנות שלנו לגבי הפרימיטיבי מעוצבות על ידי אתנוגרפיה.
זו צורת חקירה עם הנחות יסוד מאוד מגבילות שאינן מבטיחות לנו גישה נאותה לתחום
אותו אנחנו מבקשים לחקור.

נחזור לפרק. היידגר טוען שגישה אתנולוגית כזו יכולה אמנם לספק לנו
דוגמאות רבות לצורות אונטיות של הוויה - למקרים ספציפיים שונים בסיסיים יותר או
פחות לדאזיין - אך לא להבנה אונטולוגית של העולם עבור דאזיין.
"If the 'world' itself is something constitutive for
Dasein,
One must have an insight into Dasein's basic structure
In order to treat the world-phenomenon conceptually"
לדאזיין יש חוויה של העולם. חוויה ראשונית זו מניחה שיש לנו הצצה
להבנה כלשהי, עמומה ככל שתהיה, של העולם. הבנה ראשונית זו אינה פרימיטיבית אלא פרימורדיאלית. כלומר ישנו אופן ראשוני שבו
אנחנו מבינים את העולם לפני שאנחנו מתחילים בכלל לחשוב עליו. לכן, על מנת להגיע לתיאור נאמן של משמעות ההוויה עבור דאזיין,
עלינו להתחיל באנאליזה של האופן שבו להיות-בעולם באופן כללי הוא המצב הבסיסי של
דאזיין. למטרה זו מקדיש היידגר את הפרקים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה