לאחר הפרקים הקודמים, היידגר מציג כאן את האתגר הראשון שהוא מבקש
להתמודד אתו בספר זה - להגיע לפרשנות של היום-יום של דאזיין. אנחנו חיים רוב הזמן
ובאופן כללי בעולם בצורה מסוימת, נקרא לה "היום-יום" שלנו. בזמן הזה
אנחנו לא מבצעים פעולות כמו "לנסות להבין את היידגר" אנחנו למעשה לא
"מנסים להבין" כלום. אלא פשוט חיים, הווים. זה המצב הנפוץ ביותר והבסיסי
ביותר של דאזיין ופרשנות נאמנה של המצב הזה מהווה צעד ראשון בהבנת משמעות ההוויה
עבור דאזיין.
כאן היידגר
רואה בעייתיות שהוא רוצה למנוע:
"Everydayness does not coincide with primitiveness,
But it is rather a mode of Dasein's being" (76)
מאז רוסו, הייתה נטייה להבין את המהות של האדם במושגים של "המצב
הטבעי", כאשר "המצב הטבעי" מפורש בדרך כלל כ"מצב הפרימיטיבי".
היידגר מסכים שהסתכלות כזו יכולה לחשוף תמונות מאירות על הדאזיין מתוך אופנים
פשוטים יותר של הוויה, אבל ההבנות שלנו לגבי הפרימיטיבי מעוצבות על ידי אתנוגרפיה.
זו צורת חקירה עם הנחות יסוד מאוד מגבילות שאינן מבטיחות לנו גישה נאותה לתחום
אותו אנחנו מבקשים לחקור.
כדי להבין את הבעייתיות הזו, אפשר לחזור שניה לישראל של ראשית המאה
ה21 ולראות איך אנחנו רואים גל של טוענים כי יש לזהות את האותנטי עם האתני. כמובן שיכול
להיות מצב שבו יש קורלציה בין צורת הקיום האותנטית והפרשנות הספציפית שיש לאדם
לגבי הזהות האתנית שלו, אך הקורלציה הזו היא בכלל לא הכרחית וריבם המקרים שבהם
דווקא מתוך הנחת הקורלציה הזו – אדם נופל לתפיסות גזעניות אשר מצמצמות את מה שהוא
רואה כ"אפשרויות ההוויה" של האחר לכדי האפשרויות המצומצמות שהו מזהה עם
הקבוצה האתנית שאליו האחר שייך. אבל כאן אנחנו כבר עוזבים את היידגר. היידגר בהחלט
חושב שהרקע התרבותי שלנו והסביבה שבה גדלנו מצמצמים את אפשרויות ההוויה שלנו, אבל
הוא רואה את "להיות אותנטי" כמשהו עמוק הרבה יותר מכך. לצערי על מנת
להבין את הגדרתו לאותנטיות נצטרך לחכות עד הפרקים האחרונים של הספר, שכן יש מובן
שבו הספר כולו הינו חתירה בדיוק לשם.
נחזור לפרק. היידגר טוען שגישה אתנולוגית כזו יכולה אמנם לספק לנו
דוגמאות רבות לצורות אונטיות של הוויה - למקרים ספציפיים שונים בסיסיים יותר או
פחות לדאזיין - אך לא להבנה אונטולוגית של העולם עבור דאזיין.
"If the 'world' itself is something constitutive for
Dasein,
One must have an insight into Dasein's basic structure
In order to treat the world-phenomenon conceptually"
לדאזיין יש חוויה של העולם. חוויה ראשונית זו מניחה שיש לנו הצצה
להבנה כלשהי, עמומה ככל שתהיה, של העולם. הבנה ראשונית זו אינה פרימיטיבית אלא פרימורדיאלית. כלומר ישנו אופן ראשוני שבו
אנחנו מבינים את העולם לפני שאנחנו מתחילים בכלל לחשוב עליו. לכן, על מנת להגיע לתיאור נאמן של משמעות ההוויה עבור דאזיין,
עלינו להתחיל באנאליזה של האופן שבו להיות-בעולם באופן כללי הוא המצב הבסיסי של
דאזיין. למטרה זו מקדיש היידגר את הפרקים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה