חופשה משפחתית פרק 8: גרנובל שאיבדנו

אנחנו הישראלים נמנעים מלבר על דברים שהולכים סבבה. אם ארוחה במסעדה עברה כשורה, רוב הסיכויים שלא נספר עליה כלום, או רק שהיא עברה כשורה. אם ארוחה במסעדה הייתה קטסטרופה, לא ניתן לחמש דקות לחלוף לפני שנעמיד את כל האינטרנט על הרגליים, ונדרוש ממנו לקחת חלק באסון שפקד אותנו. מהסיבה הזו, לא אמרתי כלום עד כה על מזג האוויר. הוא פשוט היה סבבה. היה נעים השמש ולא היה קר מידי כשהיא שקעה. למעשה, עד כה בטיול מזג אוויר היה מושלם, ואנחנו לא העזנו לומר על כך דבר מפאת העין הנעלמת שבשמיים שעלולה לראות אותנו גאים בשמחתנו ולהעניש אותנו על כך. אבל אז העזתי לומר דבר מה ובשקט לחשתי לאשתי "אחלה מזג אוויר היה לנו עד כה", היא מיהרה להשתיק אותי אבל לשווא. המילים כבר היו באוויר ועתה לא נותר אלא לראות כיצד, בגלל הפה הגדול שלי, השמש תתחבא מאחורי העננים. אמנם, יש כאלה שיעירו בשלב הזה שעוד כשבדקנו את מזג האוויר מהבית, ראינו שבזמן הזה יש סיכוי סביר לגשם, אבל אני יודע שהגשם הזה היה באשמת הפה הגדול שלי. 
כשיצאנו לנסיעה הארוכה לגרנובל כבר ניתן היה לראות את השמיים נחתמים באפור. עד שהגענו לאמצע הדרך הווישרים כבר עבדו שעות נוספות. וכל התקוות שהייתה לנו לעצור בדרך לפיקניק על שפת אגם דה בורגט, נשטפו עם הגשם. המשכנו ישר עד לגרנובל והחלטנו לבלות את שארית היום במלון שלנו. לארוחת הערב חיממנו פאיאה שרכשנו בשוק באנסי מוקדם באותו היום אליה צירפנו בקבוק של גן עדן צלול בשם קונדריו, יין עם ניחוח של פרדס אפרסקים השוכן בתוך זר של אביב.
בבוקר הייתה לנו כוונה מלאה לחקור קצת את העיר. גרנובל היא עיר גדולה יחסית והמרכז שלה גדול מאוד להליכה רגלית. מהסיבה הזו חילקתי את הביקור שלנו בעיר לשני חלקים – טיול היסטורי וטיול אורבני. הראשון תוכנן להתרחש ביום הזה וחלק השני למחרת. לא הייתה ברירה אלא לעשות כך משום שהיום הראשון שלנו בגרנובל היה יום שני ויום שני הוא יום מוזר מאוד בצרפת. למרות שלא מדובר ביום חופש או ביום דתי, הרבה מקומות מחליטים לסגור את דלתותיהם סתם כך, כי הם יכולים להרשות לעצמם. לכן, היום שאמור להיות מוקדש לפעולה המקודשת הנקראת שופינג, חייב היה להיות ביום אחר. אבל זה לא מונע מאיתנו לטייל ברחובות ההיסטוריים של העיר ולספר את הסיפורים המרתקים שיש לה לספר.
מה שכן מנע מאיתנו לעשות את כל זה היה הגשם. עם זאת, למרות שהוא מנע מאיתנו מלהגשים את החלק הזה במסע שלנו, זה לא ימנע ממני לספר לכם על כך עכשיו, כאשר אני כבר יושב בביתי החמים. לעיר יש היסטוריה עשירה שמשתרעת על פני אלפיים שנה. כמובן שלא הייתה לי כל כוונה לספר את כל הסיפור הזה לאשתי ובנותיי המסכנות, ולכן בחרתי אירוע אחד משמעותי שאפשר לטייל בתוכו תוך כדי שמספרים את סיפורו:
בשביעי ביולי, 1788, שנה לפני שכל צרפת התהפכה לה, הקריאה לייצוג הוגן של כל חלקי החברה התפוצצה בעיר גרנובל למאבק עירוני. במה שנקרא המיתולוגיה המהפכנית "יום הרעפים", תושבי העיר הצליחו לגרף את נציגי המשטר והצבא על ידי השלכה של רעפי הגגות של בתיהם. שם נשפכה טיפת הדם הראשונה של המהפכה ובאופן מסורתי רואים בנקודה הזו כיריית הפתיחה של המהפכה הצרפתית. זו הפעם הראשונה שהתושבים ראו כיצד הכוח שלהם, כאשר הם מאוחדים, עולה אלפי מונים על כוחם של נציגי השלטון.
ילד אחד שראה את המאורעות האלה מחלונו היה בנה המפורסם של גרנובל מארי-הנרי ביילה, הידוע יותר בשם העט שלו סטנדל, מחבר הרומן "האדום והשחור" ואחד הקולות החשובים בספרות הצרפתית. במסלול ההיסטורי שלנו, הייתה לנו כוונה רבה לבקר גם בביתו.
עוד תחנה שהייתה אמורה להתרחש במסלול הזה, הייתה ביקור אצל מכין כפפות. למה? משום שהעיר גרנובל, לפני שהייתה למקום הולדתה של המהפכה הצרפתית, הייתה ידועה בתוך בירת מתקיני הכפפות של אירופה, אמנות שזכרה נשאר בדמות חנות אחת ויחידה. בגלל הגשם החלטנו לוותר על שלוש שעות של צעדה ברחובות עם סיפורים היסטוריים, אבל על החנות הזאת לא רציתי לוותר, פשוט בגלל שאני כבר זמן רב מחפש כפפות טובות וחוצמזה, גוגל אמר שהיא פתוחה ביום שני. כך, לבשתי מעיל, השארתי את משפחתי בבטחת המלון החמים ויצאתי לרוץ בין השלוליות בחיפוש אחר חנות שגוגל טען שהיא פתוחה. מה שגוגל לא ידע, זה שככל הנראה הבעלים של החנות הציץ מהחלון בבוקר, ראה את מזג האוויר העגום וחשב לעצמו "למה להיות גרידי? מי יבוא לקנות כפפות במזג אוויר כזה?" 

בארץ אנחנו רגילים לגישה לפיה פותחים את החנות מצאת החמה ועד אחרון הלקוחות, ולו רק בשביל הסיכוי הקלוש 
שדווקא עכשיו יבוא הפריץ העשיר שיחליט לכלות את נכסיו במרכולתי. בקטע הזה, בצרפת חכמים יותר מאתנו. כך, רטוב מעט ובידיים ריקות חזרתי לחיק משפחתי בדיוק בזמן שהם היו עסוקים במלאכה המרתקת של זינוק לתוך שלוליות. אתם – מתי לאחרונה קפצתם על שלוליות בפעם הראשונה? אחרי שהחלפנו גרביים והתלבשנו בבגדים חמים, הגיע הזמן לחזור אל הרכב ולהמשיך לתחנה הבאה שלנו להיום – העיירה הקטנה וויזיל.