פטיש המכשפות, מתוך 'אגדות אמיתיות'

כמעט בכל תרבות בעולם קיימים סיפורים שונים ומשונים על נשים מכוערות ומרושעות שרוכבות על מטאטא ועושות כשפים. רוב הסיפורים האלה הם שקרים ובדיונות; אבל האגדה הזאת, תאמינו או לא, היא סיפור אמתי על מכשפות.

בסוף המאה החמש-עשרה רוב אירופה הייתה במלחמה – לא במלחמה אחת אלא בהרבה מלחמות. הכנסייה הקתולית נלחמה בכנסייה הפרוטסטנטית; נסיכים נלחמו במלכים על אדמה, וגילדות מקצועיות נלחמו אלו באלו על רווחים.

נדמה היה שעולם חדש מתחיל. ימי הביניים כמעט חלפו, נעשו תגליות חדשות במדעים, יבשת אמריקה התגלתה, אומנים המציאו שיטות חדשות לייצור,  ואפילו מקצוע חדש הומצא – הרפואה.

עד לאותה תקופה, רוב הרופאים היו אנשים שלמדו מהסבתא שלהם אילו צמחים טובים לאיזו בעיה, ובדרך כלל התרופה לרוב המחלות הייתה כוסית של יין מתובל או בירה, שנתנו אפילו לילדים. דבש היה תרופה חשובה מאוד, אבל הוא היה יקר ולרוב האנשים לא היה כסף להשיג אותו. עד היום אנו קוראים לתרופות כאלה "תרופות סבתא". כמעט לכל כפר היה האישה הזקנה שלו ששמרה על המסורת של הכנת התרופות הטבעיות האלה.

באותה תקופה, מי שהכיר את כל צמחי המרפא השונים שבטבע, הכיר וידע להשתמש גם בצמחים המסוכנים והרעילים שבטבע; כך שאותם אנשים שהכינו תרופות הכינו גם רעלים מסוכנים.

לכל המרקחות האלה, הטובות והרעות, קראו שיקויים. בגלל הסכנה שהידע הזה עלול ליפול לידיים הלא נכונות, מי שידע את השיטות להכנת השיקויים האלה שמר אותן בסוד.

רוב האנשים לא יודעים מהם הסודות ששומרים מהם, ולכן אינם אוהבים זאת. כך החלו האנשים לפחד מאותן נשים ששמרו את המסורות העתיקות. הם התחילו להאשים אותן בכל בעיה שקרתה בכפר: אם היבול לא צמח – המכשפה גרמה לזה! אם הילד היה חולה – המכשפה כישפה אותו! ואם האב אבד במלחמה – המכשפה היא שגנבה לו את המזל.

הפחד והשנאה דחקו את הנשים המרפאות החוצה מהעיירה והן נאלצו לגור מבודדות מהעולם, אי שם ביער או הרחק בשדה. עם זאת, למרות שכולם פחדו מהן, כולם היו זקוקים להן; זאת מכיוון שרופאים היו רק בעיר הגדולה, ומישהו בעיירה תמיד היה זקוק לטיפול. תושבי העיירה המשיכו לפנות אל המכשפות האלו בכל פעם שהיו זקוקים לעזרתן, ולאחר מכן המשיכו לקלל אותן.

בני האדם הם חיות מוזרות מאוד. הם לא מסוגלים להודות שיש משהו שהם לא מבינים; לכן הם ממהרים להאמין לכל סיפור, מטופש ככל שיהיה, שיגרום להם להרגיש שהם מבינים יותר טוב את העולם.

כך התחילו להתפתח סיפורים שונים ומשונים על אותן נשים מרפאות - הסיפורים שאנחנו מכירים אותם היום כסיפורי מכשפות. סיפרו עליהן שהשטן גר איתן בבית; וכשהם לא ראו מישהו שגר איתן בבית, הם החליטו שהחתול שלהן הוא השטן עצמו (עד היום יש שמקשרים חתולים שחורים ומכשפות). הם החליטו שמכשפות חוטפות ילדים ואוכלות אותם, וסיפרו על כך אגדות רבות (כמו האגדה על עמי ותמי), כדי להזהיר את הילדים מפני המכשפה המסוכנת.

לא עבר הרבה זמן והשמועות המוזרות על קיומן של מכשפות הגיעו לאזניו של האפיפיור אינוסנט השמיני - אחד האנשים המרושעים ביותר בהיסטוריה של הוותיקן, שכדי להחזיר את הכסף שבזבז, תמך בסחר בעבדים וברדיפות אחר היהודים. האיש הזה שנא יותר מכל את המין הנשי - עובדה מוזרה בהתחשב בכך שעד מותו היו לו למעלה ממאה ילדים לא חוקיים מנשים שונות.

כשהאפיפיור שמע את האגדות על המכשפות, החליט לשלוח שני נזירים פרנציסקנים בשם יעקוב ספרינגר והיינריך קריימר, שיטיילו באירופה ויגישו לו דו"ח מפורט על התופעה הזו של מכשפות שחותמות עסקאות עם השטן. יעקוב ספרינגר היה פרופסור לתיאולוגיה ודיקן האוניברסיטה של קולון, אדם מכובד לכל הדעות. היינריך קריימר, לעומת זאת, היה אינקוויזיטור מפוקפק שלא הצליח אף פעם למצוא עבודה מכובדת, מכיוון שרוב האנשים פקפקו בתיאוריות שלו לגבי מכשפות. הוא הצליח לשכנע את כולם שהוא המומחה העולמי למכשפות, ולכן האפיפיור חשב שהוא האדם המתאים לתפקיד.

השניים טיילו באירופה במשך שנתיים במעקב אחר השמועות השונות על מכשפות. למרבה ההפתעה, הם לא מצאו ראיות רבות לקיומן של אותן סוגדות שטן שכפרו בכנסייה.

כל אחד יודע שאי אפשר לחזור ממשלחת לאפיפיור בידיים ריקות. במקום להודיע לאפיפיור שהם לא מצאו כלום, ספרינגר וקריימר אספו יחדיו את כל הסיפורים ששמעו על מכשפות ואיגדו אותם באחד המסמכים השקריים והנוראיים שנכתבו אי פעם – "פטיש המכשפות".

הספר היה מחולק לשלושה חלקים: בראשון הוסבר שתופעת המכשפות היא חלק מקנוניה של השטן, שנוצרה במטרה להפיל את שלטון הכנסייה ולהפוך את כל הנוצרים הטובים של העולם לכופרים וחוטאים.

בחלק השני הוסבר, בצירוף דוגמאות רבות, שפחות או יותר כל דבר רע שקרה בכפרים היה תוצאה ישירה מרשעותן של המכשפות. הם הסבירו, לדוגמה, שכל פעם שהגשם לא ירד על היבול וכל פעם שנערה סירבה להתחתן עם מי שההורים שלה רצו בו - הייתה זו עבודתן השטנית של המכשפות. 

בחלק השלישי של הספר הוסבר כיצד לדעתם צריך לטפל בבעיה הזו. הם הציעו לשלוח חוקרים לכל הכפרים בחיפוש אחרי מכשפות, ופירטו מספר מבחנים שיכולים לחשוף מכשפות. לדוגמה, הם הציעו להטביע את המכשפה בנהר; אם לא מתה מטביעה –הריהי מכשפה וצריך לשרוף אותה. בנוסף, הסבירו שהדרך הטובה ביותר להוציא את האמת מהנשים השקרניות האלה היא לכלוא אותן בלי אוכל ובלי מים עד שיודו במעשיהן השטניים; ואם עדיין סירבו להתוודות, אז יש להכותן עד שיודו.

כשהספר הגיע לידי האפיפיור הוא נבהל מאוד מהתופעה, וציווה להדפיס מיד עותק של הספר לכל ראש כנסייה בממלכה, יחד עם דרישה מלכותית לנקות את הארץ מהמכשפות.

לא עבר זמן רב עד שהחל באירופה מה שלימים ייקרא "טירוף המכשפות הגדול". חוקרים נשלחו לכל קצוות אירופה לטפל בבעיה, והם רדפו אחר כל שמועה שהגיעה לאזניהם.

התוצאה האיומה הייתה שבמשך שמונים השנים הבאות, למעלה מארבעים אלף נשים וגברים הועלו על המוקד בשם הכנסייה. היו כפרים בגרמניה שבהם נשארה בכל הכפר רק אישה אחת. מספיק היה שאנשים שכעסו על שכניהם רק הלשינו עליהם שהם עוסקים בכישוף, כדי שחוקרי הכנסייה כבר "יטפלו בהם".

עד סוף הטירוף לא נשארה מכשפה אחת באירופה. עם היעלמותן של "המכשפות", שנים של ידע שהועבר במסורת לגבי תרופות טבעיות נעלמו גם הן.

היום כמעט ולא ניתן למצוא נשים שמכירות את סגולות המרפא החבויות בצמחים שביער. אבל אם אתם מטיילים במקרה ביערות הצפוניים של רוסיה או בכפרים ההרריים של גרמניה ופתאום פוגשים באישה מוזרה שחיה לבדה בבקתה מבודדת - אולי יהיה זה חכם מצדכם התגבר על הפחד ולשאול אותה אם יש לה משהו ללמד אתכם. מי יודע, אולי היא תוכל ללמד אתכם את סודות המכשפות...

אהבתם? רוצים לקרוא אגדות אמיתיות נוספות? לחצו כאן