שירת זעמי המתוק #20

אני מחפש עבודה.

כלומר,

אין לי עבודה.

ואני חייב לעבוד

כי היום כולם חייבים לעבוד.

כי היום יש גרדום

שמתנדנד מעל האנשים הלא נכונים.

והם אומרים לי

שכל עבודה מכבדת את בעליה

אבל אני רק בעלה של אשתי

ואין לי עניין בביגמיה

וחוצמזה,

לא כל עבודה מכבדת את בועליה

כי לא כל מעסיק מכבד את פועליו.

אבל מה זה משנה?

אני עכשיו מובטל

שזה אומר מבוטל 

לפחות בעיני הממשל

יוצא מהכלל

ומי בכלל רוצה להיות בכלל?

והם אומרים לי

שמי שגר מתחת תקרת זכוכית,

לא צריך לזרוק אבנים.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

הגיבורים החדשים, פרק שלישי – חייזרים, חלק ג'

לתחילת הספר
לחלק הקודם

לאורך הדיונים שלנו על חייזרים, החל מג'יורדאנו ברונו ועד דארווין ראינו קשר היסטורי מעניין בין חייזרים ודת. במובן מסוים החייזרים הם התשובה החילונית לרעיון הדתי של 'שוכני רקיע'. קשר זה מתחדד כאשר אנו רואים את היחס בין נביא החילוניות פרדריך ניטשה והחייזר המפורסם ביותר בעולם – קאל אל, הלא הוא סופרמן.

ניטשה, אחרון ההוגים הגדולים של המאה ה19, קיבל מקום של כבוד, כאחרון הפילוסופים הרומנטיים וראשון הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים. הוא מייצג גישה שרואה באדם כאדון לממלכתו, יצור שאינו כפוף לכל שליטה עליונה של אלים, אלא רק לרצונותיו שלו ובראש ובראשונה רצונו של האדם לעוצמה. הוא ראה בדת סיפור תרבותי במקרה הטוב ושקר ממוסד במקרה הרע. ובמוסר הדתי ניסיון תיאוקרטי לשימור יחסים חברתיים בין אדונים חברתיים. הוא מבדיל בין מוסר של טוב ורע, מוסר של עשה ולא תעשה, שמייצג עבורו מוסר של משרתים, ומוסר של אדונים אשר רואה את הצד החיובי של המטבע המוסרי לא בהתנהגות טובה לפי הכללים המוכתבים מלמעלה, אלא בהגשמה עצמית – במימוש הפוטנציאל האנושי הטמון בכל אדם שמצליח להתגבר על אנושיותו.

כמודל לדמות הנעלה הזו המתעלה מעבר לטוב ולרוע ניטשה מתאר את העל-אדם, הÜbermensch. אליבא דניטשה, זמן רב מדי נדרש האדם להיות כפוף לאדוניו, יהיו אלה מלכים או אלים, להתכחש ליצריו, להיבטים החייתיים שבוערים בתוכו, ולעצמו ועתה הגיעה השעה שהאדם יגשים את הפוטנציאל החבוי בו ויהיה חפשי לרדוף את האידיאל האותנטי שלו.

בעשורים הראשונים של המאה העשרים, הרעיון הזה כבש את אירופה מהר יותר מנפוליון, בכל מקום צצו כיתות דיון אשר עסקו ברעיונותיו החדשים של הנביא הזה של הפוסטמודרניות. אבל בשום מקום לא הייתה השפעה מכרעת יותר מאשר בגרמניה ובארצות הברית.

בגרמניה, רעיון הÜbermensch, לכד את עיניהם של קבוצה רדיקאלית בשם המפלגה הנאציונאל-סוציאליזם. מהרגע שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה הם פעלו להגשמה ביולוגית של האידיאל הניטשיאני הזה. דרך הסילוף הנאצי, האוברמנטש הוא הפוטנציאל הגלום בעם הגרמני, אם יוכל זה לנקות את עצמו בגורמים מטמאים זרים ולרומם את עצמו לדרגה עליונה. כדי להגשים את האידיאל הזה הנאצים פעלו בשתי דרכים, האחת היא השבחת הגזע דרך סירוס אנשים בעלי פיגור שכלי, והשמדה סיסטמתית של היהודים, הצוענים ושאר העמים הזרים החיים בתוכם. הדרך השנייה, והפחות מדוברת הייתה השבחת הגזע על ידי בניית מחנות השבחה גרמניים; חוות שבהן זיווגו בין נשים יפות וחכמות לספורטאים ואינטלקטואלים במטרה ליצר Übermensch אמיתי. הזמרת פרידה לינגסטד, הידועה יותר בתוך הג'ינג'ית מלהקת אבבא, נולדה במתחם כזה.

לצורך הפרוטוקול חשוב להעיר שפרדריך ניטשה עצמו שנא אנטישמיות, או כל ייצוג של שיפוטיות שאינו מושתת על האדם כיצור פרטי ואוטונומי. הוא אפילו סיים את הקשר עם חברו הטוב המלחין ריכארד וואגנר לאחר שהלה פרסם מאמר אנטישמי.

במקביל לעיוות הגרמני היודע לשמצה, בארצות הברית נחלו רעיונותיו של ניטשה הצלחה אדירה. התרוממותו של האדם בכוחות עצמו אל מעבר לערכים ולתנאים של מוסר של משרתים התאים כמו כפפה לרעיון הקפיטליסטי של החלום האמריקאי, לפיו האדם יכול, בעזרת נחישות, התמדה ועבודה קשה, לרומם את עצמו לחיים של עושר ואושר. בתרגומים הראשונים לאנגלית של ספריו של ניטשה, רעיון הÜbermensch, תורגם מילולית – Superman. ובשנות השלושים רעיון זה החלק לקרום עור וגידים בדמות העל-אדם כגיבור תרבות.

הדוגמה הראשונה לעל-אדם מסוג זה, הופיעה בספר המדע-בדיוני של פיליפ וויילי "גלדיאטור" – בספר זה מדען מייצג נסיוב הנותן כוחות על לנוטל אותו. כשאשתו יולדת את בנם הוא מזריק לו את החומר בלו ידיעתה וזה הופך במהרה להיות אדם חזק ומהיר. מתואר שהוא יכול לקפוץ מעל בניינים גדולים ושהוא חסין כדורים. בסיפור הגלדיאטור הופך להיות מגן אמריקאי ומציל אל ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. הסיפור הזה הוא לא רק המקדים הישיר של סופרמן – הוא גם הדוגמה הראשונה של תת הסוגה של המדע בדיוני הקרויה "סופר גיבורים". אמנם, היו גיבורים בעלי כוחות על עוד מימי יוון העתיקה, כמו הרקולס, אך אלה לא היו בני אדם אלא כוחם נבע מקשריהם עם האלים. המודל החדש של הסופר גיבורים מביא גיבורים שבעזרת כלים מודרניים כמו המדע (גלדיאטור, קפטן אמריקה, ספיידרמן), הטכנולוגיה (בטמן), או אפילו האבולוציה (X-מן) מתרוממים לדרגה חדשה ביכולות האנושיות.

סופרמן, על כל אנושיותו ועל-אנושיותו, הוא יצור חריג במארג הסופר-גיבורים האלה. הוא אינו אדם כלל וכלל – הוא חייזר. על פי הסיפור שלו הוא הגיע מכוכב אוטופי שקרס אל תוך עצמו בין אם מסיבות גיאולוגיות ואסטרו-פיזיקאליות, או מסיבות "אנושיות" כמו שחיטות ותאוות בצע (הסיבה הרס כוכב קריפטון משתנה מגרסה לגרסה, בהתאם למערכת האמונות של הזמן שבו ייצרו את הייצוג החדש לסיפור.

מצד אחד, סופרמן הוא מעין המשך של אותו המבט המכוון מעלה ומצפה לישועה – הוא המושיע הטוב של העולם החילוני. אבל מצד שני, סופרמן מייצג שינוי עמוק יותר בחברה האמריקאית. כדי להבין את הנקודה הזו עלינו להסתכל על העקרונות המנחים את סופרמן.

נאמר לנו שהמוטו של סופרמן הינו "אמת, צדק והדרך האמריקאית". ראשית אנו יכולים לשאול האם לא מספיק שסופר-מן יפעל מתוך עקרונות של אמת וצדק? מדוע אנו חייבים גם את 'הדרך האמריקאית'? אבל מה היא בדיוק אותה 'דרך אמריקאית'. על פי האתוס האמריקאי עצמו 'הדרך האמריקאית' היא דרך היוזמה והשגשוג, אבל בנרטיב של סופרמן דרך זו מיוצגת דווקא על ידי לקס לותר – אויבו האנושי, אנושי מדי, של סופרמן.

בשביל להבין מה היא בדיוק הדרך האמריקאית עלינו לראות מה חוזר על עצמו בכל גרסה של סופרמן. כלומר, מה הוא תנאי הכרחי בסיפורו של סופרמן, לצד כוחו ובגדיו? התשובה לכך הינה מטרידה ומפתיעה – בכל סיפור של סופרמן כוחו של העל-אדם מוצב אל מול ונגד כוח שווה בדמות מרושעת. בין אם כוחו של האיש הרע שווה לסופרמן בזכות יכולות פיננסיות, כמו בדוגמא של לקס לותר, או שמדובר ביצור רשע בעל כוחות שמהווה איום מהותי על סופרמן. סופרמן לא יכול, כמו ספיידרמן ובטמן, להסתפק באויבים אנושים – להציל נשים משודדים וערים משלטונות של מאפיונרים, הוא חייב אויב חזק שיצדיק את כוחותיו.

אם נקשור בין התנאי הזה והמושג ה'דרך האמריקאית' נוכל לראות שגם ארצות הברית עצמה חוותה שינוי במהלך שנות השלושים. עד אותן שנים ארצות הברית הייתה אומה בדלנית שהתנגדה מאוד להתערבות במאבקים של אומות אחרות. היא נגררה בעל כורחה לתוך מלחמת העולם הראשונה וקולות רבים בחברה האמריקאית התנגדו בתוקף ללקיחת חלק במאבק של אימפריאליסטים מלוכניים כמו בריטניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית. אבל מאז סופרמן אנו מוצאים ארצות-הברית אחרת. אומה שבכל דור מוצאת לעצמה ארכי-אויב בדמות זו או אחרת אשר זו חובתה המוסרית להילחם בו בשם הצדק. גרמניה, יפן, קוריאה, קובה, רוסיה, וייטנאם, איראן, עירק, אפגניסטן - כולן היו, בשלב זה או אחר האויב הרשע שאמריקה צריכה להציל את העולם מפניו. אינני מתכוון לדון כאן בצדקתה של מלחמה זו או אחרת, אלא להצביע על התבנית החוזרת על עצמה במדיניות החוץ האמריקאית.

סופרמן, כמובן, אינו אשם בגישה מדינית זו, אבל הוא מכיל בתוכו את אותם עקרונות המובילים אותה. לא בכדי לכל דור בחברה האמריקאית הייתה, לצד האויב הזר, גם גרסה משלו לגיבור הזה – שבאופן כה אמריקאי, הוא לא נולד בארצות הברית, אבל הוא היגר לשם ואימץ את ערכיהם.

לפני שנסיים עם פרק החייזרים, אני רוצה להתייחס בהערה אל הנקודה האחרונה בשיח החייזרים בתקופתנו – תיאוריית החייזר הקדמון. לפי גישה זו, כל ההתפתחויות של האדם, שהפכו אותו מצייד ומלקט ליצור חברתי, הינם תוצאה של התערבותם של חייזרים. אינני מוצא את התיאוריה הזו ראיה לתגובה מושכלת אבל, אחרי כל דיוננו אנו רואים כאן כמה מהבעיות שהעלנו בפרק זה; ראשית, בעידן שבו 'אין אלוהים' זה היה רק עניין של זמן עד שנייחס לחייזרים את התכונה האלוהית הבסיסית ביותר – הבריאה. שנית יש כאן גם מידה של אותם ערכים אימפריאליסטים מערביים שרואה בתרבויות זרות כמו האינקה תרבויות נחותות שלא היו יכולות ליצור את אותם מונומנטים אדירים או להגיע למתמטיקה המורכבת של האסטרונומיה שלהם מבלי התערבות חיצונית (או חוצנית). 
לפרק הבא

מון בלאן, חלק שני, פרק 6. קנון

לחלק הראשון

לפרק הקודם 

6. קנון

מאז ימי ראשיתה של האוניברסיטה המודרנית, אי שם בבולוניה של המאה ה13, היה ברור לכל שעל האוניברסיטה להיות, לא מגדל שן מרוחק, אלא מגדלור גבוהה, שתפקידו להאיר את הדרך לכל הבאים. כמו כל ערך אחר, גם ערך זה ננטש במהלך המאה השחורה, רק כדי לקום לתחייה, מאה שנים אחרי-כן, כאשר התרבות הנאו-אורבנית של המאה ה22 החלה להתגבש. מסיבות אלה האדריכל רוברט ברודהד שתכנן את העיר, מיקם את האוניברסיטה, על חמשת מבניה, בקומה העליונה של העיר. הפיצוץ שהתרחש באולם הגדול, פער קרע בדופן המערבי של המבנה בן חמשת הקומות. תודות לביצורים המאסיביים שעטפו את החלק החיצון של העיר, הפיצוץ לא פער פתח אל העולם החיצון והאיזון העדין של תמהיל האוויר הצלול של העיר לא זוהם. היה מוקדם מדי לדעת את גודל הנזק ואת המחיר הכבד בחיי אדם שהפיצוץ יצר, אבל הרעש האדיר של הפיצוץ נשמע בכל רחבי קומות האוניברסיטה, מחריש ומרעיד ונורא. כל מי ששמע נרעד והחל מפשפש במרחב הווירטואלי בעקבות צילומים של האירוע, או הודעות בקשה לעזרה. עכשיו רק עכשיו נחשב.

מאז ראשית מחשבת החינוך הונח שהכיוון אליו שואפים הילדים, או ליתר דיוק, הכיוון אליו שואפים ההורים שילדיהם ישאפו אליו, הוא למעלה. ומשום שהשאיפה החינוכית של העיר היא שהילדים ישאפו אל האוניברסיטה, מתחת לאוניברסיטה מוקמו מרכזי הלמידה והחינוך. עשר קומות צפופות של מבנה דמוי חישוק הרכיבו את מתחם החינוך הקדם אוניברסיטאי. בכל שנה התלמידים שעברו בהצלחה את לימודיהם זכו לעלות אל הקומה שמעליהם. הפיצוץ התרחש מעל כיתות הטיפוח הקוגניטיבי ומוטט את התקרה של כיתת החשיבה הביקורתית של הבוגרים, אשר קרסה כולה אל תוך כיתת החשיבה היצירתית. בין ההריסות של הכיתות חלפו ברקים של תנועת חשמל חופשית ואבק החל שוקע ומכסה את הכול. למרבה המזל, בגלל שעת הצהריים המוקדמת, הילדים בילו בחצרות מרכז הלימוד והכיתות היו ריקות. כשהרעם האדיר נשמע מאיים מעליהם הכול נשכבו על הקרקע חוסים על ראשיהם, בדיוק כמו שלמדו ותרגלו במהלך התרגול החודשי לפני שבועיים. מתוך עשר הקומות של מרכז הלמידה רק העליונות ניזוקו. כל הילדים קוראים לאביהם באותה השפה.

אין זה סוד שילדים צריכים את תמיכת הוריהם. מסיבה זו, מגדלי המשרדים, כארבע-עשרה במספרם מוקמו ישירות מתחת לטבעת שהרכיבה את מתחם הלימוד. בתוך כל אחד מארבע-עשרה המגדלים האלה, שהכיל כל אחד כארבע-עשרה קומות, אלפי הורים מודאגים ומתמחים צעירים חשו ברעד שחלף בבניין. לפני שזוהה מקור הרעש ופשרו הם מיהרו להתחבר אל המקיף, ולחפש משדרים שלא ניזוקו, על מנת להבין את שאירע. בכל ארבע-עשרה הקומות של כל אחד מארבע-עשרה המגדלים, הניהול הביורוקרטי והאדמיניסטרטיבי של העיר פסק. כשילדי נמצאים קרוב למקור הרעש העבודה יכולה לחכות לנצח.

מתחת למגדלי המשרדים, במרכז העיר, הוצב המרכז הרפואי. צורתו הייתה מעגלית, בדומה למבנה החישוקי של מתחם הלימודים אבל הוא היה מורכב מאזור מרכזי של מעליות החירום של העיר אשר ממנו יוצאים לחדי מיון וטיפול ראשוני שמאחוריהם ניצבו האזורים המתמחים השונים, בין אם בקיבוע שברים ופגיעות חיצוניות, או שיחזור איברים ורקמות פנימיים, ובחישוק החיצוני ביותר שלו חדרי האשפוז. מעליות החירום נדחסו ברופאים ובמחלצים ונורו מעלה למקור הרעש. לכל העובדים נשלח איתות להתייצב. לא. אי אפשר להתרגל ללחץ הזה.

 

בשעה כזו בקומת חדרי המגורים התעוררו בבהלה העובדים של משמרות הלילה. יחידות החילוץ והחירום אשר התרגלו לחיים של בטלה נקראו עכשיו לממש את תפקידם החברתי והם עשו זאת ללא זכר לשגרה המנומנמת של חייהם. החולים והעייפים שלא הלכו באותו היום לעבודה וללימודים כבר ראו את מה שניתן היה לראות במסכיהם בבית. זה אירוע נדיר שבכל חמשת קומות המגורים כל המסכים הדלוקים מציגים את אותה התמונה, אבל כמשהו קורה באמת, כולם רוצים ליטול בו חלק, גם אם חלקם מסתכם בצפייה מרחוק במתרחש ושליחת הערות מיותרות לכל עבר במרחב הווירטואלי. הנאום, הפיצוץ והקרחון הנוסק מטה לקומת הילדים בהקו במסכים שוב ושוב, עד שהחלו להופיע קטעים חדשים; התפוצצות המתאבד, מותם של מקדג וגילברט, התאדות המקהלה ולבסוף עדותו של הזמר פולק ששרד את הפיצוץ בנס ההערה שזכתה להיות הפופולרית ביותר בשעה הראשונה הייתה "למה דווקא הוא?!" למרות שהיא נכתבה על ידי הפקיד הזוטר שולצמן, כשישים ושישה אחרוזים מהצופים הודו שהם מזדהים אתה, מה שהביא להעלאה בדרגתו הבירוקרטית של שולצמן ולכתיבת סדרה חדשה של שירים איומים מאת פולק.

רעש של המולת חיים כאוטית מילא את כל עשרים הקומות של מרכז הבקרה. בין התאים היו אלה שהרכיבו מתוך המשדרים השונים נרטיבים מקבילים של האירוע, בהנחה שאם רק יראו טוב יותר את הפיצוץ ואת החורבן שבא אחריו, יוכלו להבין זאת טוב יותר. הנרטיב המשוכלל נשלח במהרה, על-ידי קבוצה אחרת במרכז הבקרה למסכים השונים בעיר. במבנה אחר עקבו אחרי המיקומים השונים של האנשים שהיו בסביבת האירוע, והחלו להיבנות רשימה ראשונית של הנוכחים ושל החסרים, הרשימות נשלחו במהרה לאנשי ההצלה והחילוץ, למרכז הרפואי, ולשומרי הצדק העירוני. בצד אחר של מרכז הבקרה החלו מעבדים את נתוני התמונה ולאחר מכן לנוע אחורה בזמן – לעקוב אחרי התנועה של הפצצה וכך לגלות את האחראים. למרות מלאכת החקירה היסודית, לכולם היה ברור מי האשמים, רק זהותם הייתה חסרה.

בשתי קומות המסחר, אשר בימים כתיקונם אין שום דבר שיעצור את פעילותם המתמשכת, חלה הפוגה בתנועת הסחורות למען מעקב אחר האירוע. הפוגה קצרה זו קדמה לעלייה משמעותית בצריכה המיידית. שכן, היו עדיין אלה שהאמינו בתמיכה פטריוטית על-ידי צרכנות. כאילו אם יקנו כפול משתכננו, תרמו בזאת את תרומתם המוסרית לעיר. הדאגה היא נחלת הכלל.

במתחם הבילוי, מתחת לקומות המסחר, הרוקדים רקדו והשותים שתו, פה ושם החלו ידיעות להבהב אצל כל אחד. במהרה השמועה פשטה. אחר כך הרוקדים רקדו יותר והשותים שתו יותר.

רעש המסורים ושאר המכונות של ארבעת קומות הסדנא תחילה החריש כל ידיעה על העולם החיצון, אך במהרה העבודה בשתי קומות הסדנאות נעצרה והאמנים השונים החלו חושבים כיצד להתבטא. איך אומרים 'פיגוע' בשידה?  או אומרים 'קורבן חירות' בשולחן משרדי? האמנים האלה, כמובן, לא הפעילו את המכונות בעצמם, לפחות אל באופן ישיר, הם עסקו בחלק התכנוני והעיצובי של המוצר, בזמן שמכונות המלאכה פעלו בקצב. הם היו יכולים לעשות את אותה מלאכה מהמרחב השלו של חדריהם, אך מתישהו במאה שעברה מישהו החליט שהאמן צריך להיות קרוב לחומר ולכן משרדיהם מוקמו במרכז קומת המלאכה.

בחוות של המרכז האאוגני החלו להגיע רשימות הנפגעים וגידול האיברים החל לפעול במהירות. שתי קומות של מסדרונות החווה הוארו. תאי מסד שנשמרו בהקפאה הופשרו והוזנו בקודים הגנטיים השונים של הפצועים והגידול החל. רוב התהליך, אם לא כולו, היה מכאני לחלוטין ולא היו הרבה אנשים בחוות, רק כמה אנשי בקרה ופיקוח שהיו רובם ככולם עסוקים בצפייה באירועים מעליהם. תודה לקדמה.

גם התהליך של גידול המזון היה ממוחשב לחלוטין וגם כאן, מלבד נוכחותה המצומצמת של הבקרה האנושית לא ניתן היה לדעת שמשהו התרחש. שדות האנטרקוט והפילה המשיכו לצמוח לאט ורעש החשמל המכווץ ומרפה אותם לוחש סביבם. פסי הייצור החותכים את הבשר לנתחים ואורזים אותו למשלוח המשיכו לפעול בהתאם להזמנות שנשלחו אליהם, ונתחי הבשר הקרים המשיכו להישלח ליעדיהם. כמה מידע שלא יהיו בו, המחשב לעולם לא יודע.

למרות שהאנשים במרכז הזואולוגי לא הרגישו דבר והידיעה שלהם על האירועים הייתה תלויה לחלוטין בקישורם למקיף, בהלה התרוצצה בין כל בעלי החיים במתחם. להקות הציפורים עפו מעלה וחיפשו מפלט בין הקירות הגבוהים של המרכז נתקלות שוב ושוב בתקרה התכולה המלאכותית שהושמה מעליהן. כל הג'ונגל הסבוך של המרחב האקולוגי הסגור הזה רעד בקריאותיהם השונות של בעלי החיים. ארבע קומות ובהן ארבע מאות זנים של חרקים, ציפורים, יונקים, זוחלים ודגים, ובכל זאת תודעה אחת.

מערכות פיזור וטיהור האוויר רעדו כאשר הוזנה הפקודה להאיץ בתהליך. קולטי הפחמן החד-חמצני זיהו את הפיצוץ בתוך זמן קצר והחלה שאיבה זריזה של האוויר המזוהם מהאולם העליון. אוויר חדש, טהור ועשיר בחמצן, עם נגיעה עדינה ביותר של ליתיום נשלח לכל העיר. רצפתה של קומת טיהור האוויר ופיזורו הייתה תקרתו של אולם האוקסידציה שבו תמהיל מדוד ומחושב של צמחים מסוגים שונים קיבל אליו את תערובת העשן עתיר הפחמן של הפיצוץ. כעבור זמן מה שבו שקע העשן והזין את הצמחים, תאורתם החמה של פנסי החממה דלקה והצמחים החלו לייצר חמצן, שנשלח מעלה, דרך חגבים צרים בתקרת המתחם, היישר בחזרה למערכות פיזור וטיהור האוויר.

קריאה נשלחה לכל העובדים של מערכות ניהול הפסולת, כל האנשים משלושת המשמרות נקראו מטה לשלושת קומות המחזור, על מנת להיות מוכנים הן לקבלה ומיון של נזקי הפיצוץ והן לשליחה של חומרי הגלם המעובדים בחזרה לבניית האולם והכיתה ההרוסים. הכול נחוץ, הכול.

התחבורה הניצבת בקומת הקרקע של העיר לא עצרה ולו לרגע קט. אי אפשר לעצור את התנועה הנצחית של הרציפים הרבים. אף על פי - ואולי דווקא כי - החיים ממשיכים.

מתחת לאדמה, במרכז שאיבת והתפלת מי האוקיאנוס, לא נשמע דבר. מכונות השאיבה והטיהור פעלו באין מפריע. 

לפרק הבא

שירת זעמי המתוק #19

תסמיניו
של הלם קרב
בקרב השבים מהחזית,
זהים
לתסמינים המוצגים אצל קרבן אונס.

המלחמה היא אנס
המשחר לטרף.

היא עוקבת אחר בנינו בלילה,
כשהם צועדים בחשיכה.
היא לוקחת אותם,
זורקת אותם לרצפה,
עושה מה שהיא עושה
ומשאירה אותם שם
למצוא את הדרך הביתה
לבד.

בחזרה לשירת זעמי המתוק