יום ראשון, 29 ביולי 2018

אל תתעסקו עם אולגה מקייב, מתוך "אגדות אמתיות, כרך ב'"

סיפורנו זה לוקח אותנו אל הארצות הקרות והאכזריות של מזרח אירופה. ארצות בהן כדי לשרוד היה עליך להיות קשוח וקשה כמו האדמה הקפואה בחודשי החורף וחסר רחמים כמו הרוח הצפונית. למרבה המזל היום אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות עדינים ומנומסים, וצורת החיים ההיא נדחקה למחוזותיה של ממלכת הסיפורים. כמו הסיפור הזה.
בתחילת המאה העשירית לסה"נ, האימפריה הביזנטית שלטה ביד רמה על כל האזור של מזרח אירופה. מלבדה היו מספר שבטים שאיש לא חשב באותה תקופה להתייחס אליהם ברצינות. אחד השבטים האלה היה שבטו של המלך איגור והמלכה אולגה, בעיר קייב שבאוקראינה. אבל, אחרי שהמלך איגור הצליח לאגד את השבטים הסובבים כדי להדוף את צבאות האימפריה הביזנטית, לא ניתן היה עוד להתעלם מהם.
שלטונם והונם של המלך והמלכה התבססו על גביית מיסים מהשבטים הסובבים אותם, בתמורה לשמירה על שלום בגבולותיהם. זה היה מנהג קדום שאבות אבותיה הויקינגים של המלכה אולגה הביאו לארצות הצפון.
אבל, אחרי המלחמה המוצלחת כנגד הביזנטיים, אחד השבטים הגדולים ששכן ביערות צפון אוקראינה – שבט דרבליאני – סירב להמשיך לשלם את המיסים בטענה שהם נתנו את שלהם במאמץ המלחמתי ואינם צריכים יותר לשלם מיסים. הדבר היה פגיעה ברורה בסמכותו של המלך איגור והוא החליט ללכת בעצמו לאיסקורוסטן, עירם של הדרבליאנים.
הדרבליאנים הופתעו מאוד למצוא את המלך של קייב בארצם, במיוחד משום שלא הביא איתו צבא גדול שיגבה את דרישותיו. לפני שהלה הסיק להבין את הטעות האיומה שעשה, הם לכדו אותו, כופפו שני עצי ליבנה גדולים וקשרו כל אחת מרגליו של המלך המסכן לעץ אחר. לאחר מכן הם שיחררו את העצים המכופפים ואלא הזדקפו חזרה במהרה, קורעים בדרכם את המלך לשניים.
סבטיסלב, בנם של המלך איגור המנוח והמלכה אולגה היה רק בן שלוש כשאביו נרצח ולכן לא יכול היה לרשת את מקום אביו. לכן המלכה אולגה לקחה את השלטון, לפחות עד שבנה יהיה גדול מספיק. כמובן שהרצח האכזרי של בעלה זעזע אותה, אך היא הזדעזעה עוד יותר ממה שקרה אחר כך.
ספינה ובה משלחת של עשרה דרבליאנים שטה דרומה על נהר הדנייפר עם הצעה מלכותית למלכה אולגה. הם הציעו בענייניות מטרידה שמכיוון שבעלה מצא את מותו המצער, היא יכולה להתחתן עם מנהיג הדרבליאנים מָאל. בדרך זו, הם חשבו, ניתן יהיה לאחד את הממלכות והדרבליאנים ישלטו בעיר קייב בלי הרבה בעיות מיותרות.
אולדה הנהנה בראשה ואמרה שהיא תאלץ לחשוב על כך. היא דרשה שהם ישארו על ספינתם למשך הלילה ובבוקר תהיה לה תשובה להצעת הנישואין המוזרה הזו. המשלחת הסכימה וכולם הלכו לישון על הספינה אחרי מסעם הארוך.
כשהגיע הבוקר המשלחת הדרבלינאית שמחה לגלות שהמלכה עומדת מחוץ לספינה וחיוך על פניה. היא הזמינה אותם לרדת מספינת אל העיר, אך ברגע שאלה צעדו מספר צעדים על הרציף המוביל מהספינה אל העיר זה קרס תחתם והם כולם נפלו לתעלה עמוקה, שאולגה ציוותה על אנשיה לחפור בשקט בשקט במהלך הלילה. לפני שהמשלחת הבינה מה מתרחש סביבם החלו ליפול עליהם הרים של אדמה והם כולם נקברו חיים.
בנתיים המלך מאל המתין בעירו לתשובתה של אולגה. הוא לא ידע מה עלה בגורלה של המשלחת אך לא מיהר לקפוץ למסקנות. ואכן, כעבור זמן מה הגיע שליח רכוב מהעיר קייב ובפיו בשורה: המלכה אולגה הסכימה להינשא לך, אך היא מסרבת להגיע לעירך בליווי כה זעום כמו אנשי המשלחת. לכן, אולגה דורשת שתשלח אליה את עשרים הלוחמים הטובים ביותר שלך על מנת שאלה יהיו מלווים ראויים למלכה במעמדה.
מאל שמח מאוד על ההצעה, אבל מכיוון שהמשלחת שלו עוד לא חזרה, הוא גם חשד שאולי מדובר במלכודת. לכן ציווה לשלוח את עשרים האנשים הטובים ביותר שלו בליווי של חמשת אלפים חיילים למקרה של מארב.
כך הגיעה משלחת שנייה מהמלך מאל אל המלכה אולגה. בזמן שאלפי החיילים הדרבליאנים חיכו מחוץ לעיר, עשרים החיילים הטובים ביותר צעדו אל אולם המלכות של המלכה אולגה, אבל המלכה סירבה בכל תוקף לראות אותם.
הסיבה הייתה פשוטה – המלכה אולגה טענה שהם פשוט מסריחים מדי מהמסע הארוך בכדי לפגוש את הוד מעלתה והיא מסרבת לראות אותם אלא אם כן הם ייכנסו מיד למחצאות המלכותיים. עכשיו הכל היה ברור לדרבלינאים, הם לא ידעו שהמלכה אולגה היא כל כך מעודנת ומיד כולם הסכימו להיכנס למרחצאות ולרחוץ את עצמם.
אחרי שאחרון החיילים נכנס המלכה ציוותה לנעול את דלת המרחצאות מבחוץ ובלי לבזבז הרבה זמן, השליחה מספר לפידים על המבנה כך שהוא וכל מי שהיה בתוכו נשרפו לאפר.
לאחר מכן שלחה אל הצבא הגדול שחיכה בחוץ הודעה שהיא מצטערת אבל היא חייבת לסיים משתה גדול לזכר בעלה לפני שהיא תוכל להתחתן בשנית, אבל היא תשמח שהם יצטרפו למשתה. עם ההזמנה הזו הגיעו למחנה החיילים חביות גדולות של וודקה אוקראינית משובחת. החיילים בחוץ, שלא ידעו שכל מפקדם נשרפו לפני מספר דקות, שמחו מאוד על ההזדמנות  לבלות לילה בשתייה מופרזת ובמהרה החלו להרים כוסית למאל מלכם, ועוד אחת לכלתו אולגה, ועוד כוסית למלך איגור המנוח, ועוד כוסית לוולדיסלב, ועוד כוסית למפקדים, וכך המשיכו עד שלא נשארו שמות בראשיהם ושתייה בחביותיהם והחיילים נרדמו כולם בשנת שיכורים עמוקה. לזה חיכו חייליה של אולגה. הם פרצו באישון לילה למחנה הדרבליאנים וחיסלו את כל הלוחמים הישנים.
בנתיים המלך מאל חיכה בעירו איסקורסטן לבואה המלכותי של כלתו האלמנה. הוא לא ידע שהמשלחת הראשונה ששלח נקברה, המשלחת השנייה נשרפה ושכל חייליו נשחטו. הוא חיכה, וחיכה וחיכה ולבסוף אחד השומרים שלו סיפר לו שאכן ניתן לראות באופק את המלכה אולגה מגיעה רכובה על סוסה ומאחוריה צבא גדול. צבא קייב. אז מאל הבין את הטעות האיומה שעשה כששלח את חייליו הטובים ביותר למותם, ואת הטעות האיומה שעשה כששלח את המשלחת הראשונה, ואת הטעות האיומה שעשה כשהרג את המלך איגור ואת הטעות הגדולה ביותר שעשה – כשהעז להתעסק עם המלכה אולגה.
מוכנע, הלך אל המלכה אולגה אשר חנתה עם צברה מחוץ לעירו, על מנת לדון בתנאי הכניעה של עמו, מלווה בדליים של דבש וכרכרות מלאות בפרוות – שני המוצרים היקרים ביותר שהיו ברשות הדרבלינאים. למרבה ההפתעה המלכה אולגה אמרה שהיא מוכנה לחוס על חייו ועל עירו. וכדי להוכיח את טוב ליבה היא מוכנה אפילו לוות על המיסים של העיר איסקורסטן בתנאי שכל אחד מהבתים בעיר ישלם לה את הסכום הסמלי של שלוש יונים ושלושה דרורים. המלך מאל הודה לה מאוד וציווה שכך יעשה.
לא עבר זמן רב והיונים והדרורים הגיעו לידי אולגה. היא נתנה לכל אחד מחייליה ציפור אחת, וכשהגיע הלילה הורתה עליהם לקשור חוט פשתן לרגלי הציפורים ולקצהו השני לקשור גופרית בוערת ולשחרר.
כששיחררו את הציפורים, כל היונים שבו במהרה לבתיהם וכל הדרורים שבו לקניהם, מביאים איתם גשם בוער של גופרית. במהרה העיר כולה עלתה באש ועד הבוקר לא נותר בה בית אחד עומד.
במהרה השמועה על נקמתה האכזרית של המלכה אולגה התזרה בכל רחבי הארץ ובזה אחרי זה הגיעו מלכים וראשי שבטים בבקשה לשלם מיסים לארמון המלוכה בקייב. כך הפכה אולגה למלכה הראשונה של האימפריה הרוסית שהשתרעה על אדמות רוסיה, אוקראינה ובלרוסיה.
לא עבר זמן רב ואפילו מהאימפריה הביזנטית הזמינו אותה לבקר בבירה קונסטנטינופול על מנת לדון בצורה דיפלומטית במסחר ושיתופי פעולה בין האימפריות.
הביקור של המלכה אולגה בבירת האימפריה שינה אותה לחלוטין. היא ראתה פתאום אילו חיים יכולים להיות לאנשיה. אנשי קונסטנטינופול לא חיו מציד, כיבוש ונקמה, אלא חיו חיים של מסחר ותרבות ושגשוג. היא ביקרה בכנסיית "האגיה סופיה" וכל כך נדהמה מהפאר והארכיטקטורה היפהפיה שהגיעה למסקנה ששם וודאי שוכן אלוהים.
כך החליטה המלכה אולגה לעזוב את אלי הוויקינגים הישנים, להמיר את דתה לנצרות ולהתחיל את העבודה הקשה הנדרשת כדי לקדם את עמה הקשה לעולם התרבות, הנימוסין והחכמה. היא הייתה המלכה הראשונה במזרח אירופה לעזוב את הדת הישנה ולימים זכתה על כך לתואר "אולגה הקדושה".
אז מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה? אינני יודע מה אתכם, אבל אם יש משהו שאפשר לקחת מהסיפור הזה, זה שאם אתם פוגשים בדרככם איזו אולגה מאוקראינה, או אפילו את בעלה של אולגה, אל תתעסקו איתם. אל תחזרו על הטעות האיומה שעשה מאל כשרצה רק לחסוך קצת מיסים.

יום חמישי, 19 ביולי 2018

אדה לאבלס קוסמת המספרים, מתוך "אגדות אמתיות כרך ב'"


Image result for ada lovelaceשמועות רבות התרוצצו ברחבי בריטניה על המשורר האציל המפורסם ביותר שלה – הלורד ביירון. סיפרו שהוא משוגע ורשע ושמסוכן להכיר אותו. סיפרו שמרוב מסיבות ונשים, כתיבת שירה וטיולים, הוא אף פעם לא הולך לישון. היו אפילו שמועות שהוא בכלל ערפד שמשוטט בלילות בחיפוש אחר קורבנות. אבל שמועות, תמיד מאכזב לגלות, הן רק לעיתים רחוקות נכונות.
לכן, איש לא האמין כשהסתובבה בלונדון השמועה שהלורד ביירון מתכוון להתחתן ועוד עם אנה איזבלה מילבנק, הברונית ה-11 של וונטוורת'. שכן, כמה שהיה קשה להאמין שהלורד הפוחז מתכוון להתמסד לחיי משפחה, הוא לא יכול היה למצוא לעצמו כלה שאופיה שונה כל כך משלו.
אומרים שהפכים נמשכים זה לזה, שבזמן שאנחנו מחפשים מישהו דומה לנו לחברה – דווקא מי ששונה לחלוטין יכול להיות לעזר כנגדנו. אינני יודע אם זה אכן נכון. כמו כל שאר המשפטים, גם זה נכון לפעמים. בכל אופן, זה היה נכון הפעם.
אנה איזבלה, שחבריה קראו לה בקיצור איזבלה, אהבה אמנם שירה כמו כל בן תרבות והיא אף העריכה מאוד את כשרונו המיוחד של הלורד ביירון. אבל לצד השעשוע היו לה גם תחומי עניין רציניים יותר – כמו מתמטיקה, פילוסופיה ומדע. אם הלורד ביירון היה לאביר הדמיון, הליידי ביירון, כך היא כונתה אחרי נישואיה, הייתה לגבירת ההגיון.
כמו הדמיון, ביירון היה משוחרר וחפשי ואהב את החירות ואת הטבע ואת היופי שבשורה נעלה של שירה, וכמו ההיגיון, הליידי ביירון הייתה שקולה ומחושבת, נבונה ורצינית. היא אהבה את הלורד ביירון וכשביתם אדה נולדה קיוותה בכל מאודה שהלה יתקן את דרכיו, ויירגע לחיי בית של אנשים בוגרים. ביירון אהב את אשתו ומאוד קיווה שאכן יצליח לתקן, או לפחות למתן את דרכיו, אבל הפחד מפני חיים בוגרים רציניים ומשעממים חלחל לתוך קרבו ומשך אותו לחגוג ולחגוג כאילו שמחר לעולם לא יבוא.
בעודה אוחזת בתינוקת הצעירה שלהם, הליידי ביירון הביטה מהצד בצער בזמן שבעלה הטרי המשיך לצאת בכל ערב לאיזו אופרה חדשה או הצגת תאטרון, ואם הוא בכל זאת היה נשאר בבית, הוא היה זמין חבריו ואיתם צוחק ומבלה עד השעות הקטנות של הלילה. זה לא היה נורא כל כך, אם בשאר הזמן היה מבלה עם אשתו ובתו הקטנה, אבל בשאר הזמן הוא היה סוגר עצמו בחדר העבודה ועובד בקדחתנות על כתיבת השירה המופלאה שזיכתה אותו בתהילת עולם. לבסוף, החליטה הליידי ביירון שאי אפשר להמשיך כך, היא לקחה את בתה ועזבה את הלורד ביירון לחגיגותיו.
היום, זוגות שלא מסתדרים פשוט מתגרשים וממשיכים את חייהם בנפרד. זה לא נורא, ולא מוזר וגם אם זה קשה לילדים לפעמים שההורים נפרדים, מהר מאוד מבינים שלכל אחד מגיע פיסה של אושר בעולם הזה, אפילו להורים. אבל בימים ההם, גירושין היו דבר לא מקובל בכלל, במיוחד בקרב משפחות האצולה, ואפילו מצב כזה שבו אם ובתה חיות בנפרד מהאב, היה לשערורייה גדולה שכל לונדון דיברה עליה במשך חודשים רבים.
אבל הסיפור שלנו לא מבקש להתחקות אחר רכילויות זולות, הליידי והלורד ביירון אפילו אינם הגיבורים שלו. הגיבורה האמתית של הסיפור הזה, כמו שוודאי הצלחתם לנחש מהכותרת, היא אדה. התינוקת הקטנה שנולדה לתוך הבלגאן המיוחד של הורים מפורסמים שנפרדו לפני שהיא למדה לזחול.
הלורד ביירון קיבל את הגזרה בשאננות האצילה והקלילה שבה קיבל כל דבר אחר ויצא לחופשה. הוא טייל קצת בבלגיה ובצרפת, בילה מספר חודשים מפורסמים בווילה ליד אגם ז'נבה, גר תקופה באיטליה ומשם המשיך ליוון, ולבסוף מצא את מותו בניסיון לשחרר את האי קורינתוס מידי הטורקים. הוא היה הרפתקן שחגג כל חייו, אבל כשזה מגיע למלחמות אמתיות, כאלה עם רובים וחרבות, עדיף שמשוררים יסתפקו באותיות. 
בזמן שבעלה חיפש הרפתקאות בארצות רחוקות, הליידי ביירון הייתה גאה לראות את בתם גדלה לילדה חכמה לתפארת. היא האמינה שהייתה זו השירה שכישפה את בעלה והובילה אותו לבזבז את חייו, כספו וכשרונו והחליטה להגן על בתה מקסמיו של הדמיון בכל מחיר. היא דאגה שלילדה לא יהיו בובות אלא רק קוביות שמהן תוכל ללמוד הנדסה. בנוסף אסרה על האומנות והמטפלות של אדה לקרוא לה שירים ובעיקר אסרה עליהן לקרוא להן אגדות. שכן היה זה ידוע אז כמו היום, שהאגדות טובות במיוחד לפיתוח הדמיון. במקום לפתח את הדמיון, היא רצתה לפתח בילדה את ההיגיון ולשם כך טוב במיוחד דבר אחד – חשבון!
הליידי ביירון ידעה שהעולם משתנה סביבה. חלפו להן השנים של משוררי באגמים שכותבים שירים על טבע ואהבה, והגיעו ימים של עבודה מעשית – ימי המהפכה התעשייתית. לא עוד יעבדו איכרים בשדות לפרך מהבוקר עד הערב, עתה הגיע עידן של מכונות ומפעלים של המצאות והישגים. עידן חדש ומוזר ושונה. היא אהבה להתעדכן בגילויי המדע ולעקוב אחר חידושים והמצאות, אבל יותר מזאת אהבה לעשות: היא ידעה שהיום, כמו תמיד, אלה שהמזל שפר עליהם וזיכה אותם בעושר ובמעמד, אחראיים לדאוג לחלקים החלשים בחברה. לכן, לצד השקעה במפעלים החדשים, השקיעה חלק גדול מכספי המשפחה בבניית בתי ספר חדשים לילדי העניים ואף הקימה בתי יתומים איכותיים וטובים לילדים המסכנים שהמציאות החדשה נטשה.
בינתיים, אדה גדלה להיות ילדה פיקחית במיוחד שאהבה הנדסה וחשבון כמו שילדים אחרים אוהבים שירים. אבל הדמיון, כמה שלא ננסה לחנוק ולדכא אותו, תמיד ימצא דרך לברוח ולפרוח במוחות הצעירים. כך היה עם אדה. ולמרות שימיה היו מלאים במספרים – חלומותיה היו מלאים בפיות.
Image result for ada lovelaceלבד בחדרה, אדה החליטה שהיא רוצה לעוף. לא לרחף על כנפי הדמיון – לעוף באמת. אז היא החליטה להמציא מדע חדש בשם תעפולוגיה ובילתה זמן רב בחדרה בניסיון להבין מה נחוץ כדי לעוף. היא בחנה ספרים עם ציורים של ציפורים והחלה לעבוד על החישובים המתאימים שיעזרו לה להבין איזה גודל של כנפיים נחוצות בשביל להעיף גוף קטן של ילדה. אחרי החישובים וההשוואות החלה לבנות את הכנפיים מבד משי דק וחוטי נחושת. אבל בכל פעם שחשבה שחישבה את הכל, התגלה עוד משתנה ששכחה לקחת בחשבון – לדוגמה, היא חישבה כמה כוח נחוץ כדי להרים את המשקל שלה, בלי לקחת בחשבון את המשקל של הכנפיים, או שהיא חישבה את הגודל של הכנפיים אבל לא את המהירות שבה צריך לנפנף אותן. כשהגיע לחישובים לגבי הכוח הגיעה למסכנה שזרועותיה הקטנות לא יהיו יכולות לנפנף בכזו עוצמה ובמהרה החלה לתכנן עיצוב חדש: במקום חליפת הכנפיים שלה קראה "איקרוס" החלה לעבוד על מכונה מעופפת שתפעל בכוח מנוע הקיטור – למכונה הזו קראה "פגסוס". לא עבר זמן רב וחדר העבודה הקטן שלה היה מלא בתרשימים, חישובים, חבלים ודגמים של כנפיים. גאה בעצמה קראה יום אחד לאמא שלה, לראות את התקדמותה.
האם שמחה מאוד לראות שבתה עסוקה בחישובים אבל כשגילתה שבתה מתכננת לקפוץ מגג הבית כדי לבדוק את הכנפיים הבינה שהסיפור הזה הגיע רחוק מידי. "בני אדם לעולם לא יוכלו לעוף באוויר עם מכונות ממונעות" הסבירה לבתה, היא ניסתה להסביר לאדה שגם אם יש סיכוי שהרעיון שלה יהיה מוצלח, יש סיכוי סביר לא פחות שהיא תיפול אל הקרקע ותיפצע. אדה מאוד התאכזבה מתגובתה של אמה, אבל בסופו של דבר היא הבינה שאולי יש משהו נכון בדבריה, ושיש סיכוי לא קטן שבאיסורה אמה הצילה את חייה.
לצד האכזבה, האם הייתה גאה מאוד ביכולות החישוב של בתה ודאגה להביא אליה את המורים הטובים ביותר באנגליה שיקדמו את הילדה בלימודיה. אחרי שהוכיחה שליטה בחשבון פשט והנדסה, הגיע הזמן להמשיך לדברים מסובכים יותר בעולם המתמטיקה: במהרה אדה השתלטה בהצלחה גם על האלגברה – התחום המתמטי האחראי על בניית רעיונות דרך משוואות, פעולות ויחסים בין מספרים. על הגאומטריה – התחום האחראי על חישוב היחסים שבין נקודות, קווים, צורות ומישורים.  ואפילו למדה בהצלחה טריגונומטריה – התחום בגיאומטריה שאחראי על החישובים המסובכים של הזוויות והצלעות של משולשים.
למרות ההנאה והביטחון שיש בחיים המוגנים של הבית, לכל נערה מגיע הזמן שבו עליה להביט החוצה ולראות מה יש לעולם להציע. יש תרבויות בהן זה הזמן ללבוש מדים וללכת לצבא, יש תרבויות שבהן זה הזמן לצאת לאוניברסיטה ולגור במעונות עם חברות, יש אפילו תרבויות שבהן ממהרים לחתן נערות. בבריטניה של המאה ה19, במיוחד עבור האצולה המנהג היה קרוי "העונה".
"העונה" הייתה תקופה מרגשת של אירועים מכובדים, אליהם הוזמנו כל אצולת בריטניה. לראות, להראות ובעיקר להכיר אלה את אלה. האירוע החשוב ביותר בכל עונה היה הצגת העלמות הצעירות שהגיעו לפרקן בפני המלך והמלכה בארמון המלוכה. על מנת שכל הקהילה תדע בדיוק איפה יש פוטנציאל לשידוך.
לקראת העונה, שגרת לימודיה של אדה הופסקה לחלוטין. במקום ללמוד משוואות היא פתאום הייתה צריכה ללמוד כיצד לקוד קידה עדינה וקלילה עם שמלה ענקית ומלאה במלמלה. פתאום היא הייתה צריכה ללמוד כיצד להציג עצמה באופן נאות, על איזה נושאים כדאי לדבר ומאילו נבון להימנע. ובעיקר היה עליה להכיר אילו גברים מפוקפקים ממלאים את העיר. שכן, הרבה אנשי עסקים שנפשם חשקה באיזה תואר אצולה, היו מנצלים את העונה כדי למצוא עלמה רווקה ולהכשילה לחתונה.
אחרי הכנות רבות העונה הגיעה במלוא הדרה ואדה ואמה יצאו ללונדון, מתרגשות וחוששות. בכניסה לארמון המלוכה, לפני האולם המרכזי, עצרו את כל העלמות הצעירות שזו הייתה עונתן הראשונה. ואז, אחת אחת הכרוז קרא בשמן והן היו צריכות לצעוד בעדינות אל כס המלך והמלכה, לקוד קידה ולהמשיך. אדה המתינה בחשש בזמן שבזו אחר זו התקדמו הבנות, חלקן התעלפו מהתרגשות, או מלחץ המחוך, אחת אף הקיאה, פרצה בבכי וברכה. "זה קורה בכל עונה" הריעה אותה אמה.
Related imageלבסוף הכרוז קרא "אוגוסטה אדה ביירון" ואדה כבר התכוונה להתחיל לצעוד, כשלפתע הבחינה שדממה שררה באולם המלוכה ועיני כולם ננעצו בה בסקרנות. פה ושם ניתן היה לשמוע התלחשויות "זו הבת של הלורד ביירון!"
אדה מעולם זה פגשה את אביה. היא ידעה שהוא היה ידוע ואף שהיה ידוען אבל שנים רבות חלפו מאז מותו, והיא לא ציפתה שבתו תעורר כל כך הרבה עניין. למרות תשומת הלב המופרזת והמפתיעה אדה אזרה אומץ צעדה בגאווה אל המלך והמלכה וקדה בפניהם. למרבה ההפתעה, זה לא היה כל כך נורא.
אדה התאמצה מאוד לשמור על חזות מנומסת, אבל היה קשה להסתיר את מי שהיא בתוך המסכה שהחברה דרשה ממנה לעטות וברגע שנשאלה לתחביביה ותחומי העניין שלה מיהרה לספר לכל מי ששוחחה עמו שהיא אוהבת מדע ומוסיקה ומעל לכל מתמטיקה!
"את אוהבת מתמטיקה?" השיב לה בן שיחהּ, "אז את חייבת ללכת לאחת המסיבות של צ'ארלס באבג'!"
באבג' היה ממציא אנגלי שניצל את 'העונה' לארח מסיבות גדולות בביתו שבלונדון על מנת להצליח להשיג מימון להמצאתו המיוחדת. אדה כמובן שמחה ללכת למסיבה בביתו של מדען וממציא לשם שינוי. אמנם 'העונה' זה הזמן שבו היא אמורה למצוא חתן ראוי למעמדה, אבל איש לא אמר שאי אפשר ליהנות גם בזמן הזה.
Image result for babbageבאבג' גר בבית אחוזה מוזר ביותר שהיה בנוי מלבנים אדומות והכיל ארובות עבות וחלונות מרובעים ששיוו לו מראה של מפעל תעשייתי יותר מאשר מקום מגורים מפואר. עם זאת, פנים הבית היה מפואר ומהודר כיאה לאדם מכובד. אדה נכנסה לחדר המבואה ביחד עם שאר האורחים וכולם התבקשו לחכות עד שיגיע מארחם המסתורי. אחרי זמן מה הגיע אדם מבוגר ומחוייך שהוביל אותם אל אולם קטן שבמרכזו ישבה על מעמד גבוה בובה מתכתית. כאשר קהל האורחים הקיף את הבובה, הלך באבג' ל חלקה האחורי ומתח שם קפיץ קטן באמצעות מפתח. לפתע נעמדה הבובה קדה קידה והחלה רוקדת בחינניות משל הייתה רקדנית בשר ודם. הכל מחאו כפיים בהתרגשות, אך לפני שניתן היה לשאול לפשר הבובה הממוכנת מיהר אותם המארח לאולם נוסף גדול מהרבה מקודמו אשר במרכזו ניצבה מכונה אחרת – מוזרה בהרבה.
היא נראתה כמו קבוצה של מטחנות פלפל בצבעי נחושת וברזל שניצבו זו לצד זו מחוברות בגלגלי שיניים מפלדה. כל אחד מה"מטחנות פלפל" היה מורכב כשעון מכאני מרובה טבעות אשר חלקן היו מקועקעות במספרים. מעל לכל המנגנון המוזר הזה הייתה ידית מסתובבת גדולה.
אחרי שהקהל ניצב סביב למכונה המוזרה הזו, צ'ארלס באבג' הלך לאחורי המכונה, משך בכמה ידיות ולבסוף סובב את הידית הגדולה מספר פעמים. בזה אחר זה החלו גלגלי השיניים להסתובב ולסובב את החלקים השונים של המנגנון עד שטבעות המספרים החלו להראות את התוצאות המחושבות: 5, 10, 15, 20, 25.. וכן הלאה, בכל פעם בקפיצות של חמש.
זה היה מרשים מאוד. באבז' ללא ספק הצליח להרכיב מכונה ש... מה הוא בנה בכלל? נוכח העיניים התוהות של הקהל שלו באבג' מיהר להסביר לאורחיו:
Image result for difference engine"גבירותי ורבותי – אני גאה להציג בפניכם את 'מנוע ההפרשים'. מכונה זו יכולה לחשב הפרשים מדויקים של מספרים בכל כפולה עד 10 מיליון!" הוא הזיז כמה ידיות והמכונה החלה לקפוץ ביחידות של 15. 30... 45... 60... וכן הלאה. הזיז עוד כמה והיא הציגה תוצאות שקפצו בכפולות, בחזקות, ואפילו מנתה בזה אחר זה, בזריזות מדהימה, את כל המספרים הראשוניים עד שהיא הגיעה ל19267 ואז הקהל החל לאבד ריכוז. כולם מלבד אדה לאבלס הצעירה שתנועת הגלגלים והקלילות שבה הן הגיעו לתוצאות שלה נדרשו שעות בחדרה לחשב. לו רק הייתה לי מכונה כזאת שעבדתי על איקרוס ופגסוס שלי, חשבה.
"האם המכונה הזו יכולה לחשוב?" אמרה אחת הגבירות שילדותה הורישה לה סיוטים בדמות מילים מפחידות כמו פונקציה וקוסינוס.
"לא לחשוב" השיב באבג' "לְחָשֶב!" המכונה הזו יכולה לחשב כל הפרשים אפשריים בכל קפיצה שניתן לנסח עד למספרים גבוהים כדי שמונה ספרות. אבל," הוא הוסיף "המכונה הזו היא רק דגם מוקטן של המכונה האמתית שאני בונה, המכונה האמתית גדולה כארון בגדים משפחתי ולכשתיבנה תוכל להגיע לחישובים של מספרים מדויקים עד 32 ספרות." מוחה של אדה החל לקדוח במרוצה כשהיא חשבה על כל האפשרויות שמכונה כזו תוכל להציע – הסוף לטעויות אנוש בחישובים מסובכים!
"ואם אכניס למכונה נתונים שגויים, האם היא תוכל בכל זאת להגיע למסקנה הנכונה?" שאלה אותה גברת מכובדת.
"לא ולא" השיב באבג' בכבוד ורצינות. "במכונה הזו חייבים להזין נתונים נכונים. אם נכניס זבל, יצא רק זבל."
"מכונה כזאת תעזור לנו מאוד בשדה הקרב!" אמר לפתע אחד האורחים. אדה נדהמה לגלות שהיה זה לא אחר מאשר הדוכס מוולינגטון – המנצח הגדול בקרב ווטרלו כנגד נפוליאון, שבזכותו בריטניה ניצלה מזרועו של המצביא הצרפתי. באבג' הזמין אותו מתוך תקווה שזה יוכל לעזור בהשגת תמיכה ממשלתית למימון הפרויקט השאפתני.
"תחשוב אם כן" השיב לו באבג', "מה יכולה לעשות מכונה כזו אם אויבנו יבנו אותה לפנינו!"
הדוכס לבש את הפרצוף הכי רציני שלו. והסווה לחלוטין את העובדה שלא היה לו שמץ של מושג מה המכונה הזו יכולה לעשות.
"המכונה הזו יכולה לעזור לי מאוד באיסוף הנתונים הזואולוגים שלי!", אמר מדען צעיר בשם צ'רלס דארווין שהתרגש לספר לאחר מכן שהוא יוצא בקרוב למסע מסביב לעולם.
"לי היא לא יכולה לעזור – מכשיר מחשב כזה לעולם לא יעזור לכותב כמוני" נפנף בביטול בחור צעיר בשם צ'ראלס דיקנס שסיפר לכל שהוא שוקל לעזוב את עבודתו המבטיחה כעיתוני ולהתחיל לכתוב רומנים.
"מעניין אם המכונה הזו תוכל לעבוד בעזרת מגטיזם." תהה מדען חביב בשם ד"ר מייקל פאראדי שהיה המומחה הגדול ביותר של זמנו בחקר התכונות המיוחדות של הקרינה האלקטרומגנטית שאנו קוראים לה היום – חשמל.
"כל הכבוד לך צ'ארלס!" אמרה בידידות המדענית הידועה מארי סאמרוויל. היא כבר ראתה את מכונתו של באבג' בפעולה אבל רצתה בעידודה לעזור לו בגיוס הכספים המיוחל. אדה לאבלס מאוד התרגשה לפגוש את הגברת סאמרוויל. שכן היא קראה בשקיקה את תרגומה הנפלא לספר האסטרונומיה של לאפלאס.
למרות שהרגישה מגושמת ומסורבלת באירועים חברתיים, הפעם, בחברה הזאת אדה הרגישה משוחררת וחפשית. היא דיברה עם באבג' ארוכות על המכונה שלו והוא התרשם מאוד מהשכלתה הרחבה ומהבנתה העמוקה. השניים במהרה הפכו לחברים טובים ואדה הוזמנה מעתה לכל המסיבות בביתו של באבג'.
כך חלפו להן שלוש 'עונות' בנעימים עד שהגיע הזמן כבר למצוא חתן ראוי. היום אנחנו לא חושבים על חתונה כדבר שיש לעשותו ויהי מה. אבל בחברת האצולה של בריטניה בעת ההיא, חתונה הייתה הדרך של משפחות להתאחד זו עם זו, ובזאת לבסס את מעמן החברתי והכלכלי. זה היה עולם שבו השם הטוב של עלמה היה לא פחות חשוב משכלה. בנוסף, מכיוון שאדה הייתה ביתם היחידה של הוריה – כל גורל המשפחה נשען על כתפיה – היא לא הייתה יכולה להביא לכך שהשושלת המכובדת של משפחתה תבוא לסיום רק בגלל שהיא הייתה עסוקה בלמידת חשבון. אין מה לכעוס על כך, לפעמים החיים מציבים לנו שיקולים החורגים מהעולם הצר של עניינינו האישיים.
למרבה המזל בדיוק בזמן הזה אדה פגשה עלם נאה ומכובד בשם וויליאם קינג שלצד אהבתו הגדולה לבנייה וארכיטקטורה אהב והעריך גם את המדעים המדוייקים. השניים נישאו ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים. אחרי זמן מה הם אף קיבלו מהמלכה וויקטוריה תואר אצולה מכובד ואדה הפכה להיות מהעלמה אדה ביירון קינג – לליידי לאבלס, אשתו של הרוזן לאבלס הראשון.
למרות שאנחנו חיים בעולם שהשכיל להשיל את כבלי המעמדות והאצולה, לכל אחת מאיתנו עדיין מקננת משאלה קטנה להיות נסיכה מבית אצולה מכובד, מבלי לדעת כמה אחריות ועבודה קשה באות עם כאלה תארים.
אדה הייתה צריכה ללוות את חינוך ילדיה, לשמור על קשרים חברתיים עם המשפחות האחרות, לבוא לכל האירועים החשובים, ולדאוג לניהול המורכב של האחוזה שלהם אשר המשק שלה הכיל עשרות עובדים שונים. במילים אחרות היה עליה לעסוק בכלכלה, ניהול, פוליטיקה וסוציולוגיה ולא היה לה כמעת זמן להתעדכן בהתפתחויות הרבות שהתרחשו בעולם המדעים, או להשקיע בלימודיה המתמטיים.
היא כן הצליחה לנצל את קשריה החדשים כדי להשיג לידידה היקר באבג' פגישה עם ראש ממשלת אנגליה – האיש היכול בעזרת חתימה אחת לממן את המצאתו. אבל היא התאכזבה לגלות שבאבג' כל כך התרגש לקראת הפגישה שהוא שכח לחלוטין את נימוסיו ותכניותיו ובזבז אותה בלצעות על ראש הממשלה על הבזבוזים השונים של רשויות הממשלה. מיותר להגיד שמימון לא הושג כך. כמה שזה מוזר, יש אנשים שפוחדים מהצלחה יותר מאשר הם פוחדים מכישלון.
אחרי שהילדים קצת גדלו, והאחוזה התנהלה באופן מסודר יחסית, אדה החליטה שהגיע הזמן שהיא תדאג גם לעצמה. והיא החלה בחיפושים אחר מורה חדש למתמטיקה. הוא חייב להיות אדם מיוחד מאוד. אדם שיכול ללמד אותי בדרך המוזרה שבה אני אוהבת ללמוד – בעזרת הדימיון ולא רק בעזרת ההיגיון. אחרי חיפושים לא רבים היא מצאה מורה ראוי – המתמטיקאי אוגוסטוס דה-מורגן שהיה אדם עסוק מאוד, אבל הסכים ללמדה בהתכתבות.
אדה נהנתה מאוד לחזור ללימודיה, אבל הלמידה בהתכתבות הייתה קשה לה מאוד. בכל פעם שרצה לשאול שאלה היה עליה לחכות שבוע ימים עד שמכתבה יגיע ליעדו, עוד מספר ימים עד שהמורה יואיל בטובו לקרוא את המכתב ולהשיב עליו ועוד שבוע עד שתשובתו תגיע בחזרה אליה. היא חשבה על התנועה המהירה של גלגלי השיניים של באבג' וניסתה לדמיין כיצד יהיה אפשר ללמוד אם מכתבים יישלחו במהירות שבה מסתובבים הגלגלים האלה.
בדרך זו אדה למדה והתמקצעה בסוג הגבוה של מתמטיקה – החשבון האינפיניטיסימלי, או החשבון האינטגרלי והדיפרנציאלי – תורת המתמטיקה המסובכת שבעזרתה ניתן לחשב לא רק משוואות מסובכות אלא גם סדרות של מספרים, אינטגרלים, קבוצות ונגזרות.
בגלל צורת הלמידה המוזרה הזו, אדה נאלצה לדחוס בכל אחד ממכתביה מספר רב של שאלות כמו: "האם ניתן לחשב גם עם מספרים דמיוניים, כמו השורש של מספר שלילי?" או "האם ניתן לחשוב על גיאומטריה של יותר משלושה מימדים?"
למרות שהיה מורה מצויין למתמטיקה אוגוסטוס דה מורגן לא היה מוכן להשיב על חלק מהשאלות האלה והסביר שזה משום ששאלות אלה נוגעות בחוד החנית של המתמטיקה של ימינו ואין סיכוי שמוחה הקטן של אישה, אפילו אחת מוכשרת כמו אדה לאבלס, יכול להכיל. כך הצליח להוכיח המתמטיקאי והלוגיקן שניתן להיות בעת ובעונה אחת גם חכם וגם טיפש.
יום אחד קיבלה מכתב מחברה צ'ארלס באבג' שהתרגש לספר לה שהוא רוצה להיפגש עמה שכן הוא יש לו חדשות מרעישות שהוא רוצה לספר לה פנים אל פנים. אדה שמחה מאוד לקבל את המכתב – האם הוא סוף סוף הצליח לקבל מימון לבניית המכונה שלו? חיש מהר היא תכננה טיול לבקר את באבג' בביתו.
כשנפגשו, מיהר באבג' לספר לה שההשראה תקפה אותו בשנית והוא החל לעבוד על תכנית למנוע הפרשים חדש שיתעלה בהרבה על המנוע הישן. המנוע הזה יהיה מורכב יותר ומשוכלל יותר ויהיה מסוגל לבצע חישובים מסובכים הרבה יותר אותם נזין לו באמצעות ידיות.
"יש לי רעיון טוב מידיות!" קפצה אדה בהתלהבות. במהלך אחד מטיוליה היא ראתה במפעל בדים תעשייתי נול משוכלל שבנה הממציא הצרפתי ג'וזף מארי ג'אקארד. הנול הזה היה מסוגל לטוות דוגמאות מסובכות ביותר באמתעות כרטיסיות מנוקבות שהוזנו לתוכו. אדה חשבה רבות על הכרטיסיות המנוקבות האלה והיא הגיעה למסקנה שאלה יוכלו לשרת מצויין את מכונת החישוב של באבג'. זה לקח קצת שכנוע, אבל לבסוף באבג' הסכים עם אדה שכרטיסיות ניקוב יהיו דרך מושלמת להזין מידע למכונה החדשה שלו – המנוע האנאליטי!
Image result for difference engine
"זו תהיה מכונה שתוכל להתעלות בהרבה על כל מה שאדם מסוגל לחשב בעצמו!" הוא הסביר "היא תהיה ממש כמו לזרוק גשר מהנוגע אל עבר הלא נודע! מכונה לניבוי מתמטי אמתי!"
"מכונה כזאת, יכולה להוביל למהפכה תעשייתית חדשה לחלוטין!" הצטרפה אדה להתלהבות כשלפתע התפוגגה ההתלהבות באופן מיידי. "רק רגע" היא פנתה אליו בקול רציני "הרי עדיין לא סיימת את המכונה הקודמת שלך!"
"אבל זו תהיה מכונה הרבה יותר יעילה! תחשבי על זה ניתן יהיה להזין לתוכה תחשיבים שלמים ולקבל תוצאה מיידית. היא תביא לקץ של טעויות האנוש במתמטיקה!"
"אבל מר באבג' יקירי," הפצירה בו אדה, "אתה לעולם לא תוכל לקבל מימון לבניית המכונה הזו אלא אם כן תסיים את המכונה הקודמת."
אבל לא היה ניתן לדבר עם באבג' שכן הוא חיפש בין תרשימיו אחר תרשים מסויים וכשמצא אותו מיד הראה לה בגאווה: "המכונה הזו, הנה תראי כאן-" הוא הצביע על התרשים "תהיה מורכבת מארבע יחידות משלימות – הקֶלֶט, שאליו מכניסים נתונים. האכסון, השומר את הנתונים. החלק הזה..." הוא הצביע על התרשים, "לו אני קורא 'המפעל' ובו מעבדים את כל הנתונים. ולבסוף ישנו כאן החלק הרביעי – הפלט" המוציא תדפיס של התוצאה."
אדה נקרעה לקרבה – מצד אחד המכונה הזו בהחלט הייתה משוכללת יותר מכל מה שנראה עד כה, והאפשרויות שהיא הציעה היו מעל ומעבר לכל מה שניתן היה לדמיין שמכונות יכולות לעשות. מצד שני, העובדה שבאבג' החליט להזניח את מנוע ההפרשים הקודם עליו הוא עבד שנים כה רבות, כמעט שתבטיח באופן מוחלט שהוא לעולם לא יקבל מימון למכונה החדשה הזו, ושגורלה היה לפיכך להישאר תרשים לנצח.
ככל שהיא חשבה על המכונה החדשה הזו, הדמיון שלה הראה לה דרכים שונות וחדשות שבהן ניתן יהיה להשתמש בה והיא נשבעה לעזור לבאבג' להגשים את תכניותיו. למרבה המזל כעבור זמן לא רב הייתה לה הזדמנות לעשות בדיוק את זה.
באיטליה היה פרופסור למתמטיקה שהתרשם כל כך מרעיונו של באבג', שהוא החליט לעשות מה שכל פרופסור עושה כשהוא מתרשם מאוד ממשהו ופרסם מאמר בנושא. למרבה הפלא למאמר היו הדים רבים וקהילת המדע כולה החלה להתרגש ולדון ברעיון המוזר הזה של מכונה מחשבת.
עם זאת, גם עם תמיכת כל הקהילה המדעית לא ניתן לקבל מימון ממשלתי. בשביל זה צריך לשכנע את הפוליטיקאים. ואלה, באנגליה של המאה ה19, לא ידעו איטלקית.
עם ההבנה הזו באבג' פנה לאדה: "רק את יכולה לתרגם את המאמר הזה כראוי ואולי, אם תואילי בטובך, אף להוסיף לו הערות משלך שיסבירו כיצד המכונה הזו עובדת ומה ניתן יהיה לעשות איתה. מכל האנשים שהצגתי להם את המצאותיי את היחידה שהצליחה להבין את ערכן."
אדה הוחמאה מאוד והסכימה מיד ליטול על עצמה את המשימה. היא תרגמה במהרה את המאמר כולו, מתקנת פה ושם את שגיאות הפרופסור המכובד. בכל מקום שהיא מצאה לנכון היא הוסיפה הערות כדי לבאר את הרעיונות המורכבים שהוצגו שם. לאחר מכן התפנתה להוסיף הערה אחת מיוחדת וארוכה שתענה על השאלה הגדולה שללא ספק עמדה לכולם על קצה הלשון – מה אפשר לעשות עם זה? במילים פיוטיות ומלאות בקסם היא תיארה כיצד ניתן יהיה אפילו לכתוב משחקים עם המכונה הזו ואפילו מוסיקה! עם זאת היא התעקשה להוסיף כי המכונה הזו לעולם לא תוכל להוציא יותר ממה שהוכנס אליה, היא לעולם לא תוכל לעשות יותר מאשר למלא הוראות. במילים אחרות, מדובר במכונה מחשבת – לא במכונה שחושבת.
ואז הגיע הזמן לחלק המסובך ביותר בפרויקט שלה – להוכיח שכל החישובים המשוכללים האלה אכן אפשריים. כדי להוכיח זו היא בחרה סדרת מספרים שאפילו החכמים שבמתמטיקאים מתקשים לחשב – מספרי בנולי. סדרה זו צריכה חישובים רבים ומורכבים בין שלב אחד שלה לשלב הבא אחריו, שאפילו החכמים ביותר כושלים במהלך החישובים הרבים. אדה הבינה שכדי לפתור את הבעיה הזו אין צורך בחישובים המסובכים, אלא שניתן לכתוב אלגוריתם אשר ינחה את המכונה בחישוביה. אפילו היא לא ידעה שבזמן שבו היא כתבה את האלגוריתם הזה, היא כתבה את תוכנת המחשב הראשונה בהיסטוריה.
בסוף העבודה על הפרויקט ההערות של אדה היו ארוכות ומענייניות בהרבה מהמאמר המקורי. עם זאת, כאשר הגישה אותו לפרסום, אדה סירבה ששמה יפורסם בגוף המאמר. אין לי כל עניין בתהילה, אמרה, ראיתי מה התהילה עשתה לאבי.
לבסוף התגלה שמה של המתרגמת המוכשרת ולצד ההערכה הרבה שהיא קיבלה מהקהילה המדעית, היו גם כמה אנשים שטענו ברצינות מטומטמת שאם אישה כתבה את כל החישובים האלה, בטח נפלה בהם טעות. למרבה המזל, כבר בימים ההם הפסיקו להתייחס לאנשים כאלה ברצינות, והחלה להתגבש קריאה לאומית מטעם הקהילה המדעית לתמוך בבניית המכונה המשוכללת של באבג'. אבל אז באבג' שוב קלקל את הכול. הוא התיישב לכתוב מאמר מדעי ובהתרגשותו כתב במקום מאמר ביקורתי על טיפשותה של הממשלה. מיותר לציין שאחרי פרסום המאמר הזה, איש בממשלה לא רצה לתמוך בבאבג' וברעיונותיו. כמה שזה מוזר, יש אנשים המפחדים מהצלחה יותר מאשר הם מפחדים מכישלון. והמכונה של באבג' נותרה רק רעיון מופלא, ואוסף של רשמים.
למעלה ממאה שנים חלפו להן, עד ששוב החלו אנשים להתעניין ברעיון המוזר הזה של מכונה מחשבת. בזה אחר זה החלו להופיע מכונות מוזרות שפעלו באמצעות חישובים לוגיים ומתמטיים. בראשית דרכם אפילו השתמשו בכרטיסיות מנוקבות כדי להעביר להם הוראות. למכונות האלה קוראים מחשבים והיום הם נמצאים בכל כך הרבה מקומות סביבנו שקשה לחשוב שאי פעם אנשים הסתדרו בלעדיהם. איש לא יכול היה לדמיין את ההשפעה הרבה שתהיה למחשבים על חיי בני האדם, איש אולי מלבד אדה לאבלס. 

יום שלישי, 10 ביולי 2018

היא פוסעת בחן / לורד ביירון

Image result for BYRON
הִיא פוֹסַעָת בְּחֶן כְּמוֹ הָלַיִל
של אקלים בלי עבים ושמי כוכבים;
וכל שבאור ובצל טוב עדיין
בעיניה ובצלליתה נפגשים;
כך מרוכך מאור עצלתיים
שעדן גונב מימים רעבים.

עוד צל אחד, עוד אור קטן,
עלול לפגום בחסד כאן
העף עם כל תלתל פחם,
או מלטף באור עדנן;
במתק שקט ראש מותקן
כה זך, בתוך זה המשכן.

על לחי זו, ועל גבה זו,
ברוך, שליו, מנוסחים,
חיוך ניצח, וזוהר גון,
על בילויים הם מספרים,
על לב אשר אוהב בתום,
ועל שלום עם החיים!


יום רביעי, 27 ביוני 2018

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 49

Related imageהיכן האור, האור?
הצת אותו באש הגעגוע
הרי העששית, אך אין להבה
מה האבדון הזה שעל מצחי?
המוות יהיה עדיף
הדלקת את העששית באש הגעגוע

משלחת הכאב שרה, 'הו נשימת חיים
האל נשאר ער למענך'
משלחת הכאב שרה, 'הו נשימת חיים
האל נשאר ער למענך
מצועף בעלתה
הוא קורא אותך לניסיון
 הערכתו נמדדת בסבלך
האל נשאר ער'

השמיים צפופים מעננים
הגשם יורד במטר
בעומקו של הלילה הזה לשם מה 
אני לפתע מתעורר? 
הגשם יורד המטר

ברק, בוער בחטף,
רק מעבה את החושך
ברק, בוער בחטף,
רק מעבה את החושך
אינני יודע היכן, הרחק,
שיר עם מנגינה עגומה
גורר את חיי במורד הנתיב
שבו החושך מתעבה

היכן האור, האור?
הצת אותו באש הגעגוע
עננים רועמים, רוח מיללת
זמן חולף, אך הלילה העמוק הזה,
שחור כאבן משחזת, לא חולף
הדלק את עששית האהבה בנישמתי
הצת אותה באש הגעגוע

(27)
אור, הו איה הוא האור? הצת אותו באש הבוערת של התשוקה! הנה העששית אך אף לא ניצוץ להבה - האם זה גורלך, ליבי! אה, מוות יהא עדיף בהרבה עבורך!
אומללות מתדפקת על דלתך והמסר שלה הוא שאדונך ער והוא קורא לך למבחן האהבה של אפלת הלילה.
השמיים מכוסים בעננים והגשם לא פוסק. אינני יודע מה בוחש בתוכי - אינני יודע מה פשרו. הבזק חולף של ברק מושך איתו עגמומיות עמוקה על מבטי וליבי מגשש אחר נטיב למקום בו מנגינת הלילה קוראת לי.
אור, הו איה הוא האור? הצת אותו באש הבוערת של התשוקה! זה רועם והרוח חולפת בצווחה בחלל. הלילה שחור כאבן שחורה. שלא יחלפו השעות כך בחשיכה; הצת את עששית אהבת חייך!