יום ראשון, 29 ביולי 2018

אל תתעסקו עם אולגה מקייב, מתוך "אגדות אמתיות, כרך ב'"

סיפורנו זה לוקח אותנו אל הארצות הקרות והאכזריות של מזרח אירופה. ארצות בהן כדי לשרוד היה עליך להיות קשוח וקשה כמו האדמה הקפואה בחודשי החורף וחסר רחמים כמו הרוח הצפונית. למרבה המזל היום אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות עדינים ומנומסים, וצורת החיים ההיא נדחקה למחוזותיה של ממלכת הסיפורים. כמו הסיפור הזה.
בתחילת המאה העשירית לסה"נ, האימפריה הביזנטית שלטה ביד רמה על כל האזור של מזרח אירופה. מלבדה היו מספר שבטים שאיש לא חשב באותה תקופה להתייחס אליהם ברצינות. אחד השבטים האלה היה שבטו של המלך איגור והמלכה אולגה, בעיר קייב שבאוקראינה. אבל, אחרי שהמלך איגור הצליח לאגד את השבטים הסובבים כדי להדוף את צבאות האימפריה הביזנטית, לא ניתן היה עוד להתעלם מהם.
שלטונם והונם של המלך והמלכה התבססו על גביית מיסים מהשבטים הסובבים אותם, בתמורה לשמירה על שלום בגבולותיהם. זה היה מנהג קדום שאבות אבותיה הויקינגים של המלכה אולגה הביאו לארצות הצפון.
אבל, אחרי המלחמה המוצלחת כנגד הביזנטיים, אחד השבטים הגדולים ששכן ביערות צפון אוקראינה – שבט דרבליאני – סירב להמשיך לשלם את המיסים בטענה שהם נתנו את שלהם במאמץ המלחמתי ואינם צריכים יותר לשלם מיסים. הדבר היה פגיעה ברורה בסמכותו של המלך איגור והוא החליט ללכת בעצמו לאיסקורוסטן, עירם של הדרבליאנים.
הדרבליאנים הופתעו מאוד למצוא את המלך של קייב בארצם, במיוחד משום שלא הביא איתו צבא גדול שיגבה את דרישותיו. לפני שהלה הסיק להבין את הטעות האיומה שעשה, הם לכדו אותו, כופפו שני עצי ליבנה גדולים וקשרו כל אחת מרגליו של המלך המסכן לעץ אחר. לאחר מכן הם שיחררו את העצים המכופפים ואלא הזדקפו חזרה במהרה, קורעים בדרכם את המלך לשניים.
סבטיסלב, בנם של המלך איגור המנוח והמלכה אולגה היה רק בן שלוש כשאביו נרצח ולכן לא יכול היה לרשת את מקום אביו. לכן המלכה אולגה לקחה את השלטון, לפחות עד שבנה יהיה גדול מספיק. כמובן שהרצח האכזרי של בעלה זעזע אותה, אך היא הזדעזעה עוד יותר ממה שקרה אחר כך.
ספינה ובה משלחת של עשרה דרבליאנים שטה דרומה על נהר הדנייפר עם הצעה מלכותית למלכה אולגה. הם הציעו בענייניות מטרידה שמכיוון שבעלה מצא את מותו המצער, היא יכולה להתחתן עם מנהיג הדרבליאנים מָאל. בדרך זו, הם חשבו, ניתן יהיה לאחד את הממלכות והדרבליאנים ישלטו בעיר קייב בלי הרבה בעיות מיותרות.
אולדה הנהנה בראשה ואמרה שהיא תאלץ לחשוב על כך. היא דרשה שהם ישארו על ספינתם למשך הלילה ובבוקר תהיה לה תשובה להצעת הנישואין המוזרה הזו. המשלחת הסכימה וכולם הלכו לישון על הספינה אחרי מסעם הארוך.
כשהגיע הבוקר המשלחת הדרבלינאית שמחה לגלות שהמלכה עומדת מחוץ לספינה וחיוך על פניה. היא הזמינה אותם לרדת מספינת אל העיר, אך ברגע שאלה צעדו מספר צעדים על הרציף המוביל מהספינה אל העיר זה קרס תחתם והם כולם נפלו לתעלה עמוקה, שאולגה ציוותה על אנשיה לחפור בשקט בשקט במהלך הלילה. לפני שהמשלחת הבינה מה מתרחש סביבם החלו ליפול עליהם הרים של אדמה והם כולם נקברו חיים.
בנתיים המלך מאל המתין בעירו לתשובתה של אולגה. הוא לא ידע מה עלה בגורלה של המשלחת אך לא מיהר לקפוץ למסקנות. ואכן, כעבור זמן מה הגיע שליח רכוב מהעיר קייב ובפיו בשורה: המלכה אולגה הסכימה להינשא לך, אך היא מסרבת להגיע לעירך בליווי כה זעום כמו אנשי המשלחת. לכן, אולגה דורשת שתשלח אליה את עשרים הלוחמים הטובים ביותר שלך על מנת שאלה יהיו מלווים ראויים למלכה במעמדה.
מאל שמח מאוד על ההצעה, אבל מכיוון שהמשלחת שלו עוד לא חזרה, הוא גם חשד שאולי מדובר במלכודת. לכן ציווה לשלוח את עשרים האנשים הטובים ביותר שלו בליווי של חמשת אלפים חיילים למקרה של מארב.
כך הגיעה משלחת שנייה מהמלך מאל אל המלכה אולגה. בזמן שאלפי החיילים הדרבליאנים חיכו מחוץ לעיר, עשרים החיילים הטובים ביותר צעדו אל אולם המלכות של המלכה אולגה, אבל המלכה סירבה בכל תוקף לראות אותם.
הסיבה הייתה פשוטה – המלכה אולגה טענה שהם פשוט מסריחים מדי מהמסע הארוך בכדי לפגוש את הוד מעלתה והיא מסרבת לראות אותם אלא אם כן הם ייכנסו מיד למחצאות המלכותיים. עכשיו הכל היה ברור לדרבלינאים, הם לא ידעו שהמלכה אולגה היא כל כך מעודנת ומיד כולם הסכימו להיכנס למרחצאות ולרחוץ את עצמם.
אחרי שאחרון החיילים נכנס המלכה ציוותה לנעול את דלת המרחצאות מבחוץ ובלי לבזבז הרבה זמן, השליחה מספר לפידים על המבנה כך שהוא וכל מי שהיה בתוכו נשרפו לאפר.
לאחר מכן שלחה אל הצבא הגדול שחיכה בחוץ הודעה שהיא מצטערת אבל היא חייבת לסיים משתה גדול לזכר בעלה לפני שהיא תוכל להתחתן בשנית, אבל היא תשמח שהם יצטרפו למשתה. עם ההזמנה הזו הגיעו למחנה החיילים חביות גדולות של וודקה אוקראינית משובחת. החיילים בחוץ, שלא ידעו שכל מפקדם נשרפו לפני מספר דקות, שמחו מאוד על ההזדמנות  לבלות לילה בשתייה מופרזת ובמהרה החלו להרים כוסית למאל מלכם, ועוד אחת לכלתו אולגה, ועוד כוסית למלך איגור המנוח, ועוד כוסית לוולדיסלב, ועוד כוסית למפקדים, וכך המשיכו עד שלא נשארו שמות בראשיהם ושתייה בחביותיהם והחיילים נרדמו כולם בשנת שיכורים עמוקה. לזה חיכו חייליה של אולגה. הם פרצו באישון לילה למחנה הדרבליאנים וחיסלו את כל הלוחמים הישנים.
בנתיים המלך מאל חיכה בעירו איסקורסטן לבואה המלכותי של כלתו האלמנה. הוא לא ידע שהמשלחת הראשונה ששלח נקברה, המשלחת השנייה נשרפה ושכל חייליו נשחטו. הוא חיכה, וחיכה וחיכה ולבסוף אחד השומרים שלו סיפר לו שאכן ניתן לראות באופק את המלכה אולגה מגיעה רכובה על סוסה ומאחוריה צבא גדול. צבא קייב. אז מאל הבין את הטעות האיומה שעשה כששלח את חייליו הטובים ביותר למותם, ואת הטעות האיומה שעשה כששלח את המשלחת הראשונה, ואת הטעות האיומה שעשה כשהרג את המלך איגור ואת הטעות הגדולה ביותר שעשה – כשהעז להתעסק עם המלכה אולגה.
מוכנע, הלך אל המלכה אולגה אשר חנתה עם צברה מחוץ לעירו, על מנת לדון בתנאי הכניעה של עמו, מלווה בדליים של דבש וכרכרות מלאות בפרוות – שני המוצרים היקרים ביותר שהיו ברשות הדרבלינאים. למרבה ההפתעה המלכה אולגה אמרה שהיא מוכנה לחוס על חייו ועל עירו. וכדי להוכיח את טוב ליבה היא מוכנה אפילו לוות על המיסים של העיר איסקורסטן בתנאי שכל אחד מהבתים בעיר ישלם לה את הסכום הסמלי של שלוש יונים ושלושה דרורים. המלך מאל הודה לה מאוד וציווה שכך יעשה.
לא עבר זמן רב והיונים והדרורים הגיעו לידי אולגה. היא נתנה לכל אחד מחייליה ציפור אחת, וכשהגיע הלילה הורתה עליהם לקשור חוט פשתן לרגלי הציפורים ולקצהו השני לקשור גופרית בוערת ולשחרר.
כששיחררו את הציפורים, כל היונים שבו במהרה לבתיהם וכל הדרורים שבו לקניהם, מביאים איתם גשם בוער של גופרית. במהרה העיר כולה עלתה באש ועד הבוקר לא נותר בה בית אחד עומד.
במהרה השמועה על נקמתה האכזרית של המלכה אולגה התזרה בכל רחבי הארץ ובזה אחרי זה הגיעו מלכים וראשי שבטים בבקשה לשלם מיסים לארמון המלוכה בקייב. כך הפכה אולגה למלכה הראשונה של האימפריה הרוסית שהשתרעה על אדמות רוסיה, אוקראינה ובלרוסיה.
לא עבר זמן רב ואפילו מהאימפריה הביזנטית הזמינו אותה לבקר בבירה קונסטנטינופול על מנת לדון בצורה דיפלומטית במסחר ושיתופי פעולה בין האימפריות.
הביקור של המלכה אולגה בבירת האימפריה שינה אותה לחלוטין. היא ראתה פתאום אילו חיים יכולים להיות לאנשיה. אנשי קונסטנטינופול לא חיו מציד, כיבוש ונקמה, אלא חיו חיים של מסחר ותרבות ושגשוג. היא ביקרה בכנסיית "האגיה סופיה" וכל כך נדהמה מהפאר והארכיטקטורה היפהפיה שהגיעה למסקנה ששם וודאי שוכן אלוהים.
כך החליטה המלכה אולגה לעזוב את אלי הוויקינגים הישנים, להמיר את דתה לנצרות ולהתחיל את העבודה הקשה הנדרשת כדי לקדם את עמה הקשה לעולם התרבות, הנימוסין והחכמה. היא הייתה המלכה הראשונה במזרח אירופה לעזוב את הדת הישנה ולימים זכתה על כך לתואר "אולגה הקדושה".
אז מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה? אינני יודע מה אתכם, אבל אם יש משהו שאפשר לקחת מהסיפור הזה, זה שאם אתם פוגשים בדרככם איזו אולגה מאוקראינה, או אפילו את בעלה של אולגה, אל תתעסקו איתם. אל תחזרו על הטעות האיומה שעשה מאל כשרצה רק לחסוך קצת מיסים.

אין תגובות:

פרסום תגובה