גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 40

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

גם נתיבי יהיה קריאת 

'ניצחון' נפלאה 

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

נושא רק את 

נסיבות ליבי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

לא אתלבש בשביל המסע

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה - 

החליל המתאונן ינגן

בפתח ביתי שברג פוראווי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

(94)

בזמן זה של עזיבתי, שירו לי ברון, ידידי! השמיים שטופים בסומק השחר ונתיבי שרוע יפהפה.

אל נא תשאלו מה הבאתי עימי לקחת לשם. אני יוצא למסעי בידיים ריקות ולב מלא ציפייה.

אלבש את זר חתונתי. לי לא יהיו מלבושי נווד אפורים, וגם אם אמנם תהיינה סכנות בדרך אין בי חשש.

כוכב הערב יצא כשהמסע שלי יושלם ואת תווי התלונה של מנגינות הדמדומים ישמיעו משערי המלך.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 39

39

ביום בו הלוטוס פרח

ביום בו הלוטוס פרח

לא ידעתי דבר

מחשבותי נדו למקום אחר

לא הכנתי מגש בשבילו

נותרתי תם

ביום בו הלוטוס פרח

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

דומה כי ניחוח של דבר מה מתקתק מרחף

אי שם על רוחות הדרום

ביום בו הלוטוס פרח

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

הזחל המטפס מתוק הריח כבר היה בפרח

בתוך הגן שבליבי

ביום בו הלוטוס פרח

(20)

ביום שבו הלוטוס פרח, אבוי, שכלי היה תועה, ולא ידעתי על כך. סלי היה ריק והפרח נותר באין משים.

רק פה ושם עצבות נפלה עלי – ונעורתי מחלומי לחוש זיכרון מתוק של ריח מוזר ברוח הדרומית.

הניחוח העמום גרם לליבי לדאוב מכמיהה ודומה היה לי שהייתה זו הנשימה הלהוטה של הקיץ מחפשת את השלמתה.

לא ידעתי אז שזה היה כה קרוב, שזה היה שלי, ושהמתיקות המושלמת הזו פרחה במעמקי ליבי.  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 38

38

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

 

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

ככל שאתבוסס יותר בעבודה

יותר אני נסחף לים ללא חוף

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

בניחותא, בנופש, אשיר לך שיר

על כניעת החיים

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

(5)

אבקש במחילה רק לרגע לשבת לצדך לזמן כה קצר. את כל העבודה שמונחת בידי אסיים אחרי כן.

הרחק מחזות פניך ליבי אינו יודע מנוחה או הפוגה ומלאכתי הופכת לעמל ללא סוף בים ללא חוף של מטלות.

היום הקיץ הגיע לחלוני עם אנחותיו ורחשיו הרכים והדבורים חורשות זימרתן בחצר המלכות הפורחת של הפרדס. עתה זה הזמן לשבת פנים אל פנים עמך ולשיר על הקדשות חיים בפנאי הזה הדומם והשופע.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 37

וינה

37

כמה עמוק מעמוק הנו

כמה עמוק מעמוק הנו

כאבי, תודעתי חבה קיומה

            לתהום הנצחית של מגעו

כמה עמוק מעמוק הנו

הוא מביא כישופים לעיני,

פורט על מיתרי הוינה של ליבי

הוא מביא כישופים לעיני,

פורט על מיתרי הוינה של ליבי

הוא מעיר בי מקצבים

של רון, עונג, יגון, הנאה

כמה עמוק מעמוק הנו.

כמה קסומה הגלימה שטווה

מזהב, כסף, ירוק, כחול

רגליו נמתחות מתחתיה

בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 

כמה קסומה הגלימה שטווה

מזהב, כסף, ירוק, כחול

רגליו נמתחות מתחתיה

בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 

ימים רבים, עידנים רבים חלפו

הוא בסוד מכשף נשמתי

ימים רבים, עידנים רבים חלפו

הוא בסוד מכשף נשמתי

רבים הם השמות והזהויות הכובשים

שממטיר הוא בכל עת

כמה עמוק מעמוק הנו

כמה עמוק מעמוק הנו

(72)

זה הוא, הכמוס מכל, המעורר תודעתי במגעיו הספונים במעמקים. זה הוא הקורא לחשים מכשפים על עיני, ומנגן בשמחה על מיתרי ליבי במקצבים מגוונים של עונג וכאב. זה הטווה רשת זו של מאיה בגוונים נעלמים של זהב וכסף, כחול וירוק, ובין כפליה חושף רגליו אשר למגען אני מאבד את עצמי. ימים באים ועידנים חולפים, וזה לנצח הוא אשר מניע את ליבי בשמות רבים, בתחפושות רבות, בהתלהבויות רבות של אושר ויגון.