יום שני, 14 באפריל 2014

שירת זעמי המתוק #28

והיה ביום ההוא
וכל אדם הולך בדרכו כעיוור
הנושא על גבו פיסח.
וילדים חרשים לדבר חכמה
כי הוריהם אילמים וחסרי דיעה,
כי הוריהם עבדים לירחי נושים,
כי ערכיהם נמכרו בעבור תקווה.

והיה ביום ההוא
וכל העיניים מגולגלות מעלה,
בציקצוק חסר סבלנות
כי אין לי כוח ללימודים עכשיו,
כי אין לי כוח להקיא את שסאבוני מורי,
כי אין בהם אחד שיאמר
דעו תלמידים כי שקרים נתבקשתי למכור לכם.
ואם יש בכם אחד המבקש ציון יקננה אותם.
ואם יש בכם אחד המבקש דעת,
יצא הוא את הכיתה וילך בשבילו.

כי זכות כל אדם להלך בשבילו.
ולא בשביל אחר.
ולא בשביל מקצוע.
ולא בשביל כבוד.
ולא בשביל מטבע.
ולא בשביל ההוד שבהדר ההבלים.

לא נולדתם בשביל להיות חיילים.
יש בכם יותר מציוט.
יש בכם יותר מלמות בשביל שטות.
רק בשביל חירות שווה למות.

בחזרה לשירת זעמי המתוק