יום שלישי, 28 באפריל 2015

קפה

זה זמן רב שהוא כבר לא שואל.
פשוט פועל, כמו
מטפורה שאיבדה את קסמה.
זה זמן רב שהוא כבר לא סובל,
לא מקלל, לא
פותח ג'ורה שתקים פה מהומה.

למי יש כוח כל הזמן לברוח
מתגובות של טיפשים?
למי יש כוח כל הזמן לסלוח
על חולשות של אנשים?

אבל,
לחיות בלי להרגיש זה כמו
לדפוק בלי פטיש,
שינה בלי חלומות, או
מדינה בלי תקוות.

אז הוא קם בכל בוקר מחדש
ובוחר להשפיל את
העיניים.
אז הוא שותה את הקפה שלו חלש
ומשקר שזה זמני וזה
בנתיים.

לא הוא מסובב את הכדור
ולא בכיסו הכלכלה.
וגם אם הוא הצביע,
מעולם הוא לא השפיע,
אז עדיף כבר להרגיע
את האש.

אבל,
גם החומר מתעייף
ואפילו הרימה מתפתחת.
וגם קיר דומם מתפרק עם הזמן
ואפילו, אפילו - הים.

לא,
לא ניתן לנתק את הזמן
מהשינוי.
לא ניתן לדכא את הטעם
של הדיכוי.
לא ניתן לבלות מבלי לגמור
בלוי.
וכל מסיבה טובה נגמר בכאב
ראש.
וכל טיול בפארק מחזיר איזה
פרעוש.

אז הוא זורק עוד כפית של קפה אל הכוס
ומתקלח.
אז הוא יוצא מביתו כמו חדש
ובורח.