יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

מחשבות מכּוּלְכָּלוֹת - מה זו חברה?

אחרי הפרקים הקודמים, אולי כדאי שנקדים מעט מילים לפרק הזה בשביל להסביר מה זה בדיוק "מחשבות מכּוּלְכָּלוֹת", הכותרת של כל הסדרה הזו. במונח "מחשבות מכולכלות" אני מתכוון לאותן תפיסות שדווקא בגלל שאנו רואים אותם באספקלריה כלכלית, אנו מגיעים לכדי אמונות שגויות. כפי שאמרתי כבר, ועוד אחזור על כך פעמים רבות - אני לא כלכלן. נקודת המבט שלי הנה פילוסופית. אני בוחן מושגים ואת אופן השימוש במושגים. לאחר מכן, אני נוקט בנקודת מבט אבולוציונית ורואה איך ההבנה הזאת השפיעה עלינו. מחשבות מכּוּלְכָּלוֹת במובן זה הן כמו דעות קדומות, תפיסות שגויות ואמונות טפלות - אופן הבנה שגוי של מושגים שבעקבות ההבנה השגויה ההתפתחות שלנו מעוכבת.
ברור לנו מדוע ישנה חשיבות עליונה להגדרת מושגים באופן ברור ומובחן בתחומי-ידע כמו אתיקה, פיזיקה, חינוך, מטאפיזיקה, מתמטיקה וכו'. אבל, כאשר אנו מגיעים לכלכלה, דומה שאותם מושגים מוסברים באותו אופן כבר למעלה ממאה שנים.
בסדרת מאמרים זו אני מבקש לבחון את אופן הבנת המושגים הכלכליים מתוך כוונה למצוא האם הם יציבים. זאת מכיוון שבעוד שפילוסופים וסופרים יכולים לברוא עולמות בעזרת מילים מבלי להידרש להרבה יותר מסגנון ועקביות, כלכלנים מעצבים היום את מוחותיהם של אנשים שההשפעה שלהם על חיי היומיום היא מהותית במובן המיידי של המילה. כדי להסביר נקודה זו בצורה מדויקת נמשיך לפרק הזה בסדרה שעניינו הוא "מה זו חברה?"
למושג "חברה" בשפה העברית יש שני מובנים שונים לראשון קוראים באנגלית Society ולשני Company. הראשון הוא סוציולוגי והשני הוא כלכלי. חברה במובן הסוציולוגי זה קבוצה של אנשים החיים יחדיו באיזו שהיא קהילה מסודרת, את אופן ההבנה הזה של המושג נשים בצד לעת עתה. חברה במובן הכלכלי זו התאגדות של אנשים לכדי שיתוף פעולה מקצועי למטרת השגת יעד משותף.
מה הוא היעד הזה? כאן אנו מגיעים לבעיה מסוימת. שכן, מנקודת המבט של הכלכלן ישנה רק סיבה אחת להתאגדות של פרטים בחברה - רווחים. מנקודת המבט הזו השכירים מגיעים לחברה על מנת לקבל שכר והמנהלים נמצאים בעבודה על מנת להרוויח. יש בזה כמובן מידה של אמת, ואפשר להצביע על שכירים רבים בחברות רבות שנמצאים בעבודתם בדיוק בשביל זה. אבל ישנם גם, כמובן אנשים הנמצאים במקום עבודתם מתוך רצון כן לעסוק בזה, בין אם זה מתוך סקרנות ילדותית, עניין מקצועי, או תחושה של שליחות. 
אם נסתכל על עיר ממעוף הציפור, ונרד לבחון "חברה" כלשהי הנמצאת על בניין משרדים, לא נוכל לראות את ה"רווח" הזה בשום מקום. זאת משום שבעוד שהוא ה"לשם מה" של הרבה מהפרטים בחברה, הוא לעולם לא הדבר שהוא "חברה" בעצמו. אם נבקש להגיד מה הוא היש שהוא חברה? ניתן לומר שישנם שלושה דברים מהותיים המרכיבים כל חברה: עובדים, לקוחות ומוצר או שירות. כסף הוא הדבר המחליף ידיים בתוך המערכת הזו (בין אם כתשלום או כמשכורות), אבל, בעוד שכל אחד משלושת המרכיבים האחרים הוא מהותי לקיומה של חברה, הכסף יכול להיות מוחלף בכל דבר אחר בעל ערך כלשהו. אנשים עובדים בשביל ניסיון או בשביל תעודה, או בשביל אישור למחלקת עבודות שירות במשטרה, ניתן לשלם על מוצרים גם באמצעות בארטר או באמצעות עבודה. כסף הוא השמן הכי טוב שעד כה אנחנו, כחברה אנושית, מצאנו להניע את גלגלי השיניים של החברה אבל הוא לא הכרחי באופן שבו חברה חייבת שיהיו לה מוצר או שירותים, עובדים ולקוחות.
ההבדל בין שני האופנים השונים האלה להבנת המושג "חברה" משפיע ישירות על מה שאנו מגדירים כ"חברה מצליחה". אם אנו רואים הצלחה במושגים מונטיריים בלבד אזי חברה מצליחה היא חברה השומרת ומגדילה את רווחיה, אם לעומת זאת אנו מגדירים חברה במושגים הומניטריים - כדבר המורכב מעובדים, לקוחות ומוצר או שירות, אז "חברה מצליחה" היא חברה העומדת בשלושה קריטריונים שונים: 1. מספקת שכר לעובדיה, 2. שומרת על קהל לקוחותיה ואף מגדילה אותו, 3. מספקת מוצר או שירות איכותיים. 
ההגדרה של חברה כדבר הקיים למטרות רווח בלבד היא ההגדרה המנחה את הגוף המטאפיזי הגדול ביותר שהאדם יצר - הבורסה. באמצעות ההשקעות בבורסה אנו יכולים לראות לבנות חברות במהירות גדולה יותר וביעילות גדולה יותר, אנחנו יכולים לגייס כספים ולאמוד שווי של מנגנונים ענקיים במונחים מוניטריים בלבד. עבור הבורסה חברה מצליחה, ולפיכך חברה שיש להשקיע בה, היא חברה אשר עקומת הרווחים שלה גדלה. במילים אחרות חברה יכולה להיות רווחית, כלומר להצליח להישאר עם רווח עודף אחרי שהיא שילמה לעובדיה וסיפקה את מוצריה, אבל כל עוד עקומת הרווחים שלה לאורך זמן תגדל, היא לא תיחשב כחברה מצליחה בעיני אנשי הבורסה.
.הבעיה כאן היא שאנחנו מכניסים גורם זר לתוך נקודת השוויון ביחסים שבין ביקוש והיצע. חברה הרוצה לשמור על עצמה כחברה מצליחה במושגים אלה, תהיה חייבת להגדיל את רווחיה באופן עקבי. שמירה על עקומת רווחים קבועה אינה אטרקטיבית למשקיעים. הם לא רוצים להשקיע במשהו שפשוט עובד - הם רוצים לראות איך הכסף שהם משקיעים מניב תשואה, תשואה זו אינה אלא תרגום מוניטרי לשיפור בעקומת הרווחים.
מכיוון שנכנס כאן גורם זר למשוואה, ישנו צורך לפצות על כך - החברה צריכה לייצר רווחים. תחילה ישנו תהליך נפלא של ייעול - החברה בוחנת את תהליך ייצור המוצר שלה ואת איכות העבודה של העובדים ומשפרת אותו בהתאם לתגליותיה. אבל גם לתהליך כזה ישנה נקודת שוויון - המקום שבו לא ניתן יותר לשפר את עבודתם של העובדים ולקצץ בעלויות ייצור המוצר. אבל ההגעה לנקודת שיוויון זו לא מבטלת את הדרישה המתמדת לשיפור בעקומת הרווחים.
לכן יש לייצר רווחים חדשים, והפעם - על חשבון הרכיבים המהותיים של החברה. מורידים את שכר העובדים, מורידים באיכות המוצר, מעלים את המחיר ללקוחות כל פעם קצת. וכן הלאה וכן הלאה, קצת מהשכר, קצת מהמוצר, קצת מהמחיר, עד שאנחנו מגיעים למציאות שבה חנות בגדים מבקשת מלקוחותיה מחירים מופקעים במאות ואלפי אחוזים, בשביל מוצר שנמצא בתחתית הערימה מבחינה איכותית, ומשלמת שכר מזערי לכל עובדיה. כך הגורם הזר הזה, שנובע בראש ובראשונה מהגדרה שגויה של מושגים, הורס את אותה מערכת שהוא ביקש לבנות.
הסופרמרקטים הם עוד דוגמה מעולה - עובדיהם הם מהמוחלשים ביותר במשק, ספקיהם נחנקים מחדש בכל שבוע מתוך דרישה למחיר קמעונאי נמוך יותר, לקוחותיהם משלמים סכומי עתק בכל שבוע עד כדי כך שההוצאה החודשית של בית על מוצרים מהסופר עולה על ההוצאה החודשית שלו למשכנתה. 
זו אינה שאלה של נטל כלכלי, זו שאלה של אופיה של הכלכלה שאנו רוצים לטפח. אנחנו רגילים לחשוב על ראשי התאגידים האלה כחבורה של עסקנים תאבי בצע, מבלי להבין שהמערכת כולה דורשת מהם לפגוע באופן עקבי. אנחנו רואים את המשכורות הגבוהות להן הם זוכים ולא מבינים שהמשכורות האלה הם פשוט תמריץ לשיפור בעקומת הרווחים.
מה עושים? איך יוצאים מהפלונטר הזה? אפשר לנקוט בגישה השלילית - להחרים חברה, או תאגיד שהתנהלותם מצביעה על פגיעה מגמתית בעובדים, בלקוחות ובמוצרים שהם מספקים. אבל גישה זו רק תזיק לשוק, ומהר מאוד נגלה שלא נשאר לנו ממי כן לקנות. אפשרות שנייה, שנראית לי עדיפה בהרבה, היא הקמת תו תקן חדש - "התו המשולש", אשר ניתן אך ורק לחברות הצליחות לספק מוצר איכותי, תוך שמירה על שכר עובדים מכבד ועל לקוחות מרוצים. לאחר מכן, אפשר לצאת בדרישה לחברות ההשקעות שאנו רוצים שתיקי ההשקעות שלנו, הפנסיות שלנו וקרנות ההשתלמות שלנו יהיו מושקעים אצל חברות אשר זכו לתו המשולש. 
בדרך זו אנחנו מגדירים מחדש את את המושג "חברה מצליחה", מספקים תמריץ לחברות לעמוד בסטנדרט החדש הזה, ומשפיעים לטובה על האופן שבו הכלכלה שלנו מתנהלת. דמיינו לעצמכם חדשות כלכלה שבהן, במקום להראות רק מי עלה ומי ירד במדד רווחים, יסופר לנו על החברה הזו והזו שהפכה את כל עובדי הקבלן שלה לעובדים מן המניין ועכשיו נשאר לה רק לשפר את איכות השירות שלהם על מנת להיות זכאים ל"תו המשולש".
נניח שישנם שני סופרמרקטים מתחרים - אחד זול יותר מהשני בעשרה אחוזים והשני מחזיק בתו המשולש - איפה תקנו? האם לא תהיו מוכנים להשקיע את הכסף הזה בחברה טובה יותר הן במובן הסוציולוגי והן במובן הכלכלי?