יום ראשון, 5 בפברואר 2017

לונדון / וויליאם בלייק

אני תוהה בין כל הרחובות השכורים
ליד איפה שהתמזה השכור זורם באון
ומבחין בכל פניהם של העוברים
סימנים של חולשה, סימנים של יגון.

ובכל נהי של כל עלם
בכל תינוק שמפחד דומע
בכל קול: בכל חרם
את האזיקים שהשכל-חישל אני שומע.

בקול מנקי הארובות הבוכים
כל כנסייה משחירה קוראת ביגון
וכל אנחות החיילים השוחים
זולגת בדם על קירות הארמון   

וברחובות חצות אני שומע
איך הזונות הצעירות בגידופים
שימות אותו עולל דומע
ושתוכה בדבר כרכרת הנישואים