שלם - פואמה ג-ד

ג
בראשית היה רק תוהו
ואני - אבני הבוהו
כי שלי אז הארץ הייתה עוד
ובדם בני אדם בעלתיה

ומאותם החילולים
נולדו בני הנפילים
והם הילכו כבני אלים
בין בני אנוש הטפילים

לקנות בנות בדמי דמעות
לרעות זונות בשק מעות
תזהוני בפנס על עין השפחה
תכירוני בדקירה בשם כבוד המשפחה

אני הזקפה המעוורת
אני המראה המסנוורת
גם על הבל הפה הנושם
מעל ילדה שאין לה שם
מישהו צריך לשלם.

ד
ליבי נוטה לשמוח בזכרון בניו של נוח
כשגיליתי את הכוח להפריד לבודדים
כשהאחד היה אחד שעוד לא למד לסלוח
וכל הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים

אני זוכר איך נכנסתי בניהם
ולחשתי "לכל איש יש שם"
ובין רגע הם החלו להתקומם
ודרשו "נעשה לנו שם"

ובשם הנבדל הם בנו לי מגדל
הנחמד רק אמר "עם אחד" ונשבר
כי מהם לא נבצר לבנות לי מבצר
כל מוכר הפך זר, מנוכר, נהדר

אני הפוער תהומות, אני הוא מקים החומות
אני החתן שלא נרגע, אני הוא דור הפלגה
תזהוני בקהל המתסיסים
תכירוני בחור בכיסים
אני העט הרושם מעל כל חותם
"מישהו צריך לשלם"

שלם - פואמה א-ב

א
תזהוני בחום היבש ללא רוח.
תכירוני בדם הנקרש בקרקע.
אני הוא האל היושב על ההר.
אני הוא האש שהוצתה בבקעה.

אני הזעם המסמא, אני הרעם בקיץ,
אני הטעם לטמא, זה אני פוער החיץ.
שמי הוא שלם ואלי הם קדים
ומזון קיומי הוא דם ילדים.

את מקדשכם בניתם על חורבות ביתי
למזבח שלי קראתם תופת
אני יצרו של הנוקם שמסרב להיעלם
אני האל אשר שולט בעיר-שלם.

תכירוני בשדה החרוך
תזהוני בלב המתקשה.
אני הגוסס שמוותר
אני הכועס שמבתר
את קולי תשמעו בקרבן האילם
מישהו צריך לשלם.

ב
שנים רבות,
הייתי אבן וצמא
צריך להודות,
הייתי רק אבן תמה.

אני זוכר את היום (מי שוכח?)
בו נעורתי לעולם והפכתי קיים.
אני זוכר את החום הקופח
היה חם ומגעיל ומושלם.

ביום שבו בנו של אדם
הניף אותי מעל ראשו של אחיו
אני עוד זוכר את שירתם של פלגי הדם
שהחלו נספגים סביב.

תזהוני בקנאה בין אחים
תכירוני בהורים הבוכים
אני הייתי ועדיין
כלי הזין של קין.

אני זוכר שלחשתי לחווה
אולי קנית אותו מיהוה
אך ברגע שהבל דימם
מישהו צריך לשלם