יום שלישי, 4 באוגוסט 2015

שלם - פואמה ג-ד

ג
בראשית היה רק תוהו
ואני - אבני הבוהו
כי שלי אז הארץ הייתה עוד
ובדם בני אדם בעלתיה

ומאותם החילולים
נולדו בני הנפילים
והם הילכו כבני אלים
בין בני אנוש הטפילים

לקנות בנות בדמי דמעות
לרעות זונות בשק מעות
תזהוני בפנס על עין השפחה
תכירוני בדקירה בשם כבוד המשפחה

אני הזקפה המעוורת
אני המראה המסנוורת
גם על הבל הפה הנושם
מעל ילדה שאין לה שם
מישהו צריך לשלם.

ד
ליבי נוטה לשמוח בזכרון בניו של נוח
כשגיליתי את הכוח להפריד לבודדים
כשהאחד היה אחד שעוד לא למד לסלוח
וכל הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים

אני זוכר איך נכנסתי בניהם
ולחשתי "לכל איש יש שם"
ובין רגע הם החלו להתקומם
ודרשו "נעשה לנו שם"

ובשם הנבדל הם בנו לי מגדל
הנחמד רק אמר "עם אחד" ונשבר
כי מהם לא נבצר לבנות לי מבצר
כל מוכר הפך זר, מנוכר, נהדר

אני הפוער תהומות, אני הוא מקים החומות
אני החתן שלא נרגע, אני הוא דור הפלגה
תזהוני בקהל המתסיסים
תכירוני בחור בכיסים
אני העט הרושם מעל כל חותם
"מישהו צריך לשלם"