יום שישי, 15 בנובמבר 2013

שאקה משבט זולו, מתוך 'אגדות אמתיות'

האגדה שלנו היום מביאה אותנו לחלקה הדרומי של יבשת אפריקה, לפני כמאתיים וחמישים שנה. האזור הזה היה מחולק כולו לשבטים וממלכות שונות, כמו שבט מת'אתווה ושבט זווידה החזקים, או ממלכת נוונדווה הגדולה. השבטים חיו זה לצד זה בשלום יחסי: אמנם הייתה ביניהם תחרות בריאה על הציד ולכל אחד מהם הייתה דרך משלו לעבוד את האדמה, אבל כל עוד הגשמים ירדו והתבואה צמחה, כל אחד מהשבטים חי בשלום עם שכניו.
באחת הממלכות הקטנות יותר של הערבה הגדולה, זולו שמה, חי לו המלך סנזאנגאקונה עם שתי הנשים שלו. יום אחד הגיעה לדלתו נאנדי היפה, שהייתה בתו של ראש שבט הלנגאני. הם כבר נפגשו כמה חודשים לפני כן, אבל הפעם היו בידיה חדשות מרעישות בשבילו.
נאנדי סיפרה לו שהיא בהריון עם בנו. "הריון?" שאל סנזאנגאקונה. "לא יכול להיות! ודאי ננשכת על ידי חיפושית האישאקה ובגלל זה הבטן שלך כה נפוחה".
החודשים חלפו ובטנה של נאנדי המשיכה לתפוח, ולבסוף נולד לה בן. היא קראה לו שאקה, על שם החיפושית. לסנזאנגאקונה לא הייתה ברירה אלא להכיר במציאות ולשאת את נאנדי לאשתו השלישית.
דבר אחד הוא להיות נשוי לשלוש נשים, ודבר אחר לחלוטין הוא לחיות עם שלוש נשים. סנזאנגאקונה גילה במהרה שהמטלה הזו גדולה אפילו על מלך שכמותו. הוא החליט לגרש מעליו את נאנדה אשתו ואת בנו שאקה, והם נאלצו לנדוד בחזרה לשבט הלנגאני.
החיים בשבט לנגאני היו קשים מאוד לשאקה הצעיר. הילדים האחרים היו מקניטים אותו, ולפעמים גם מרביצים לו. הם צחקו עליו כי היה זר, על כך שאביו גירש אותו.
פעם אחת, הילדים נטלו כף מלאה בדייסה והכניסו אותה לתוך המדורה. כששאקה הגיע אמרו לו, "הי שאקה, שמרנו לך דייסה". אחרי שהוא החל לבכות בגלל פיו השורף, הם החלו לצחוק ולהגיד, "מה תעשה שאקה משבט זולו, תביא לנו את אבא שלך?".
סיפרנו בתחילת האגדה על השלום היחסי ששרר בארץ, ואמרנו שהשלום נשמר כל עוד הגשמים ירדו והתבואה צמחה; אבל אז הגיעו שנים של בצורת. הגשמים חדלו לרדת והחקלאות פסקה. בהיעדר משאבים מספיקים לכל השבטים, התחרות הבריאה שהייתה ביניהם הפכה לשנאה, והצמאים למים הפכו במהרה לצמאים לדם.
שאקה היה אז כבר בחור צעיר, שילדותו הקשה הפכה אותו לחסון וקשוח. כמו כל הנערים, הוא גויס לצבאו של דינגיסוואיו מנהיג שבט מת'אתווה. המנהיג גילה במהרה שהעלם הצעיר הזה קורץ מחומר אחר משאר הבחורים. הוא היה מהיר מהם, חזק מהם, ובשעת הקרב היה אמיץ יותר מכולם. מסתבר שההתעללות שחווה מילדי שבט לנגאני חישלה אותו והפכה אותו למכונת מלחמה אנושית. דינגיסוואיו הבחין בכישוריו הייחודיים של שאקה, ובמהרה קידם אותו והפך אותו לבסוף לסגנו. כאשר דינגיסוואיו נפל בקרב, היה זה שאקה משבט זולו שתפס את מקומו.
שאקה הוכיח את עצמו לא רק כלוחם מעולה, אלא גם כמנהיג מעורר השראה וכמצביא חכם. הוא כבש במהרה שבט אחר שבט, והחל ליצור לעצמו ממלכה. הוא גייס את החיילים מכל שבט שהכניע לצבאו, וזה הפך להיות לכוח גדול יותר ויותר עם כל ניצחון.
כאשר שבט זווידה, החזק שבממלכת נוונדווה, יצא להביס את צבאו של שאקה, הוא ניצח אותם בתכסיס צבאי גאוני: הוא ביקש מחייליו לסגת לאחור כאילו שהם בורחים, וכך משך את צבא זווידה אל תוך השטח שלו, ששם היה לו יתרון בולט. אז, בהפתעה גמורה, ציווה על חייליו הנסוגים להסתובב ולתקוף. צבא זווידה נפל בפח, ושאקה כבש כך את ממלכת נוונדווה.
צבאו הפך גדול מאי פעם. סגניו שאלו אותו, "לאן עכשיו, מנהיג גדול שלנו?" שאקה ענה במילה אחת – "זולו!"
כך חזר שאקה לממלכת זולו. הוא, שגורש על-ידי אביו ונאלץ לברוח עם אמו, חזר עם צבא ענקי. אמו נאנדי נשארה לידו כל השנים האלה, שהקנו לה ניסיון וחכמה רבה, והיא הייתה ליועצת הקרובה ביותר שלו.
שבט זולו נכבש בקלות. שאקה מיהר ליטול את המקום שהיה פעם של אביו, והפך להיות "שאקה מלך זולו". השבט שלו, שהיה פעם קטן וחסר משמעות, הפך לאחת הממלכות הגדולות והחזקות באפריקה כולה.
שנים רבות אחרי מותו של שאקה זולו, הבריטים פלשו לאפריקה במטרה לספח אותה לאימפריה שלהם. מכיוון שלבריטים היו רובים, הם זלזלו בשבטים האפריקאים הפרימיטיבים האלה שעדיין נלחמו בחניתות ומגנים. כשהם הגיעו לממלכת זולו, הם ספגו מפלה כבדה. החיילים הבריטים מצאו את עצמם פתאום ניצבים מול כוח מתפרץ עצום של חיילים אמיצים ומאומנים שלא עצרו אפילו מול מטחי היריות. כשהבריטים המובסים שאלו את חיילי הזולו מי לימד אותם להילחם כך, החיילים השיבו להם במילה אחת – "שאקה!".

רוצים לקרוא עוד אגדות אמיתיות? לחצו כאן