יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

הגיבורים החדשים, פרק ראשון - פרנקנשטיין, חלק ד'

לתחילת הספר
לחלק הקודם

עד כמה שהסרט "פרנקנשטיין" משנת 1910 היה ייחודי ומיוחד כדוגמא מובהקת לקולנוע בראשית דרכו, הסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931 הוא היצירה הקלאסית שהשפיע יותר מכל גרסה אחרת על האופן שבו אנו מכירים את הסיפור, יותר אפילו, לדאבוני, מהספר.
עלילת הסרט, מזכירה מאוד את הגרסאות האחרות מלבד כמה הבדלים מהותיים. ראשית, איננו מדברים יותר על סטודנט צעיר, אלא על דוקטור פרנקנשטיין, הארכיטיפ של המדען המשוגע. מכיוון שאנחנו כבר עמוק בתוך המאה העשרים, שבה צריך להיות לפחות בעל תואר שלישי כדי להגיע לאילו שהם הישגים אקדמיים.
עוד מידע חשוב על ד"ר פרנקנשטיין הוא שבסרט זה מדובר באדם אציל – הלורד פרנקנשטיין. מתגורר בטירה מרוחק מהעם.  יש כאן הד לרומן הגותיים שהשפיעו על הספר, אבל יש כאן נקודה נוספת שבה נדון בעוד מספר פסקאות.
באשר ליצור עצמו, הסרט הזה הגדיר בשביל הדורות הבאים את האופן שבו הוא נראה ומתנהג.  הדמות של בוריס קרלוף הייתה כה משפיעה על הדימוי שעד היום, כאשר ילד לובש מסכה המזכירה את הדמות הנראית כאן מימין, אנו אומרים לו "התחפשת לפרנקנשטיין" ולא "התחפשת ליצור של פרנקנשטיין, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמותו של בוריס קרלוף מהגרסה הקולנועית של 1931".
מלבד האיכויות האיקונוקלסטיות המתוארות כאן, היצור בסרט שונה מאוד מהיצור בספר. ראשית, הוא לא מדבר בכלל, בעוד שהיצור היה הדמות הרהוטה ביותר בספר. שנית, בעקבות אקטים מיותרים של התעללות מצד עוזרו של פרנקנשטיין, פריץ, הוא מהר מאוד הופך כעוס ונקמני ומתחיל במסע ההרג שלו. שמהר מאוד מביא את היצור להרוג ילדה קטנה, בין אם במהלך משחק או מתוך טמטום, ללא סיבה נראית לעין.
הפעולה הזו מעוררת על היצור את זעמם של ההמון והם מתקוממים כלפיו ואצים לטירת פרנקנשטיין, בעוד סצנה ארכיטיפית שהסרט היה הראשון לייצר אותה: ההמון הנושא קלשונים ולפידים. כדי להבין מדוע התמונה הזו הפכה כה מוכרת עד היום עלינו להבין את ההקשר ההיסטורי שבו צולם הסרט.
השנה הייתה 1931, שיאו של המשבר  הכלכלי העולמי שהחל בארה"ב בסוף שנת 1929. כזכור פרנקשטיין כאן הוא לודר. בן אצולה עשיר אשר המשחקים הפרטיים שלו, אי שם בטירתו משליכים ישירות על חייהם של האיכרים הפשוטים. מתוך הראייה ההיסטורית הזו, ההמון האוחז בלפידים וקלשונים אינו אלא התקוממות עממית בזעיר אנפין.
הרעיון הזה ממשיך כאשר לבסוף היצור מנוצח, לא בזכות הלורד פרנקנשטיין, אלא בזכות ההמון המגויס. באופן זה העלילה הפשטנית של הסרט מקבלת מעין זרם תת קרקעי של מהפכנות. על פני השטח, וככל שזה נוגע לאולפנים, מדובר בשובר קופות מפחיד המבוסס על קלאסיקה ספרותית, אך למעשה, כפי שראינו כאן, הביסוס הינו שרירותי במקרה הטוב, והמסר הסמוי של הסרט אינו 'הישמר משאיפותיך' או משהו בסגנון זה אלא 'אם הנך סובל מתוצאותיהם של משחקי העשירים מעליך, קום והתקומם'.
יש מושג במדעי האבולוציה הנקרא פיצול, או התפצלות בגנוס, מושג זה מתייחס למקרים שבהם ממקור אחד נוצרים בתהליך האבולוציוני מספר של זנים נבדלים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בני האדם. הטענה שהאבולוציה טוענת שבני האדם מקורם מהקוף הינה שגיאה שגורה בימינו. על פי הגישה האבולוציונית, מקורם של בני האדם, ושאר קבוצות הקופים דמויי האדם (השימפנזה, הגורילה וכו') מאותו אב קדום שהיה משותף להם. סטייה זו מנושא דיוננו הינה הכרחית משום שהייתי רוצה לטעון שבתהליך האבולוציוני של פרנקנשטיין, אותו אנו מלווים כעת, הסרט משנץ 1931 מהווה נקודה כזו של פיצול בגנוס.  
ראשית – המפלצת. הזכרנו כבר את האיכויות האיקונוקלסטיות, של היצור של קרלוף, לימים היצור הזה ייקרא בפשטות פרנקנשטיין והוא, בגרסה הזו, קטלני ואילם, יהפוך להיות הדמות השנייה בקולנוע במספר ההופעות בסרטים, אחרי קינג קונג. עד שנות התשעים נעשו קרוב לשמונים סרטי קולנוע ועוד מאות סרטי חובבנים עם היצור. רק בשנת 1994, הסרט הקרוי "פרנקנשטיין של מרי שלי" בבימויו של קנת' בראנה ובכיכובו של רוברט דה נירו, חרג מהמסורת של הסרט ההוא וניסה ליצור ייצור התואם יותר לסיפור עצמו. אך, גם הסרט מ1994 לא יכול היה שלא להיות מושפע מהסרטים הקלאסיים והביא גרסה משלו לכלתו של פרנקנשטיין, דמות שלא הייתה אלא כרעיון בספר המקורי.
שנית – הצלחתו המסחררת של הסרט הביאה להתפוצצות של ז'אנר המדע בדיוני והאימה בקולנוע, באופן מדויק יותר, התת סוגה הקולנועית המתייחסת למצב שבו בני האדם הפשוטים מוצאים עצמם מותקפים על-ידי ייצור שהם יצרו בעצמם – שליחות קטלנית ומטריקס יכולים להוות דוגמאות מצוינות לכך.

שלישית – הסרט תיאר את היצור כדבר הזה שקם מהמתים, אילם מלבד לנהמות וחרחורים, תנועתו נוקשה וגסה וידיו מושתות קדימה –הדבר הזה הוא לא אחר מגרסה ראשונית של המושא של הפרק הבא במחקרינו - הזומבים.

אין תגובות:

פרסום תגובה